שטח A

השטח מתאפיין בשינויים גיאומורפולוגיים ניכרים בין מפלסיו. נחפרו 11 ריבועים (A12–A3 ,A1; איור 2) ונחשפו בהם שני מפלסים – מפלס עליון (2 מ' עובי) המתאפיין באדמה שחורה, חרסיתית מסוג גרומוסול ומפלס תחתון המתאפיין בשכבת אדמת חמרה קשה מאוד (ר' אקרמן, רסקין וספיר, להלן). בחלק העליון של המפלס התחתון התגלו שלושה מקבצי חרסים, בעיקר קנקנים (L120 ,L119 ,L111; איורים 3–5). הכלים נמצאו סדורים זה לצד זה, לרוב בריכוזים של שלושה כלים. כל הכלים הוצבו הפוכים בתוך אדמת החמרה, כשמחציתם או השליש התחתון שלהם (הבסיסים) חסרים. שברי גוף של בסיסי הכלים נמצאו פזורים לצד חלק מהכלים (למשל קנקן שרופא L120 ,B1086; איור 8:6). לפיכך, נראה כי חלק מהכלים הובאו לכאן תמימים, כאן הוסר חלקם התחתון והשברים נזרקו ליד המוקדים. החרסים המאוחרים ביותר שנמצאו מתוארכים לתקופה הרומית הקדומה ללא עדויות לממצאים מאוחרים יותר, ועל כן דומה כי הם שוברו בתקופה הרומית הקדומה. האפשרות שהכלים נשברו מפגיעה בימינו (עיבוד חקלאי או חריש) או בשל הרבדת האתר (הלחץ שהופעל עליהם מהשכבה החרסיתית שכיסתה אותם) אינה סבירה, בעיקר בשל אופן שבירתם. יש להניח כי הקנקנים היו בשימוש משני. בדיקות ארכיאובוטניות לדגימות מתוך הקנקנים לא העלו תוצאות. טיפוסי הכלים משלושת המקבצים שכיחים למדי. הם הופיעו לראשונה במאה הא' לפסה"נ והמשיכו, בשינוים קלים, עד לראשית המאה הב' לסה"נ. במקבץ 111 התגלה קנקן שק (איורים 3; 5:6) שבסיסו נמצא לצדו. שברי גוף של כלים נוספים, שונים בגוון הטין, התגלו בסביבת הקנקן (לא צוירו). המקבץ נפגע כנראה מפעילות בימינו. במקבץ 119 התגלו שלושה קנקני שק (B1093–B1091; איור 4) שסודרו זה לצד זה ויצרו משולש. במקבץ 120 התגלו שני קנקני שק (B1087 ,B1086; איורים 5; 7:6, 8), סיר בישול (B1088; איור 4:6) ושברי גוף של קנקן נוסף. הכלים סודרו זה לצד זה בשורה. סיר הבישול מטיפוס זה הופיע לראשונה בתקופה הרומית הקדומה. באתרים צפוניים ממשיך טיפוס זה עד המאה הא' לסה"נ, ובאתרים בשפלה הטיפוס נפוץ עד לראשית המאה הב' לסה"נ (עד למרד בר-כוכבא). שלושת המקבצים נמצאו מרוחקים זה מזה ולא זוהה קשר כלשהו ביניהם.

