שטח A. במדרון הדרומי של הגבעה נחפרו שני כבשני סיד ושתי גתות.

הכבשנים (כ-3 מ' קוטר חלק עליון, 1.0–1.3 מ' קוטר תחתית, 2.5–3.0 מ' עומק; איורים 2–5) מרוחקים כ-220 מ' זה מזה. חלקים מהם חצובים בסלע וחלקים אחרים בנויים מאבני גוויל. בתחתית הכבשנים, בשכבת מילוי (כ-0.5 מ' עובי), נחשפה כמות גדולה של אפר ושל פחמי עץ. על פי בדיקות פחמן 14 של הפחם השימוש האחרון בכבשן המזרחי (L108) היה בטווח הזמן שבין אמצע המאה הט"ו לאמצע המאה הי"ז לסה"נ, והשימוש האחרון בכבשן המערבי (L109) היה בטווח הזמן שבין המאה הי"ח לתחילת המאה הכ' לסה"נ (ר' נספח). 
בשטח שבין הכבשנים שתי גתות חצובות בסלע, המרוחקות כ-85 מ' זו מזו ולהן משטחי דריכה ובורות איגום. במתחם הגת המזרחית (L101; כ-2.0×1.5 מ'; איורים 6, 7) משטח דריכה, שמצפון וצמוד לו נחצב ספלול. במתחם הגת המערבית (L102; כ-1.3×2.0 מ'; איורים 8, 9) מחברת תעלה תת-קרקעית (כ-0.3 מ' אורך, כ-0.05 מ' קוטר) חצובה בסלע בין משטח הדריכה לבור האיגום; התעלה הובילה את הנוזלים ממשטח הדריכה לבור. בתחתית הבור חצוב בור שיקוע רדוד.
במהלך עבודות תשתית בשטח התגלתה מערת קבורה (איור 10) שלא נחפרה.
 
שטח B. בראש הגבעה נוקו שני מחשופי סלע ובהם שתי גתות, מערת מפחמה וספלולים. הספלולים נחשפו בשני מחשופי סלע: דרומי (L106; כ-1.5×3.0 מ'; איורים 11, 12), שבו חצובים שלושה ספלולים במגוון גדלים וצפוני (L111; כ-2.0×3.5 מ'; איורים 13, 14), שבו חצובים שלושה ספלולים במגוון גדלים ותעלה צרה ורדודה מתפתלת ביניהם.  
הגתות חצובות בסלע ולהן משטחי דריכה ובורות איגום. במתחם הגת הדרומית (L104; כ-3×3 מ'; איורים 15, 16) משטח דריכה, שצורתו לא רגולרית וגבולותיו אינם ברורים, בור איגום מלבני (כ-0.55×0.90 מ'), מערכת תעלות רדודות חצובות בסלע וספלולים סביב לגת. שתי תעלות המחברות בין הספלולים למשטח הדריכה ותוחמות אותו, ניקזו נוזלים מהספלולים ומהמשטח אל בור האיגום. במתחם הגת הצפונית (L105; כ-3×4 מ'; איורים 17, 18) חצובות שתי תעלות רדודות, מחוברות לבור איגום ממזרח וממערב למשטח דריכה שצורתו לא רגולרית וגבולותיו אינם ברורים. התעלות תוחמות את המשטח וניקזו את הנוזלים אל הבור. תעלה נוספת קצרה חיברה בין משטח הדריכה לבור האיגום, שצורתו כמעט מלבנית (כ-0.60×1.85 מ') ובקרקעיתו שקע קטן ומאורך, ששימש בור שיקוע של הגת. מצפון-מערב  לגת, צמוד לבור האיגום, ספלול קטן ורדוד, שתפקידו אינו ידוע.  
מערת המפחמה התגלתה מתחת לערמת אפר גדולה. לאחר הסרת האפר נמצאה כניסה לחלל תת-קרקעי (L110; איורים 19, 20). בפתח המערה נחשף קיר בנוי, שהשתמר חלקית עד לגובה שלושה נדבכים (W10; כ-0.6 מ' גובה השתמרות) ונבנה ללא חומר מליטה מאבני גוויל (כ-0.25×0.30×0.35 מ') מעל שכבת אדמה ואפר (כ-0.2 מ' עובי), שכיסתה את תחתית המערה שהייתה סלע מוחלק. הקיר חסם את הכניסה למערה ושימש בשלב השני של פעילותה. בדופן המזרחית של המערה, כ-1 מ' מעל הרצפה, נתגלה כוך חצוב (כ-0.5×0.5 מ'), שאורכו אינו ידוע, כיוון שלא נחפר כולו. הכוך היה מלא באדמה ובאבנים, ללא אפר. במערה נאספו שלוש דגימות של פחמים משכבות הצטברות עם אפר רב: שתיים מגובה של כ-0.4 מ' מעל רצפת המערה ואחת משכבת הצטברות על הרצפה. בדיקות תיארוך פחמן 14 של שתי הדגימות הגבוהות הראו שהשימוש במערה היה ב-60 השנים האחרונות ובדיקת הפחם מגובה הרצפה מצביעה על שימוש בטווח הזמן שבין אמצע המאה הי"ז לאמצע המאה הכ' לסה"נ (ר' נספח).
 
