בשכבה IV (ריבועים C4 ו-C6) נחשפו רציף וחומה. הרציף (L166, ריבוע C4; 1.1 מ' רוחב לפחות, 9 ס"מ מעפה"י; איור 2) הוא סלע כורכר מוחלק. במקומות הספורים שבהם היו שקעים ברציף הם תוקנו באבני כורכר שהותאמו לכך. הרציף נמשך לאורך הפן המערבי של החומה (W165), בציר צפון–דרום, ונראה כי הוא ממשיך מערבה, אל מעבר לשטח החפירה. בעקבות השימוש הרב ברציף השתנה גונו של הסלע לכמעט שחור. גם כיום, הרציף מתכסה מים בשעת הגאות.

חומה 165 נמשכת ממזרח לרציף ומפרידה בינו לבין מדרון התל. השתמר בה רק נדבך אחד, שנבנה מאבני כורכר גדולות ובינוניות מסותתות ברישול (עד 0.5 מ' אורך) ללא חומר מליטה. במהלך השנים נדבקו צדפים רבים לאבנים וביניהן. רוחב החומה לא הובהר; היא בולטת כדי 0.7 מ' מערבה מתחת לחומה מאוחרת יותר (W155; שכבה III).

לפי ממצא כלי החרס מן המילוי שמעל הרציף והחומה, דומה שאין הם מאוחרים לתקופה הביזנטית.

 

בשכבה III (ריבועים C7 ,C6 ,C4 ,C1 ,B6 ,B1 ו-D7) נחשפה חומה (W155), הבנויה מאבני גזית (עד 0.5 מ' אורך) שביניהן חומר מליטה אפור. החומה, שהשתמרה לגובה שישה עד שבעה נדבכים (1.2–1.3 מ' גובה, כ-1.5 מ' רוחב), נחשפה לאורך יותר מ-20 מ', והיא ממשיכה צפונה ודרומה לאורך החוף. בריבוע C4 הוקמה החומה הישר על החומה הקדומה 165, אך בריבוע C6 מפריד ביניהן מילוי (מעל 0.4 מ' עובי); נראה כי חומה 165 הייתה הרוסה כאשר נבנתה חומה 155, והתכסתה בחלקה במילוי. הרציף הקדום (L166) כבר לא היה בשימוש בעת שנבנתה חומה 155, שכן נמצא מכוסה בשכבת מילוי אפורה עם צדפים. הפן המערבי של חומה 155 נושא סימנים ברורים להשפעת מי הים, ולא מן הנמנע שהיה חשוף לגלים. על פי שברי כלי החרס שנמצאו במילוי (0.6 מ' עובי) שניגש לנדבך התחתון של החומה, שהיה מעט רחב יותר משאר נדבכיה ואין ספק כי שימש יסוד, נראה כי החומה נבנתה בתקופה הצלבנית לכל המאוחר. חומה דומה שנתגלתה במנזר הארמני תוארכה על ידי החופרים לתקופה האסלאמית הקדומה לכל המאוחר. ממזרח לחומה נתגלה שביל (L121; יותר מ-1.2 מ' רוחב) הנמשך במקביל לה. השביל בנוי מחומר מליטה אפור (עד 0.2 מ' עובי) שהונח על האדמה ללא תשתית.

בריבועים C7 ,C6 ו-D7 נחשפה הפינה הדרומית-מזרחית של מגדל (L200; לפחות 3.5 מ' אורך ממזרח למערב, מעל 2.4 מ' רוחב מצפון לדרום, 1.2 מ' גובה השתמרות; איור 3) שנבנה בשיטה דומה לזו של חומה 155 ושולב בה ממערב. למגדל מסד מדורג בן ארבעה נדבכים, הנושא את קומת הקרקע של המגדל, שנבנתה מאבני כורכר מסותתות היטב שמעליהן הונחה רצפה דקה מחומר מליטה אפור. קירות המגדל שרדו לגובה נדבך אחד או שניים מעל הרצפה. אי אפשר לעמוד על מידות המגדל וצורתו כיוון שרובו נמצא מחוץ לשטח החפירה, אך ברור שהשתרע על שטח גדול בהרבה מזה שנחשף. בבסיס המגדל ניכר קימור לכיוון צפון, אולי רמז לכך שהמגדל היה מעוגל. המגדל ממוקם במקום שלשון סלע פולשת לכיוון הים. מבנה טופוגרפי זה יצר כניסה למעגן הפנימי של נמל יפו מכיוון צפון, בין לשון הסלע ושיני הסלע שמול הנמל הידועות כסלעי אנדרומדה. אם כך, המגדל הגן על הכניסה לנמל, ובו מתחיל המעגן הפנימי הקדום. מעניין שגם בנמלים העות'מאני והמנדטורי הייתה לשון סלע דומה שנבנתה כמילוי.

