אמת המים נבנתה בתוך אדמת הסחף החרסיתית שבעמק. על מצע של אבני שדה וחומר מליטה נבנו שני קירות מקבילים (כ-0.9 מ' גובה), במרחק 0.4 מ' זה מזה, הבנויים שני נדבכים של אבני גיר מסותתות עם טריזי אבן ביניהן. מעל צמד הנדבכים הונחה שכבת אבני שדה לפילוס, ועליה הונח קירוי לוחות אבן (איורים 2, 3). הלוחות מוארכים (כ-0.8 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, כ-0.15 מ' גובה) ומהוקצעים בגסות. קירוי דומה מוכר באמת המים האומיית המוליכה לרמלה (חדשות ארכיאולוגיות 117). דופנות האמה טויחו בטיח הידראולי אפרפר בהיר. הטיח ירוד באיכותו ומתפורר בקלות. בחלקו העליון של הטיח, במקומות שבהם ההשתמרות טובה יותר, הובחנה טביעת דגם אדרה (herring bone) לאורך הקיר (איור 4), אלמנט מבני לחיזוק אחיזת הטיח וחלק ממסורת העבודה של העוסקים בתחום. נראה ששיטת העבודה של בוני האמה הייתה מן הפנים אל החוץ. לאחר שנכרתה תעלה, הונחו היסודות ונבנו הקירות. את הפער שנותר בין הקירות לדופנות תעלת היסוד, מילאו הבונים באבני שדה במגוון גדלים. להפתעתנו, לא נמצאו שברי כלי חרס או פסולת במילוי זה; נראה שעבודתם של הבונים הקדומים הייתה מסודרת ונקייה.

 
החרסים הספורים שנמצאו בשכבת הקרקע הצמודה ליסוד מעידים כי האמה הייתה מיזם משלהי התקופה הביזנטית או מראשית ימי בית אומייה בארץ ישראל במאה הז' לסה"נ, תאריך הדומה לזה שהציע ד' שיאון, שחפר את חלקה המערבי של האמה (חדשות ארכיאולוגיות קא–קב:41–42).תזוזות ולחצים של אדמת החרסית הכבדה שבה נבנתה האמה גרמו לקריסת הקירות פנימה (איורים 2, 5), וכן לעיוות כללי של קטעים לאורך האמה. לוחות הקירוי נדחקו לדרום, כפי שנראה היטב בשטח B (איור 3), והאמה קיבלה מתאר משולש פחוס (איור 2: חתך 2­–2). בשל תזוזות הקרקע אי אפשר היה לחשב במדויק את שיפוע האמה, אך נראה שהוא תאם את השיפוע הכללי של העמק ושל נחל ציפורי שמדרום לאמה. ייתכן שפעילות קרקעית זו ופגעיה הובילו ליציאת האמה מכלל שימוש, אם בשל סתימתה ואם בשל אי-הכדאיות הכלכלית שבתחזוקתה.
 
בחפירה לא התאפשר לקבוע תיארוך מדויק להקמת האמה, וגם מוצאה וייעודה עודם לוטים בערפל. אך יש בחפירת הצלה זו כדי לתרום להערכת גודלו ועוצמתו של מפעל מים זה ולהבנת מסלול האמה הנשכחת.