שכבה II (איור 2). התגלו ראשי קירות (W13–W11 ,W9), בור מים (L109) ושרידי רצפת טיח לבנה (L135), שנפגעה מאוד וגבולותיה אינם ברורים. על רצפה זו ומתחתיה התגלו שברי כלי חרס רבים, ובהם קדרות, סירי בישול, קנקנים ונרות, המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הי' לסה"נ). על הרצפה התגלתה כמות גדולה של חול ים, ובו צדפים רבים מסוג Donax, ששימשו למאכל, וכן עצמות דגים, ובהן דג ממשפחת התוכינוניים (Scaridae) שמקורו בים סוף. צמוד לבור המים ממזרח נחשפה תעלה (L139; רוחב 0.2 מ'; איור 3), שנבנתה באבני בנייה בשימוש משני, טויחה וקורתה; היא התחברה אל בור המים. התעלה והבור לא נחפרו.

 
שכבה I. מעל שרידי שכבה II התגלה מפלס של חוואר לבן בעובי משתנה. מעל מפלס זה נחשפו שרידי מבנה, ובהם הובחנו שלושה שלבי בנייה עיקריים. ייתכן שמקור החוואר במשקע שהצטבר בתוך בור המים ופוזר במקום בעת ניקוי הבור טרם בניית המבנה. מעל שכבת החוואר נחשפה רצפת עפר כבוש בהירה (L132; איור 4), שניגשת אל דופן בור המים. ייתכן שרצפה זו שימשה כרחבה פתוחה סביב בור המים. החרסים שהתגלו מתחת לרצפה זו מלמדים שהיא אינה מוקדמת למאה הי' לסה"נ. נראה שהרצפה שימשה במשך זמן קצר בשלב שהקדים את הקמת המבנה. נראה כי המבנה הוקם סביב בור המים (1.6 מ' עומק הפיר לפחות).
בשלב הקדום במבנה נחשפו שלושה מרחבים (C–A; איורים 5, 6), שהופרדו בשני קירות (W7 ,W2). נראה שמרחבים אלה היו חלק מיחידות מגורים שונות. במרחב A התגלה ראשו של בור המים; הוא היה מלא בעפר ולא נחפר. מסביב לבור המים במרחב A נחשפה רצפת טיח (L127). במרחב B נחשפה רצפת טיח (L125), הניגשת אל קירות 2 ו-7. במרחב C, שהשתמרותו פחות טובה, נחשפו קטע של ספסל (W3), שנבנה צמוד לקיר 2 וטויח, וכן קטע של ריצוף (L105), שנבנה מלוחות אבן שטוחים וביניהם מילוי של אבנים קטנות. נראה כי זהו מרחב גדול יותר (חצר?). במרחב C לא התגלו שלבי בנייה נוספים.
בשלב האמצעי (איור 7) הורמו רצפות מרחבים A ו-B (ב-L118 ,L104) ונמשך השימוש בקירות 2 ו-7. רצפת הטיח 104 ניגשת אל פתח בור המים; היא עבה מאד ונראה כי חודשה פעמים רבות. על רצפה זו, צמוד לקיר 7 התגלה טבון פתוח (L112), שנבנה באבן וטויח. רצפת טיח 118 שנחשפה במרחב B הוגבהה בשלב כלשהו (L116).
מן השלב המאוחר במבנה (איור 8) השתמרו רק שרידים מעטים. בחלקו הצפוני-מערבי של המבנה נחשף קיר (W1), שנבנה מעל קיר 7 מהשלבים הקודמים. אל קיר 1 ניגשת מצפון רצפת טיח (L103). לא ברור אם רצפה זו ניגשת אל פתח בור המים או שבשלב זה בור המים בוטל וכוסה ברצפה זו. מדרום לקיר 1 נחשף מפלס אבנים בינוניות בגובה דומה לזה של רצפה 103; מפלס זה נראה כמו פני שטח, ואפשר שהיה זה שטח פתוח.
מעל לרצפות שכבה I ומתחתן התגלו שברי כלי חרס מזוגגים ומצויירים ביד, ובהם קדרות, סירי בישול וקנקנים, המתוארכים למאות הי"ב–הי"ג לסה"נ. בטיח של רצפה 118 מהשלב האמצעי במבנה התגלה מטבע מימי צלאח א-דין (1174–1193 לסה"נ; ר"ע 138513), שנטבע במטבעת דמשק.
 