לשכבה זו יש לשייך באר (L183; קוטר 0.9 מ', עומק 2.2 מ'; איור 4) ותעלת מים (L190) שנתגלו בריבוע B6. הבאר בנויה מאבני גזית, בדומה לחומה 155 ולמגדל 200. בדופנה נקבעו שני טורים, מזרחי ומערבי, בני ארבע גומחות כל אחד, ששימשו כנראה לירידה אל תוך הבאר. הבאר דומה מאוד לבארות מהתקופה הצלבנית, דוגמת הבאר שהתגלתה לאחרונה באזור שוק הפשפשים (הרשאה מס' 5463-A); אף שניכר כי שימשה גם בתקופה העות'מאנית, היא שונה לחלוטין מבארות בנות התקופה, כמו למשל אלו שנחשפו מדרום לנמל יפו (חדשות ארכיאולוגיות 123). תעלה 190 שייכת כנראה אף היא לשכבה זו, מכיוון שהיא נמוכה יותר מתעלות שיוחסו לתקופה העות'מאניות ונחתכת בקיר (W201) המתוארך לתקופה העות'מאנית הקדומה. עם זאת, ייתכן כי היא מאוחרת לתקופה הצלבנית, וכי הותקנה כאשר העיר עמדה חרבה, כדי לספק את צורכי האוכלוסייה שישבה במקום ישיבת ארעי.

 

שכבה II. לא נמצאו עדויות ברורות לפעילות באתר למן הריסתה של יפו בתום התקופה הצלבנית עד המאה הי"ז לסה"נ. במהלך תקופה זו, כאשר עמדה העיר בהריסותיה, נותרו נדבכיהם התחתונים של חומה 155 ושל מגדל 200 על עומדם ונישאו לגובה של כמטר מעל פני השטח. באמצע המאה הי"ז, עם חידוש ההתיישבות בעיר, נערכו עבודות פילוס נרחבות עד לגובה החומה והמגדל ששרדו. שכבות המילוי מורכבות בעיקר מצדפים עם מעט אדמה אפורה, ככל הנראה חומר שנלקח מהחוף הסמוך, ובתוכן נתגלו שברי כלי חרס עות'מאניים לצד שברי כלי חרס מתקופות קדומות. מעל שכבות הפילוס הוקם מכלול בנייה ובו שתי שורות חדרים (a5a1 במזרח, c5c1 במערב). לחדרים קירות איתנים (1.0–1.2 מ' עובי), הבנויים משני פנים של אבני גזית עם מילוי דבש ביניהם. המרחב בין שתי שורות החדרים שימש חצר גדולה או רחוב (מעל 20 מ' אורך, עד 7.5 מ' רוחב). על אחד מקירות המבנה נתגלתה כתובת חקוקה על לוח אבן בשפה הארמנית המתארכת את הקמת המבנה לשנת 1651 (איור 5 ור' איור 1).

בחדרי המבנה ניכרים כמה שלבי בנייה. בשורת החדרים המזרחית נחפר רק קטע מחדר a1 (ריבוע A1). מתחת לרצפת בטון בת זמננו נתגלתה רצפת כורכר כתוש שהונחה על הסלע, ומכאן שהחדר חצוב. אף שמתחת לרצפת הכורכר לא נמצאו שברי כלי חרס, כך שקשה לתארך את שלבי הבנייה הראשונים, אפשר לקבוע ששורת החדרים המזרחית הייתה קיימת כבר בראשית התקופה העות'מאנית, עם המרחב הפתוח ושורת החדרים המערבית. אף ששורת החדרים המערבית נבנתה על המילוי שפילס את שרידי הביצורים הקדומים, שרידים אלה שימשו יסודות למבנה: הקיר התוחם את שורת החדרים ממזרח הושתת על חומה 155; הקצה המזרחי של הרצפות הקדומות בחדרים אלה, שנבנו מחומר מליטה אפור על בסיס אבנים קטנות, הונח אף הוא על חומה 155; ומגדל 200 שימש בסיס לקיר הצפוני של המבנה (W192) וכן לקיר הדרומי של המנזר היווני האורתודוקסי השכן (כנסיית מר מיכאל; ר' איור 1). בשלב שני רוצפו החדרים בלוחות אבן מלבניים (עד 0.5 מ' אורך), שהונחו על תשתית עשויה חומר מליטה אפור; בחדרים c4c2 הונחו לוחות מאבן אפורה, ובחדר c5 הונחו לוחות מאבן לבנה (חדר c1 משתרע מחוץ לתחום החפירה). בשלב זה נפרצו פתחים בין חדרים c3c1. בשלב השלישי, לקראת סוף המאה הי"ח לסה"נ, נחסמו פתחים אלה.