אפשר להציע כמה פירושים לתופעת הקנקנים 'חסרי הבסיס ההפוכים'. האפשרות הראשונה והסבירה ביותר היא שהקנקנים שימשו לקבורת תינוקות. קבורה בקנקנים שבחלקם הוצבו במהופך מוכרת מאתרים במרחב הארץ-ישראלי (ר' להלן); בקנקנים נטמנו על פי רוב תינוקות, אך לעתים שימשו לקבורה משנית של בוגרים. בקנקנים ששימשו לקבורה הוסר הבסיס או החלק העליון לקבלת פתח גדול. כדי להסיר חלק מהקנקן השתמשו בכמה שיטות. בשיטה אחת קדחו חורים רבים סביב דופן הכלי ולאחר מכן הסירו את החלק העליון; שיטה נוספת הייתה ניסור הקנקנים. השתמרותם הירודה של דופנות הכלים שהתגלו בחפירה (שחוקים למדי) לא אפשרה זיהוי השיטה שבה השתמשו להסרת בסיסי הקנקנים. הקצוות הישרים שהובחנו בשלושת הקנקנים שהתגלו במקבץ 119 עשויים לרמוז על חיתוך בסיסיהם בשיטת הניסור. קבורה בקנקנים מהתקופה הרומית נחשפה בחפירות שנערכו ביבנה (הרשאה מס' 6025-A; אלי ינאי, מידע בעל פה), באשקלון (נחשוני תשס"ז) ובכפר סבא (איילון תשנ"ה). בכפר סבא נמצאו קנקנים הפוכים, בדומה לחפירה הנוכחית. סינון רטוב של האדמה שנמצאה בקנקנים לא העלה שרידי עצמות (ר' נגר, להלן), אך אין לשלול את האפשרות כי בקנקנים נטמנו תינוקות שעצמותיהם התפוררו עקב תנאי האקלים והתהליכים הקיצוניים שהתחוללו באתר (ר' אקרמן, רסקין וספיר, להלן). אפשרות שנייה היא שהקנקנים היו חלק ממתקן. שימוש בקנקנים הפוכים במתקנים נמצא בחוף הים של עזה (עובדיה תשכ"ט), שם הקנקנים נמצאו בקרבת רחוב ומתקן, הפוכים ומסודרים בכמה קומות; לדעת החופר נועדו הקנקנים למנוע חדירת חול אל הרחוב והמתקן. אפשרות זו לא מתאימה לשרידים שהתגלו בחפירה הנוכחית. אם באזור היה מתקן שלא שרד היינו מצפים למצוא כמות גדולה יותר של חרסים בשטח. אפשרות שלישית היא שהקנקנים שימשו עציצים או הוצבו בשטח להגנה על שתילים חדשים מפני הרוח או מפני בעלי חיים, תופעה המוכרת בעת החדשה בצפון סיני ובהר חברון, שם הניחו סביב כל שתיל קטן שפופרת חרס גדולה וחלולה או עיגול אבנים.

לא התגלו שרידים אדריכליים, פרט לכמה אבני כורכר (L113) שתפקידן אינו ברור וזמנן אינו ידוע. למעט מקבצי הקנקנים, הממצא הקרמי בשטח מועט ושחוק ברובו. כן נמצא מטבע סלאוקי מן המאה הב' לפסה"נ (ר"ע 138721).

 

שטח B

השטח, בדומה לשטח A, מתאפיין בשינויים במפלסי הקרקע. נחפרו 12 ריבועים (B12–B1; איור 7). במערב השטח נחשף סלע הכורכר בשיפוע היורד מזרחה (L233 ,L227 ,L223 ,L222 ,L216; איור 7: חתך 9–9). הסלע התכסה בשכבת אדמת חמרה שעוביה משתנה בהתאמה לעומק הסלע, כך שבאזור שבו הסלע נמוך יותר כיסוי אדמת החמרה עבה יותר. האזור שבו מפלס החמרה היה עמוק יותר שימש שדה קבורה בתקופה הרומית הקדומה ונחשפו בו שבעה קברים (T232 ,T231 ,T226 ,T219 ,T217 ,T208 ,T205) בנויים בציר מזרחמערב. הקברים תועדו אך לא נחפרו, פרט לקבר T205 שנחפר, ויתוארו להלן על פי מיקומם בשטח, ממזרח למערב.

 

קבר 217 (2 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב; איור 8) כוסה בחמישה לוחות כיסוי גדולים מכורכר, מסותתים היטב,  ללא חומר מלכד ביניהם. ייתכן שלוחות הכיסוי הונחו על קבר ארגז. הקבר נחפר אל תוך אדמת החמרה והצטברה מעליו אדמה חומה עם הפרעות בנות זמננו. מעליו או מצדיו לא התגלו ממצאים נוספים.

 

קבר 226 הוא קבר ארגז (2.3 מ' אורך, 1 מ' רוחב; איור 9),שכוסה באבני כורכר גדולות, מסותתות היטב, שהונחו על צדן הצר בשיפוע, כך שנוצרה צורת גמלון. הקבר דופן במערב ובמזרח באבני גוויל בינוניות וקטנות. במרחק כ-0.2 מ' מדרום-מערב לקבר התגלה ריכוז חרסים (L218), ובו שברי גוף של קנקן וקערה המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה (לא צוירו). ייתכן שהכלים הונחו לצד הקבר כמנחות או ששימשו בטקס הקבורה.