ממצא כלי החרס
בנימין ג' דולינקה
 
הממצא הקרמי מן החפירה מתוארך למן התקופה העבאסית ועד לתקופה הממלוכית הקדומה (מאמצע המאה הח' ועד אמצע המאה הי"ג לסה"נ). אפשר לחלק את כלי החרס לשלוש קבוצות. הקבוצה האחת כוללת את הכלים משכבה I, שבה התגלו שלושה שלבים, המתוארכים מאמצע המאה הי"ב ועד המאה הי"ג לסה"נ. הקבוצה השנייה כוללת את הכלים שהתגלו מתחת לרצפות הנמוכות ביותר והקירות של שכבה I, ובהם עיקר כלי חרס מהמאות הט'–י' לסה"נ. הקבוצה השלישית כוללת את הכלים משכבה II, המתוארכים לתקופה העבאסית הקדומה, מרעידת האדמה של שנת 749 ועד לאמצע המאה הט' לסה"נ.
 
כלי החרס משכבה I.למכלול כלי החרס משכבה I (איור 9) יש השוואות לכלים שהתגלו בחפירת רחבת הכותל המערבי. הממצא הקרמי מהשלב המאוחר בשכבה מעורב, ואילו הממצא הקרמי משני השלבים הקדומים בשכבה מקורו במכלולים חתומים ונקיים, שמייצגים שני שלבי משנה בני אותו זמן. בכלי החרס קערות שזוגגו בזיגוג חולי צהוב או ירוק (איור 1:9, 2), וכן קערות מקומיות שחופו בצבע וזוגגו בזיגוג צהוב (איור 3:9, 4). בממצא יש ייצוג לשתי משפחות כלים מיובאות. המשפחה האחת מיוצגת בשבר קערה (איור 5:9), שעוטרה בחירוץ (Byzantine fine sgraffito) בדגם צמחי לתוך חיפוי לבן עבה וזיגוג בצהוב בהיר. כלי זה נעשה בקפריסין מאמצע המאה הי"ב לסה"נ ועד סופה. המשפחה השנייה מיוצגת בשבר קערה, שעוטרה בצביעה מתחת לזיגוג (underglaze painted ware; איור 6:9); היא יוצרה בצמצום ברקה שבסוריה מראשית המאה הי"ג ועד להרס האתר על ידי המונגולים בשנת 1259 לסה"נ. כן התגלתה בממצא קערה קטנה, פשוטה, עשויה מחומר מקומי (איור 7:9), שזמנה מהמאה הי"ב ועד למחצית המאה הי"ג לסה"נ. בכלים סירי בישול אחדים עשויים ביד שעוטרו בעיטור גאומטרי צבוע (HMGP), ולהם שפה מעוגלת נטויה ועיטור בצבע אדום כהה בצדיו הפנימי והחיצוני של הצוואר (איור 8:9), וכן סירי בישול שלהם ידיות דמויות אוזן פיל (איור 9:9). התגלו גם פכים ממשפחת HMGP, שלהם שפה מעוגלת נוטה מעט החוצה וצבע אדמדם-חום בצדדים הפנימי והחיצוני של הצוואר (איור 10:9, 11); פכים אלה מתוארכים למן אמצע המאה הי"ג ועד אמצע המאה הי"ד לסה"נ. פך מטיפוס הצוואר התפוח או הבולבוסי (איור 12:9) התגלה גם בשלב המאוחר בשכבה זו ואפשר שכלי זה מייצג את הפרוטוטייפ מראשית המאה הי"ג לטיפוסי פך זה שמקובלים במאות הי"ד והט"ו לסה"נ. במכלול שכבה I התגלו גם שני שברי נרות מעניינים עשויים בתבנית, הקדומים למרבית כלי החרס במכלול זה. הנר האחד מתוארך לתקופה העבאסית והוא סגלגל ומחודד ועשוי מחומר אדום; על הנר יש כתובת כופית בתבליט גבוה (איור 13:9). טיפוס זה מופיע לראשונה לאחר רעידת האדמה של שנת 749 לסה"נ וממשיך עד למאה הי' לסה"נ. הנר השני (איור 14:9) מתוארך לתקופה הפאטימית והוא עשוי מטין צלהב ועליו כתובת בכתב נסח' (Naskh) מאוחר.
 