בין שתי שורות המבנים השתרע מרחב פתוח (L203). לא נמצאו קירות התוחמים את המרחב מדרום ומצפון, ועל כן לא ברור אם שימש חצר או היה זה קטע של רחוב שנמשך במקביל לים.

באר 183, שהתקנתה יוחסה לשכבה III, שולבה בחלקו הצפוני-מזרחי של המרחב הפתוח והשימוש בה נמשך בשכבה זו לאחר ששופצה: התווספו לה שני נדבכים, עוצב בה פתח סגלגל, וככל הנראה גם הפוגות שבדופנות הבאר נסתמו בשלב זה בחומר חום. אל הבאר נקשרות תעלות מים, הנמשכות דרומה במרכז המרחב הפתוח. הובחנו בהן שני שלבים. מן השלב הקדום שרד קטע מתעלה (L132) שנבנתה מחלוקים וצופתה בחומר מליטה אפור. התעלה המיוחסת לשלב המאוחר (L130) שולבה בריצוף של חלוקי נחל (L129). תעלה 130 בנויה מאבני כורכר מסותתות, קטנות ובינוניות (עד 0.4 מ' אורך), ומצופה בחומר מליטה אפור. במבנה נתגלו חמישה כדורי תותח, ובהם שניים מסוג Perrier (להלן) שנתגלו בתוך ריצוף 129.

 

שכבה I. הבנייה בשכבה I מתוארכת לתקופה העות'מאנית המאוחרת, וזו המשיכה להיות בשימוש אל תוך המאה הכ' לסה"נ. כיבוש נפוליאון בשלהי המאה הי"ח ומלחמות בתחילת המאה הי"ט לסה"נ הביאו ככל הנראה להרס חלקי של המבנה שהוקם בשכבה II, שחלקו המערבי היה חשוף לירי מכיוון הים ולא נתמך במדרון התל. עדות לכך הם כדורי התותח שנתגלו בשכבה II. בשכבה I נערכו תיקונים ושינויים אחדים במבנה. בשעה שחלקו הדרומי של המבנה נותר ללא שינוי, החדרים הצפוניים-מערביים נבנו מחדש, מבלי שמספרם שונה. הקירות החדשים הונחו על קירות שכבה II, אך הובחנה סטייה משמעותית בין הקירות בשכבה II לאלו בשכבה I. דומה כי מקור הסטייה היה בצורך להתאים את מתאר החדרים לתוואי הקיר הדרומי של המנזר היווני אורתודוקסי; בעת הבנייה מחדש בוטל מעבר צר שהפריד בין מכלול הבנייה לבין המנזר, ושטחו נכלל בתוך החדרים החדשים. המרחב הפתוח שבין שתי שורות החדרים הפך לחצר פנימית מקורה בקשתות שקשרו בין שתי שורות החדרים. כמו כן, נוספה למבנה קומה שנייה. ציור המתוארך לשנות ה-60–70 של המאה הי"ט, שבו נראה המבנה בצורתו המאוחרת (איור 6), מעיד כי כל העבודות הללו הושלמו קודם לשנים אלו.

גם לאחר עבודות אלו חלו לאורך השנים שינויים במבנה. החצר הפנימית נחלקה בהדרגה לחדרים נפרדים, עם סגירת המעברים בין חלק מן הקשתות באבנים ובחומר מליטה חום, שיטת בנייה טיפוסית לתקופה העות'מאנית, ותעלות המים בחצר בוטלו. בשלב כלשהו הוסרה החזית המערבית של המבנה, ובמקומה נבנתה חזית חדשה. תצלום מאוסף מטסון (איור 7) מתאר את הבניין ללא חזית. תאריך הצילום המדויק אינו ידוע, אך בתמונה נראה בית המכס העות'מאני שהוקם בשנת 1894 ונהרס לפני 1934–1936, ולכן יש לתארך את החלפת החזית לסוף המאה הי"ט או ראשית המאה הכ' לסה"נ. בחדרים הונחו רצפות חדשות עשויות סיד אפור, בטון ולוחות ריצוף, שזמנן כנראה המאה הכ' לסה"נ. כן שונו קירות ותקרות, והקומה העליונה נהרסה. באר 183 המשיכה להתקיים עד שנסתמה, ככל הנראה בשנות החמישים או השישים למאה הכ' לסה"נ. בתוך מילוי הבאר נמצא מטבע ישראלי בן 10 פרוטות. ברצפות המאוחרות סמוך לבאר אפשר עדיין להבחין בתעלות מים, שבאחת מהן הותקן מגופת ברזל.

