בחודש יוני 2005 נערכה חפירה בכיכר צה"ל (הרשאה מס' 4488-A; נ"צ — רי"ח 22153/63182; רי"י 17153/13182), במהלך הנמכת הכיכר (איור 1). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת מוריה, נוהלה על ידי א' נגר, בהשתתפות ר' אבו חאלף (מנהלה), א' האג'יאן, ט' קורנפלד ור' ברין (מדידות ושרטוט) וצ' שגיב וק' עמית (צילום).
נחשפו שרידי מנזר האחיות מריה של התיקון (Soeurs de Marie Réparatrice) השייך למסדר נזירות קתוליות צרפתיות. שטחו נרכש ב-1888 במסגרת מפעלי הבנייה של הברון מרי פול אמדה דה-פְּיֵילָא. המנזר התנשא לגובה שלוש קומות וחזיתו פנתה לצפון-מערב, אל עבר רח' הצנחנים (רח' שלמה המלך דאז) ולחלקו האחורי של בית החולים הצרפתי סנט-לואי. המנזר נהרס בעקבות מלחמת העצמאות ועד לשנת 1967 היה בשטח ההפקר. בשנת 1969 שופצה כיכר צה"ל ויסודותיו של המנזר נקברו תחת הכביש. לא נחשפו שרידים קדומים מתחת ליסודות המנזר.
הקירות החיצוניים של המבנה נמצאים כנראה מחוץ לשטח החפירה; נחשפו רק חדרי קומתו הראשונה וקירותיהם הפנימיים (איורים 2, 3). אלה כללו אולם גדול (לוקוס 105), מטבח (לוקוס 108), ושלושה פרוזדורים (לוקוסים 109, 112, 113). הקירות שהשתמרו בחלקם (כ-2.5 מ' גובה, 9 נדבכים), בנויים משתי שורות אבני גזית ומילוי אבני גוויל בינוניות. שרידי טיח נחשפו על כל הקירות. רצפות החדרים רוצפו באריחי קרמיקה בגווני אפור או אדום. דומה שמתכנני המבנה רצו להדגיש את ההבדלים באופי המרחבים ובתפקודם באמצעות גווני הריצוף. פיח שחור שנחשף על הרצפות בכל שטח המנזר, אך בעיקר באולם הגדול, מעיד על שרפה גדולה.
הכניסה אל האולם הגדול הייתה דרך פרוזדור ארוך (לוקוס 109; 18.6 מ' אורך, 1.25 מ' רוחב; איור 4), הנתחם מצד אחד בקיר W6 (אורך 11.5 מ', רוחב 0.8 מ', גובה השתמרות 2.2 מ') ובקיר החזית של הבניין שלא שרד. הפרוזדור רוצף באריחי קרמיקה אדומים
(0.2×0.2 מ') ושרידי המרצפות, הלבנים, המדרגות והפריטים האדריכליים מאבן שנחשפו על רצפתו ולצד קיר 6 מעידים על מפולת הקומות העליונות. שתי מדרגות אבן (1.55 מ' אורך, 0.35 מ' רוחב, 0.2 מ' גובה) הובילו מהפרוזדור אל האולם הגדול (9.9×13.7 מ') שרוצף באריחי קרמיקה אפורים (0.2×0.2 מ'). 1.5 מ' ממזרח לקיר W1 ומולו נחשפו בטור שלושה מסדי עמודים רבועים (C ,B ,A; מידות 0.8×0.8 מ'). בחלקו הדרומי של האולם (לוקוס 111), צמוד וממזרח למסד עמוד A, הועמקה החפירה באמצעות כלי מכני
(2.4 מ' עומק) ונתגלה קיר (W5, אורך 1.3 מ', רוחב 0.8 מ', גובה 0.7 מ') המושתת על הסלע, ככל הנראה סטילובט שנשא את טור העמודים. בקצהו הצפוני נמצאה מזוזה מטויחת,המעידה על פתח (1.8 מ' רוחב) בין המזוזה לבסיס עמודA . צמוד לקיר 1 ומול הבסיסים המונחים על קיר הסטילובט, נתגלו ברצפה שלושה שקעים חצי עגולים (0.5×0.8 מ'), ששימשו להצבת בסיסי אומנות חצי עגולות. בקיר 1 נשתמרו אדני שלושה חלונות (c ,b ,a; רוחב 1.3-1.2 מ'). הקיר שבין חלון a לחלון b לא שרד, אך על פי סימטריה, ניתן לשחזר את גודלו לפי הקיר שבין חלון b ל- cולפי בסיסי האומנות שבין החלונות. ממצא מיוחד של כ-60 פריטי שיש נחשף בערמה בין בסיסי עמוד A ו-B, צמוד לקיר 1 (לוקוס 100; ר' להלן). עם פריטי השיש נתגלו גם פריטי אבן רבים, שדומים להם נמצאו גם בחלקו המזרחי של האולם. כמו כן נמצאו שרידי מיטה שעונה במרכז קיר 6 ולידה שברי זכוכית.