כלי החרס מתחת לשכבה I. כלי החרס שהתגלו מתחת למפלס הרצפה הקדומה ביותר בשכבה I (ב-L132) מתוארכים לתקופה העבאסית, מאמצע המאה הח' ועד המאה הי' לסה"נ. במכלול קערות, קנקנים ופכים עשויים מטין צלהב או אדום בהיר וצרופים לגוון צלהב בצדם החיצוני והפנימי, שאופייני למכלולים מירושלים בתקופה זו, ובהם המכלולים מהחפירות ברחבת הכותל ובמתחם גבעתי. בכלים מטין צלהב קערות מעוגלות ולהן שפה פשוטה ומעוגלת (איור 2:10), קערה שלה נסגה מחורצת בשפה (איור 3:10), קנקן שלו צוואר גבוה (איור 5:10), קנקן שלו צוואר קצר ושפה מעובה שנוטה פנימה (איור 6:10) ופך מפולם היטב שלו ידית ארוכה ושפה מעט נוטה החוצה (איור 8:10). במכלול התגלו גם קערות עדינות מהתקופה האסלאמית הקדומה (איור 4:10) עשויות מחומר אדמדם עדין ולהן סירוק גלי בצד החיצוני מתחת לשפה. בנוסף לכלי הצלהב התגלו גם חרסים מחומר אדום, ובהם פך בישול ללא ידיות, ולו פיה דמוית תלתן ושפה צבוטה (איור 7:10), ופכית, שלה ידית יחידה ושפת נסגה מחורצת (איור 9:10). עוד התגלה נר מעניין עשוי בתבנית מטין צלהב (איור 10:10) ועל חלקו העליון כתובת יוונית. במהלך התקופה האסלאמית הקדומה כתובות אלה התנוונו עד כדי כך שרצוי להתייחס אליהן ככתובות 'דמויות יוונית' שלבטח נעשו על ידי אמנים שאינם דוברי יוונית; תופעה זו מתבטאת בכתובת על הנר מהחפירה באות אומגה שנכתבה עם ארבעה יתדות במקום שלושה וכן באות פסי (psi) שנכתבה בצורה דו-קומתית. הנר מתוארך כנראה למאה הח' לסה"נ. במכלול התגלתה גם קערה מזווה (איור 1:10), שאינה דומה לכלי החרס המוכרים מהתקופות האסלאמית הקדומה והתיכונה. הקערה עשויה מחומר אפור בהיר עם ליבה באפור כהה, ולה שפה זקופה, מעובה ומעוגלת, ועיטור בזיגוג בצבעים צהוב, שחור וירוק בצדה הפנימי. בשל אופיה הייחודי של הקערה אפשר רק להציע תיארוך למאות הי'–הי"א לסה"נ.
 