 

בחפירה נתגלו שברי כלי חרס שזמנם למן תקופת הברזל עד לתקופה העות'מאנית. אלה כוללים כלים זואומורפיים (איור 8), כלי יבוא, וכלים עם חותמות וחריתות. נמצאו שברי שיש רבים, בעיקר ליד יסודות חומה 155, ונלקטו שברים אחדים של כלים מבזלת ומזכוכית, ומטבעות.

כן נמצאו חמישה כדורי תותח. שני כדורים עשויים ברזל ושייכים לתותח 12 פאונד: כדור שלם מטיפוס common shell וכדור שבור, כנראה בעקבות פגיעה במטרה קשה, מסוג solid round shot. כדור נוסף מן הטיפוס השני שייך לתותח 6 פאונד. שני הכדורים הנותרים עשויים משיש, קוטרם כ-360 מ"מ ומשקל כל אחד מהם כ-73 ק"ג (איור 9); הם שבורים מעט – סימן לכך שנורו ופגעו במטרה קשה, חומה או בניין. כדורי השיש, היחידים מסוגם בארץ, שייכים לתותח כבד/מרגמה נדירה מטיפוס Perrier, ששימשה לירי תלול מסלול של כדורי אבן גדולים על ערים מבוצרות. במאה הי"ח לסה"נ כבר לא יוצרו באירופה מרגמות מטיפוס זה, לאחר שהתברר שפגיעתן אינה עולה בהרבה על זו של מרגמות קטנות וזולות יותר בקוטר 12–13 אינץ', והשימוש בהן נמשך בעיקר במצודות. על אף נדירותן של מרגמות אלו, על פי עדות של לוחם בצבא נפוליון בשם Sangle-Ferriere, הספינה שעל סיפונה שירת במהלך מלחמתו של נפוליאון במזרח התיכון הייתה חמושה בין היתר בארבע מרגמות מסוג Crowdy 2003:30–31) Perrier).

 

החפירה הניבה שורה של תגליות חשובות. לראשונה הוברר המבנה הטופוגרפי של תל יפו באזור הנמל. התברר כי רכס הכורכר הגולש לים בחלקה הצפוני של החפירה יוצר שובר גלים טבעי המגן על הכניסה הצפונית לנמל. עד לחפירה זו ידיעותינו על הנמל קודם לתקופה העות'מאנית היו דלות מאוד, ובאזור הנמל היו מוכרים רק ביצורים עות'מאניים, וביצורים קדומים יותר נחשפו רק בחלקו הדרומי של התל או מצפון לנמל. בחפירה אותר חלק ממתארו המזרחי של המעגן הקעור, הפנימי בנמל יפו, והוברר כי היה בשימוש לפחות מהתקופות הקלסיות עד לראשית התקופה העות'מאנית. כן נמצאו ביצורים קדומים לתקופה העות'מאנית, ובהם המגדל שהגן על הכניסה לנמל. נוסף על כך, הוכח שהביצורים מהתקופה הצלבנית לא נהרסו כליל, אף שהמקורות ההיסטוריים מספרים על הרס מוחלט של העיר לאחר כיבושה בידי הממלוכים. נוסף על בירור הסטרטיגרפיה של התקופה העות'מאנית במכלול, מוסיף המידע מן המבנה נדבך חשוב להבנת ההתיישבות באזור הנמל בעת החדשה. הכתובת המתארכת את הקמת המבנה לשנת 1651 מעידה כי הקאזה נובה לא היה המבנה הראשון שהוקם עם חידוש ההתיישבות ביפו. לבסוף, נתגלו לראשונה בישראל כדורים של מרגמה מסוג Perrier – עדות ארכיאולוגית לשימוש בכלי נדיר זה ביפו, כנראה על ידי נפוליאון. ייתכן שמידע זה יסייע בעתיד להבין טוב יותר את מבצע הכיבוש של העיר.