בשטח שנחפר (7.0 × 14.5 מ'; איור 1) נחשפו מחצבה ומסדרון המוביל כנראה למערת קבורה. מצפון לשטח שנחפר משטח סלע שלפניו מדרגה חצובה (כ-6.5 מ' אורך, כ-2.5 מ' עומק). מדרגות חציבה וסימני ניתוק אבנים מהסלע נמצאו בעיקר בחלקו הדרומי והמרכזי של השטח (איורים 2, 3). בחלקים אלו, על הסלע, נמצאה שכבה של סדימנט לבן ואבנים מפוזרות ללא ממצא קרמי המעידים על עבודות החציבה והסיתות שנעשו במקום. על פי סימני הסיתות ותעלות הביקוע נראה שגודל האבנים שהוצאו היה 0.35 × 0.35 × 0.65 מ'. בחלק הצפוני של החפירה, לאורך הדפנות הצפונית והמערבית, נחשפה אצטבה (2.5 × 4.0 מ'; איור 4). בדופן המערבית הסתמן מעין מסדרון שהוביל מערבה. במקביל לאצטבה נחשפה תעלה (לוקוס 105) שרוחבה גדול מתעלת ניתוק סטנדרטית (0.2 מ') והיא חצובה בפיתולים רכים. ייתכן ששימשה לניקוז וראשיתה כנראה ממערב לשטח החפירה. 
בחלק הצפוני של השטח התגלה ממצא קרמי שרובו מימי בית שני אך אינו אופייני למחצבות: קדרה (איור 1:5), סיר בישול מהמאה הא' לפסה"נ-המאה הא' לסה"נ (איור 2:5), קנקנים (איור 7-3:5), פך (איור 8:5) ופכית מהמאות הב' לפסה"נ-הא' לסה"נ (איור 9:5). מקצת מהקרמיקה היא מתקופות אחרות: קערות מהתקופות הרומית המאוחרת-ביזנטית עד האסלאמית הקדומה (איור 12-10:5). הדופן הצפונית החצובה, האצטבה שלמרגלותיה, המבואה שנחשפה במערב והממצא הקרמי מימי בית שני מחזקים את ההשערה שאלה הם חלקים ממערת קבורה שפתחה היה ממערב לשטח שנחפר. אפשר שהמערה נחצבה בשרידי המחצבה.