האולם נתחם במזרח בקיר (W10) ובו שלושה פתחים (1 מ' רוחב), הפתח הדרומי נתחם בקיר W11. קטעי הקיר שבין הפתחים זהים בגודלם (2.4 מ' אורך, 0.85 מ' רוחב) לקטעי קיר 1 שבין החלונות ומקבילים גם לבסיסי העמודים C ,B. החלק הדרומי של האולם נתחם בקיר 11. המעבר מהאולם אל הפרוזדור שממזרח לו (לוקוס 112) מסומן באמצעו בשינוי הריצוף מאריחים אפורים לאדומים. הפרוזדור (8.75 מ' אורך, 2 מ' רוחב) מרוצף אריחי קרמיקה אדומים, חלקו הדרומי לא נחפר. בשלב בניית המבנה היה מעבר מפרוזדור זה לפרוזדור שמצפון לו (לוקוס 109), אך בשלב מסוים נאטם חלקו המזרחי של קיר 6. באטימה (0.8 מ' אורך, 2 מ' רוחב) משולבות שלוש אבני קשת. צינור ניקוז מחרס נמשך לאורך קטעי הקיר W8a-b. פרוזדור נוסף ממזרח (לוקוס 113; 2.2 מ' אורך, 2 מ' רוחב), שחלקו המזרחי לא נחפר, מרוצף אריחי קרמיקה אדומים וקירותיו מטויחים ויש להניח שהוביל אל המטבח (לוקוס 108).
המטבח (3 מ' אורך, 2.2 מ' רוחב; איור 5) מרוצף אריחי קרמיקה אדומים וקירותיו מטויחים. הוא נתחם בצדו הצפוני בקיר מחיצה דק (0.1 מ') עשוי לבנים ונמצאו בו קומקומים, ספל פח, משקולת נחושת, חלק ממכתש אבן (איור 6) ושפע שברי צלחות פורצלן שיוצרו בצ'כוסלובקיה עבור Zanini in Jerusalem.
המעבר לקומה השנייה נחשף בחלקו הצפוני של המבנה. שש מדרגות אבן (לוקוס 106; 1.5 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.2 מ' גובה) שרדו מגרם מדרגות שלמרגלותיו נמצא ריצוף אבן (1.40×1.75 מ'; איור 7). לאורך קיר 1 ומתחת למדרגות תעלת ניקוז (0.1 מ' קוטר) שכיוונה צפון–דרום, ובה צינור המוליך אל אל בור ניקוז/ספיגה (לוקוס 102; 1 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.85 מ' עומק; איור 8).
ממצא אדריכלי. בין פריטי השיש שנמצאו אריח משובץ בדגם פסיפס (איור 1:9), אריחי שיש מוזהבים (איור 2:9), בסיסי עמודים ואומנות מוזהבים (איור 3:9), אבן ראשה של קשת ובתוכה שיבוץ פסיפס מוזהב ועליו המספר 1531 בכחול (איור 4:9), סורג שיש נושא תבליטים ובתוכו שיבוצי אבן גרניט ירוקה (איור 1:10) ואבן חן מסוג מלאכיט (איור 2:10), פנל שיש מוזהב (איור 1:11) וכרכובים מוזהבים (איור 2:11). פריטי האבן כוללים כותרת (איור 1:12), כותרת אומנה (איור 2:12) בסיס עמוד (איור 3:12), בסיס אומנה (איור 4:12) וחוליות עמוד (איור 5:12).
ממצאים נוספים שנחשפו באולם הגדול (לוקוס 100) שברי לוח שיש שחור נושא כתובת זיכרון לטינית באותיות מוזהבות (איור 1:13), שברי זכוכית כחולה (איור 2:13), בקבוקי זכוכית קטנים וקסת דיו (איור 14),שבר סורג מתכת (איור1:15), ציר דלת דמוי פרח תלתני ממתכת (איור 2:15), ידיות מתכת וברז קטן (איור 3:15). כמו כן נמצא מחוץ לשטח החפירה, לצד קיר 11, תליון נחושת מצופה זהב (איור 16) בצדו האחד של התליון חרוטה דמותה של מריה המחזיקה בישו, סביבם מלאכים ומשני צדיה הכתובת REGINA ANGELORUM (מלכת המלאכים). בצדו השני שובצה זכוכית במסגרת מעוצבת ועליה חרוטים מלאכים; ייתכן שהייתה בה תמונה.
מסדר האחיות מריה של התיקון אשר פעל במנזר נוסד בשנת 1858 בשטרסבורג שבצרפת, בעקבות התגלות רוחנית שחוותה מייסדת המסדר, הברונית אמילי דה-הוגוורסט, אשר שינתה את שמה למריה של ישו בעקבות ההתגלות. הסיבה להקמת המנזר הייתה הרצון לקבוע אחיזה צרפתית באזור ולחסום קשר עין ישיר בין נכסי הרוסים הלבנים שבמגרש הרוסים לרובע הנוצרי ( שילוני, צ' תשנ"ד, מפעלות הברון הצרפתי דה-פיילא בארץ הקודש [1884–1925], קתדרה 72: 63–90). המתחם כלל את בית החולים סנט לואי, אכסניית נוטר-דאם ומנזר האחיות מריה של התיקון. בעקבות הקמתו נפרץ בשנת 1889 השער החדש במטרה לאפשר גישה ישירה וקצרה בין המתחם הצרפתי לבין כנסיית הקבר והרובע הנוצרי. המנזר נהרס בקרבות מלחמת הקוממיות.