שטח C. על המדרון המזרחי של הגבעה נתגלו ונחפרו כבשן סיד וחמש גתות חצובות בסלע. כבשן הסיד (L112; כ-3 מ' קוטר בחלק התחתון, עד 5 מ' קוטר בחלק העליון, 3.5 מ' עומק לפחות; איורים 21, 22) חצוב בחלקו בסלע וחלקו בנוי מאבני גוויל ולו תעלת הזנה מלבנית (0.6×1.1 מ'), ששימשה להכנסת חומר בערה. הכניסה לתעלה הייתה כ-3 מ' מצפון לכבשן והיא הובילה אל תחתיתו. תקרת התעלה כוסתה בלוחות אבן. רצפת הכבשן לא נחשפה בגלל עומקו הרב. בגובה תחתית תעלת ההזנה נאספה דגימת פחם עץ מתוך שכבת מילוי של הכבשן. על סמך בדיקת פחמן 14 השימוש האחרון בכבשן הסיד היה כנראה במחצית הראשונה של המאה הט"ו לסה"נ (ר' נספח).
חמש הגתות נחצבו בשלושה מחשופי סלע. על המחשוף הצפוני (L114; כ-6×7 מ'; איורים 23, 24) זוג גתות – גדולה וקטנה יותר, ובהן משטחי דריכה ובורות איגום. בין משטח הדריכה הרבוע (כ-2×2 מ') של הגת הגדולה לבור האיגום המלבני שלה (כ-1.0×1.8 מ') תעלה צרה ורדודה (כ-7 ס"מ עומק). צורת הגת הקטנה פחות ברורה. סביב הגתות חצובות תעלות רדודות, שניקזו את הנוזלים לתוך בורות האיגום. בתחתית בור האיגום של הגת הגדולה בור שיקוע עגול. כ-8 מ' מדרום-מזרח לצמד הגתות נחשפה גת קטנה (L117), ללא צורה וגבולות ברורים, במצב השתמרות גרוע. הגת חצובה במחשוף סלע (כ-4×6 מ'; איור 25), ובה שקעים אחדים במגוון צורות וגדלים ותעלה צרה וארוכה (כ-6 ס"מ עומק), היורדת צפונה אל שקע מלבני. כ-100 מ' מדרום-מזרח לגת משטח סלע (כ-8×8 מ') שחצובות בו שתי גתות (L115; איור 26). בצפון המשטח גת קטנה ובה משטח דריכה לא רגולרי ובצפונו בור איגום סגלגל. בקרקעיתו חצוב בור שיקוע עגול ורדוד. ממערב וצמוד למשטח הדריכה נקב חצוב בסלע, כנראה לקשירת חמור. בדרום המשטח חצובה גת גדולה יותר (איור 27), ובה משטח דריכה כמעט רבוע (כ-2.0×2.3 מ') ובור איגום מלבני (כ-1.0×1.9 מ'). המחיצה בין משטח הדריכה לבור מעט הרוסה, אך ניתן לזהות חור אנכי עגול חצוב, שדרכו עברו הנוזלים ממשטח הדריכה אל בור האיגום. לאחר שהגת יצאה מכלל שימוש נחצבה בתחתית בור האיגום כניסה לחלל תת-קרקעי שלא נחפר. מעל משטח הדריכה של הגת מונחת אבן גדולה, שכנראה הידרדרה לשם.
 