 

קבר 208 הוא קבר ארגז (1.4 מ' אורך חיצוני, 0.9 מ' אורך פנימי, 0.55 מ' רוחב חיצוני, 0.26 מ' רוחב פנימי; איור 10). דופנותיו בנויות מאבנים בינוניות וקטנות מכורכר וללא חומר מלכד; לא התגלה כיסוי. גודל הקבר יכול לרמוז על קבורה של פרט צעיר. מעל הקבר ולצדו לא התגלו ממצאים.

 

קבר 219 נחשף חלקית. נחשפה אחת מדופנות הקבר הבנויה מאדמה אפורה מהודקת. עצמות אדם נחשפו משני צדי הדופן, וייתכן על כן שהם שייכים לשני קברים או יותר. מגבלות שהציב משרד הדתות לא אפשרו את המשך החפירה. במרחק כ-0.5 מ' מצפון לקבר התגלה שבר גוף של קנקן שהונח על הצד באתרו (לא צויר). עוד התגלה שבר של שפת קנקן שק (איור 6:6) המתוארך לתקופה הרומית הקדומה, טיפוס שהמשיך עד לראשית המאה הב' לסה"נ. יש לציין כי הקנקן ושברי הגוף התגלו במפלס מעט גבוה ממפלס הקבר, לכן אי אפשר לקבוע אם היו קשורים ישירות לנקבר שנטמן בו.

 

קבר 231 נחשף חלקית. הוא קבר ארגז החפור אל תוך אדמת החמרה (1.73 מ' אורך חיצוני, 1.2 מ' אורך פנימי, 1.0–1.6 מ' רוחב חיצוני, 0.58 מ' רוחב פנימי; איור 11). לא התגלו אבני כיסוי. דופנותיו בנויות מאבנים מסותתות, בינוניות, מכורכר וללא חומר מלכד ביניהן. הדופן המזרחית של הקבר בנויה מאבן גדולה מכורכר (0.7 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 0.17 מ' עומק חשיפה). מעל הקבר ולצדו לא התגלו ממצאים.

 

קבר 232 נחשף במחיצה שבין ריבועים, במפלס גבוה מקבר T231. התגלו עצמות אדם, שלא נבדקו, ולצדם ריכוז אדמה אפורה מהודקת, חומר דומה לחומר שממנו נבנתה אחת הדפנות של קבר T219 (לעיל). במרחק כ-0.15 מ' מצפון לקבר התגלתה אבן כורכר (L236) שייתכן שהייתה קשורה לקבורה ואולי שימשה לכיסוי הקבר. החפירה באזור זה לא הושלמה ולכן אין מידע נוסף על אודות אופן הקבורה בו.

 

קבר 205 הוא קבר ארגז (2 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב חיצוני, 0.46 מ' רוחב פנימי, 0.4 מ' עומק; איורים 12, 13), ונחפר אל תוך אדמת החמרה. ארבע דופנות הקבר בנויות מאבנים בינוניות וקטנות מכורכר וללא חומר מלכד ביניהן. הקבר כוסה באבנים גדולות מכורכר ונטמן בו פרט שגילו 15–20 שנים. הערכת מין הפרט אינה ברורה (ר' נגר, להלן). לצדי הגפיים של הנקבר התגלו שתי אבנים קטנות ומהוקצעות מכורכר ששימשו כנראה לייצב את הנקבר במקומו. בקבר נמצאו מעט שברי גוף של כלי חרס המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה. עוד נמצא שבר שפה של קנקן טורפדו (איור 10:6), שכמותו נמצאו באתרים המתוארכים למן סוף התקופה הפרסית עד לראשית התקופה ההלניסטית. קרוב לוודאי כי מקור שבר הגוף הקדום במפלס שבו נחפר הקבר ולכן אין בו אינדיקציה לתיארוך. מחוץ לקבר נחפר מילוי של אדמת חמרה חולית. במרחק כ-0.5 מ' מדרום וכ-1 מ' מדרום-מערב לקבר התגלו שני קנקנים (B2046 ,B2045 בהתאמה; איור 9:6) שהונחו במאוזן במקביל לקבר. הקנקנים הם מטיפוס שכיח למדי בתקופה הרומית הקדומה, שהמשיך להופיע בשינוים קלים עד ראשית המאה הב' לסה"נ (מרד בר-כוכבא). על סמך קרבת הקנקנים לקבר יש להניח כי הונחו כמנחות או שימשו בטקסי הקבורה.