כלי החרס משכבה II. במכלול זה כלי חרס שהתגלו בשלושה לוקוסים חתומים ונקיים מעל ומתחת לרצפה פגועה (L135), המתוארכת למחצית השנייה של המאה הח' ולמאה הט' לסה"נ. במכלול קערות עדינות מהתקופה האסלאמית הקדומה עשויות מחומר אדום בהיר וליבה אפורה ולהן דפנות דקות ופסים סגולים אופקיים בצדן החיצוני (איור 1:11, 2, 4). במכלול גם קערות מטין צלהב ולהן שפת נסגה נטויה למעלה (איור 3:11) ושפה מזווה נוטה החוצה ועל פניה העליונים שלושה קווים חרותים (איור 5:11). על הרצפה התגלתה קערה רדודה גדולה (איור 6:11) עשויה מחומר אדמדם-צהוב, האופיינית למכלולים בירושלים. המכלול כולל אגנים בצורות שמזכירות את האגנים הקדומים יותר מהתקופה האומיית אך מחומר אדמדם-אפור האופייני לתקופה העבאסית. לאחד האגנים שפה קשותה ועיטור של משולשים חרותים בפני שטחה העליונים (איור 7:11). אגן אחר מזווה ולו לפחות ידית אחת ושפה מעובה ונוטה פנימה, ומתחתיה בצד החיצוני עיטור קווי-גלי (איור 8:11). מרבית המכלול משכבה II מורכב מקערות, אך התגלו גם סירי בישול אחדים, ובהם סיר בישול מעוגל עשוי באובניים, האופייני לתקופה העבאסית (איור 9:11), ולו שפה נטויה מעוגלת קמעה ופונה החוצה.
 
בשטח החפירה, הסמוך לפינה הצפונית-מערבית של העיר העתיקה, התקיימה התיישבות בתקופה האסלאמית הקדומה. על פי הממצא הקרמי במבנה היה זה מבנה פרטי. התיישבות זו הגיעה לקיצה במאה הי' לסה"נ, מסיבה לא ידועה, והמקום ננטש עד למאה הי"ב לסה"נ, אז נוקה כנראה בור המים וסביבו נבנה מתחם מגורים שחלקו נחשף בחפירה. מתחם המגורים המשיך להתקיים תוך שינויים קלים של הרמת רצפות וחידוש קירות לפחות עד למאה הי"ג לסה"נ על סמך הממצא הקרמי. ייתכן שהמתחם התקיים גם לאחר מכן, אך אי אפשר לדעת זאת מפני שהשכבות המאוחרות במקום הוסרו בעבודת השיפוץ שקדמה לחפירה.
זהות התושבים באזור זה של העיר מתבררת מתוך ממצא העצמות. ממצא זה כולל עצמות עזים, כבשים, בקר, גמל, עופות וסוס או חמור (כל השיניים מעידות על סוסים), וכן עצמות חזיר, שהתגלו בשתי השכבות, זו של התקופה האסלאמית הקדומה וזו של התקופות הצלבנית והממלוכית המוקדמת. עצמות החזיר מלמדות שהאוכלוסייה במקום הייתה נוצרית, גם קודם לכיבוש הצלבני של ירושלים. ממצא זה מחזק את הידוע ממקורות היסטוריים שאזור זה של העיר העתיקה, שמזוהה כ'רובע הפטריארך' במאה הי' לסה"נ (Boas 2001:83), שימש למגורי קהילה נוצרית. המבנים ששכנו באתר בתקופה זו נמחקו לחלוטין, ונותרו רק שרידי רצפת טיח, קטעי קירות קטנים ובור המים. הסיבה להריסת המבנים אינה ידועה, אך ייתכן  שהם נהרסו בעקבות הקמת החומה החיצונית בפינה הצפונית-מערבית של העיר בראשית המאה הי"א לסה"נ (Weksler-Bdolah 2011) או בעקבות גירוש תושבי העיר הנוצריים טרם הגעת הצבא הצלבני לירושלים (Boas 2001:83). ממצא העצמות מעיד על כך שגם התושבים שחזרו למקום והקימו את המבנה במאה הי"ב לסה"נ היו נוצרים, ונראה כי היה זה חלק מהאכלוס המחודש של ירושלים בנוצרים אחרי הכיבוש הצלבני. על פי המקורות התקיים בשטח פתוח מצפון לשער יפו שוק דגנים (Boas 2001:9), אך על פי הממצא מחפירה זו נראה כי שטח השוק לא הגיע עד סמוך לפינה הצפונית-מערבית של חומת העיר.