שטח D. בדרום-מזרח הגבעה תועדו אך לא נחפרו עד תום כבשן סיד, שלוש מערות, מתקנים חצובים במחשוף סלע וצמד מבנים עגולים. כבשן הסיד (L118; כ-3.5 מ' קוטר עליון; איורים 28–30), במזרח השטח, בנוי לתוך חלל מערה ממוטטת, שלה פתח נוסף ממערב לכבשן. נחשפה דופן הכבשן, הבנויה מאבני גוויל. מערה דרומית היא מערת קולומבריום (L119). הכניסה אליה הייתה מהתקרה, דרך פתח כמעט ריבועי חצוב בסלע (כ-1.2×1.3 מ'; איור 31), והיא מתרחבת בפנים לכל הכיוונים. בדופנה הצפונית עשרה כוכים מרובעים ומעוגלים חצובים בשורות (כ-0.12×0.15×0.12 מ'; איור 32). חפירת המערה לא הושלמה. המכלול הקרמי מהמערה מעורב: חרסים מאוחרים, רובם מהתקופה העות'מאנית המאוחרת, אך גם מעט חרסים מתקופת הברזל. משכבות מילוי בפתח המערה נאסף פחם עץ (בערך 396.3 מ' מעפה"י) ומבדיקת פחמן 14 שלו עולה שהמערה נסתמה בטווח הזמן שבין סוף המאה הי"ז עד אמצע המאה הכ' לסה"נ (ר' נספח).
למערה הצפונית (L120; איורים 33, 34) פתח חצוב (כ-0.8×1.9 מ') ולפחות שלוש מדרגות. חמישה מטרים מדרום לפתח, בתקרת המערה, חצוב פתח מלבני נוסף (כ-0.60×0.75 מ'). פנים המערה לא נחפר. בין המערות הצפונית והדרומית נחשפו שישה ספלולים חצובים, במגוון גדלים, שייעודם אינו ידוע, ופיר המוביל למערה נוספת (L123). פתח נוסף למערה זו סתום באבני גוויל גדולות (איורים 35, 36) נמצא ממערב למחשוף הסלע, שעליו ארבעה מהספלולים. פנים המערה לא נחפר. כשמונה מטרים מצפון למערה נמצא עוד זוג ספלולים (איור 37).  
בצפון השטח נמצאו שרידי צמד מבנים עגולים (איורים 38, 39), בנויים מנדבך אחד של אבני גוויל במגוון גדלים (L122 ,L121), שהונחו על גבי שכבת אדמה (כ-0.2 מ' עובי) מעל הסלע. המבנה המערבי עגול (2.4 מ' קוטר פנימי), והמזרחי קטן יותר (כ-2 מ' קוטר פנימי) וצורתו פחות רגולרית.
 
בכל שטחי החפירה נחשפו חרסים למן התקופה הביזנטית ועד לתקופה המודרנית. במערת הקולומבריום נמצאו גם חרסים מתקופת הברזל. המתקנים, ששימשו לאורך תקופות רבות, השתייכו לעורף החקלאי של יישובי האזור, ובהם, ככל הנראה, הכפר הגדול אל-דווימה, שנערכו בו חפירות (הרשאות מס' 5973-A-6125 ,A).
 
 

 
דגן י'. תשס"ז. מפת אמציה (109) (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.