 

נוסף לקברים נחשף בור מלבני (L238; אורך 1.6 מ', רוחב 0.6 מ', עומק 0.4 מ') שנחפר אל תוך אדמת החמרה. הבור נמצא מלא באדמה חומה ללא ממצא קרמי. על פי מידותיו, כיוונו וקרבתו ליתר הקברים, קרוב לוודאי שנועד לכריית קבר שלא הושלם.

 

בין הקברים, אך ללא קשר ישיר ביניהם, התגלו שלושה קנקנים תמימים (B2048 :L230 ;B2083 ,B2082 :L201; איור 14). גם קנקנים אלה, בדומה לקנקנים שנמצאו לצד הקברים, הונחו במאוזן על אדמת החמרה. הקנקנים כולם מטיפוס שק ומתוארכים לתקופה הרומית הקדומה (ממשיכים עד ראשית המאה הב' לסה"נ). במפלס שבו נמצאו הקנקנים נמצאו גם שברי גוף של כלים נוספים, ובהם שבר שפת קערה (איור 1:6), שבר בסיס טבעת של קערה או פך (איור 3:6) ושבר שפת קנקן (איור 11:6). טיפוס הקערה, השכיח מאוד בארץ ישראל, הופיע לראשונה בתקופה ההלניסטית המאוחרת והמשיך עד התקופה הרומית הקדומה. שבר קנקן השק מתוארך לתקופה הרומית הקדומה, טיפוס הקנקן המשיך עד לראשית המאה הב' לסה"נ. ייתכן שלצד הקנקנים יש קברים נוספים. מגבלות שטח החפירה ולחצים שהופעלו ממשרד הדתות מנעו את השלמת החפירה סביב הקנקנים ובדיקת הסוגיה. למרות שאי אפשר לשייך את הקנקנים לפעילות הקשורה לקבר מסוים, קרבתם ליתר הקברים והנחתם בדומה לקנקנים שלצד הקברים, מעידים כי גם קנקנים אלה היו קשורים למנהגי הקבורה; ייתכן ששימשו מנחות לנקברים או כלים לטקסי סעודה שהתנהלו סביב הקברים.

  

מוקד שרפה (L212; איור 15) התגלה במפלס קרוב לפני השטח, כ-0.5 מ' מעל מפלס הקברים שתוארו לעיל. המוקד בנוי מאבני כורכר גדולות, מסותתות היטב וללא חומר מלכד. האבנים הונחו על צדן הצר ויצרו מעגל קטן. בתוך המוקד נחפרה הצטברות אדמה חומה ללא ממצאים. בתחתית המוקד התגלה מפלס דק של פיח המעיד ששימש מוקד שרפה. לא נמצאו חרסים המאפשרים את תיארוכו. זמן השימוש במוקד השרפה מאוחר לתקופה הרומית הקדומה (למפלס הקבורה). קרבת המוקד לפני השטח עשויה לרמוז על שימושו בתקופה מאוחרת, אולי בתקופה העות'מאנית.

 

שטח C

נחפרו שלושה ריבועים (C3C1; איור 16). בריבוע C1, בעומק של 1.8 מ' מתחת לפני השטח, נחשף מקבץ עגול של אבני כורכר במגוון גדלים (L301; קוטר 1.3–1.4 מ', גובה 0.7 מ'; איור 16). בהצטברויות מעל המקבץ נמצאו חרסים שחוקים שאי אפשר לתארכם. בריבועים C2 ו-C3 נחפרה הצטברות אדמה שחורה וחומה, ובה מעט חרסים שחוקים ושבר שפת קערה (איור 2:6) מטיפוס שכיח למדי שהופיע לראשונה בתקופה ההלניסטית המאוחרת והמשיך עד התקופה הרומית הקדומה.

 

 

גיאומורפולוגיה

אורן אקרמן, יואל רסקין ויאיר ספיר

 

האתר נמצא במישור חוף פלשת, על מישור הפשט (המישור שמעל מפלס גדות הנחל) הצפוני-מזרחי של אפיק נחל שורק. פני השטח באזור מאופיינים במפגש של קרקעות חמרה וגרומוסול במערב ודיונות (חול) במזרח. האקלים ים-תיכוני לח למחצה: בקיץ חם ויבש ובחורף גשום וקריר. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 12°C ,20°C בממוצע בחורף (בינואר) ו-26°C בממוצע בקיץ (באוגוסט). ממוצע הגשמים שנתי הוא 500600 מ"מ.

לצורך אפיון שכבות האתר, פני השטח הקדומים ותהליכים גיאומורפיים שהתרחשו לאחר נטישתו, נלמדו שלושה חתכים מייצגים, אחד בכל שטח — בריבוע A7, בריבוע B4 ובשטח C (איור 17). השכבות אופיינו בשדה, על פי מבנה, מרקם וצבע.

  

שטח A. אופיינו שלוש שכבות סדימנטולוגיות עיקריות (איורים 18, 19). השכבה העליונה (לפחות 0.8 מ' עובי) מורכבת מחול מעורב בגרומוסול וייתכן שהיא הפרעה מלאכותית, תוצאה של הנחת קו צינור השקיה. השכבה האמצעית היא של גרומוסול חום-אפור כהה (10YR4/2 יבש; 0.90–2.95 מ' עובי) המתעבה במזרח, במורד האתר. שכבת הגרומוסול מונחת על גבי שכבה חולית חומה (10YR5/3 יבש). מפלס החיים נמצא בגבול העליון של השכבה החולית ובתוכה.

 

שטח B. שכבה חולית אדומה-צהובה (5YR5/6 יבש; 0.95 מ' עובי מרבי; איור 20) שבבסיסה נחשף סלע הכורכר.

 

שטח C. אופיינו שלוש שכבות סדימנטולוגיות: שכבת כיסוי עליונה חולית חומה כהה-צהובה (10YR3/4 יבש; 0.9 מ' עובי), שכבה אמצעית של גרומוסול חרסיתי הידרומורפי רב גוני (לפחות 0.55 מ' עובי) ושכבה תחתונה חולית חרסיתית חומה כהה (7.5YR3/4 יבש; 0.2 מ' עובי; איור 21). בבסיס החתך נמצאו השרידים הקדומים.

 

מיקומו של האתר על רכס כורכר, על גדת נחל שורק וסמוך לחוף הים, במפגש היחידות האלו, השפיע כנראה על אופיו הפיזי. חוף הים תרם את התשתית החולית. הכיסוי החרסיתי הוא תוצאה אפשרית של הצפות נחל שורק. הממצא הארכיאולוגי נמצא בקו המגע שבין הקרקע החולית לבין הגרומוסול, כלומר האתר כוסה בסדימנטים חרסיתיים. מקור אפשרי לסדימנטים אלו הוא הצפות נחל שורק דרומית-מזרחית לאתר. ההצפות הן כנראה תוצר של שני גורמים עיקריים — חסימת ערוץ הנחל עקב כיסוי דיונות או עלייה בעוצמות הזרימה הנחלית, שתרמה להצפות ויצרה תנאים ביצתיים להשקעת חרסית. לסיכום, נראה שבאתר התרחשו תהליכי כיסוי חרסיתי שהביאו לעליית התנאים הביצתיים באזור ואלה גרמו כנראה לנטישתו.

 

אנתרופולוגיה

יוסי נגר

 

באתר נמצאו קברי ארגז. אחד מהם נחפר ונעשה סינון רטוב של החול בתוך קנקנים שנמצאו באזור הקבורה. במהלך הסינון לא נמצאו עצמות. בקבר T205 נמצאו שברי עצמות כיפת גולגולת, שיניים ועצמות פוסטקרניאליות בארטיקולציה אנטומית המעידה על קבורה ראשונית. הפרט הונח על גבו, בכיוון כללי מזרח–מערב, ראשו במערב. הזרועות כפופות על אזור הבטן. הפנים פנו כנראה כלפי מעלה, אבל הראש נפל כלפי צפון במשך הזמן. קצות העצמות הארוכות התפוררו ואי אפשר להבחין בסגירה של אפיפיזות. בשבר לסת תחתונה נותרו ניב וקדם טוחנת, שבהם ניכרים שחיקת אמייל; טוחנת ראשונה שבה ניכרת חשיפת דנטין בשלוש תלוליות; טוחנת שנייה שבה ניכרת שחיקת אמייל (שורש השן סגור); טוחנת שלישית לא נמצאה, אולי משום שטרם בקעה. בלסת העליונה נותרו החותכת המרכזית שבה ניכרת חשיפת דנטין קלה; ניב וקדם-טוחנת שבהם ניכרת שחיקת אמייל (שורש השן סגור); טוחנת ראשונה שבה ניכרת חשיפת דנטין בשלוש תלוליות; טוחנת שנייה שבה ניכרת שחיקת אמייל. גיל הפרט על פי דרגת שחיקת השיניים מוערך ב-15–20 שנים. מין הפרט אינו ברור. אפשר שבקנקנים נטמנו תינוקות ועצמותיהם התפוררו.

 

סיכום

נחשפו בית קברות ומקבצי קנקנים המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה, וכן מוקד שרפה וערמת סיקול שאי אפשר לתארכם. תועדו קברי ארגז, חלקם עם לוחות כיסוי וקברי שוחה. נחפר קבר אחד ששימש לקבורת יחיד ולא נמצאו ממצאים נוספים. לצד מרבית הקברים התגלו קנקנים תמימים ומקבצי חרסים המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה, טיפוסים שהמשיכו עד ראשית המאה הב' לסה"נ. נראה כי הממצא שהתגלה מחוץ לקברים קשור אליהם. ייתכן שהכלים הונחו לצד הקברים כמנחות, שימשו בטקסי סעודה או שימשו את הקוברים במהלך הקבורה. ייעודם של מקבצי הקנקנים ההפוכים שהתגלו כ-70 מ' ממזרח לקברים אינו ברור. מבין האפשרויות שהועלו, האפשרות ששימשו לקבורה היא הסבירה ביותר. את היעדר שרידי עצמות בקנקנים אפשר להסביר בתהליכים הגיאומורפולוגיים שהתרחשו באתר. קבורה בקנקנים מוכרת מאתרים נוספים המתוארכים לתקופה הרומית. רוב כלי החרס שהתגלו בחפירה הם מייצור מקומי. בטין שממנו עשויים הכלים הובחן קוורץ, המאפיין חוף חולי. ממצאי החפירה משתלבים היטב עם תוצאות החפירה שנערכה באתר בשנת 2005. שילוב תוצאות שתי החפירות מצביע על קיומו של שדה קבורה רחב. בתי הקברות הוקמו בדרך כלל בשולי יישובים. למרות שבמרחב הקרוב לשטח החפירה טרם התגלה יישוב מהתקופה הרומית, יש להניח כי הוא נמצא לא רחוק משדה הקבורה שנחשף. בסקר שנערך באזור בעת החפירה הובחן ריכוז חרסים על פני גבעה במרחק 150 מ' מדרום-מערב לשדה הקבורה, וייתכן ששם היה היישוב הקדום (איור 1). בית הקברות לא המשיך להתקיים לאחר ראשית המאה הב' לסה"נ. פרט למוקד השרפה שהתגלה במפלס העליון של שטח החפירה — תוצאה של פעילות נקודתית מאוחרת, אולי בתקופה העות'מאנית — לא התגלו במרחב שרידים נוספים. ייתכן שאנשי היישוב, במאה הב' לסה"נ, קברו את מתיהם בשדה קבורה אחר או שהיישוב הפסיק להתקיים. האפשרות השנייה סבירה מאוד, וייתכן כי היישוב פסק להתקיים בעקבות המאורעות ההיסטוריים שהתרחשו בעיר יבנה, עיר מרכזית וחשובה מאוד במרחב בתקופה הרומית, לאחר מרד בר-כוכבא (טקסל תשס"ה). עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות שתופעות אקלימיות, כמו הצפת האתר, תרמו את חלקן למכלול הסיבות שגרמו לנטישתו. ממצאי החפירה תורמים להבנת חלוקת אזורי היישוב במרחב הן בפן הארכיאולוגי-היסטורי הן בפן הגיאומורפולוגי. חפירות עתידיות באזורים סמוכים יוכלו להבהיר את סוגיית מיקום היישוב הקדום וסוגיות נוספות שהועלו.