א-טווירי ידוע כאתר ביזנטי בצפון עמק עכו, קצת יותר מקילומטר אחד ממערב לקיבוץ כברי, 2.5 ק"מ ממזרח לנהריה (איור 1), על מישור מעובד המתרומם כ-30 מ' מעל פני הים. האתר נפגע קשות מהעיבוד החקלאי האינטנסיבי שהעלה חפצים ושרידים רבים, מהם רבים המאוחסנים ומוצגים ביישובי הסביבה. גרן, שביקר באתר במאה הי"ט והבחין בפריטים האדריכליים שיער כי הייתה כאן כנסייה (Description géographique, historique et archéologique de la Palestine; Troisième Partie: Galilée, 1-2. 1880. Paris). האתר נסקר גם על ידי פרנקל וגצוב (מפת אכזיב [1] ומפת חניתה
[2]: אתר 2.184). בחפירה הנוכחית נחשפו שרידי מבנה, אולי כנסייה המתוארכת לתקופה הביזנטית וקבר מוסלמי מאוחר. אפשר שזו הכנסייה השנייה באתר.

עדות להרס אינטנסיבי, המתאפיין בכמה מרכיבים נמצאה במפלס 0.15–0.40 מ' תחת פני השטח. בשני הריבועים נמצאו פזורים אלפי שברים של רעפים וכן מפולת של אבני בנייה מסותתות מכורכר ומגיר. אבנים רבות היו מכוסות טיח עבה וחלקן היו פריטים אדריכליים כגון עמודים, בסיסי עמודים, כותרות ועמודוני עיטור (איור 2). כן נמצאו שברים של טיח צבוע אדום. מספר רב של אבנים ופריטים ניזוקו משרפה וחום גבוה המעידים על הרס.

הקטע היחיד של קיר בנוי היטב (W112) השייך למבנה גדול נמצא לאורך השוליים הדרומיים של החפירה (0.6 מ' רוחב, 3.5 מ' אורך חשיפה; איור 3). הקיר היה בנוי משתי שורות של אבנים מסותתות וליבה של אבנים קטנות. רק שני נדבכים מהפן הצפוני שלו נחשפו, אך החפירה לא הגיעה לבסיסו (איור 4). הקצה המערבי של קיר 112 נמשך אל תוך המחיצה המערבית של הריבוע וקצהו המזרחי היה פגוע למדי.

אל הפן הצפוני של קיר 112 ניגש בקצהו המזרחי קבר מלבני בנוי אבן (לוקוס 111;
0.8 × 1.6 מ'). הקבר מאוחר לקיר בבירור, על פי ארבע הדפנות מאבנים ניצבות וללא שימוש בקיר 112 שהיה באחד מצדדיו. בדופנות הקבר שולבו אבנים ושברי פריטי שיש מהמבנה הקדום ההרוס. מעל הפתח בצבצה אבן גדולה ששימשה לכיסוי הקבר. הקבר הכיל שרידים דלים של גבר בן 30–40 ששכב על צדו הימני ופניו כלפי דרום, ללא מנחות קבורה. ניתן לשער שזהו קבר מוסלמי מאוחר שלא ניתן לקבוע את זמנו. מתקן דומה, אך קטן יותר (לוקוס 110; 0.40 × 1.07 מ') שלא הכיל שרידי אדם, אותר 1.75 מ' מערבה וגם הוא ניגש לקיר 112. מתקן נוסף בנוי אבן (לוקוס 113) נחשף בחלקו מדרום וצמוד לקיר 112. כדי לאפשר את בניית לוקוסים 110 ו-111, הוכשר שטח (לוקוס 108) מצפון לקיר 112. הוא נוקה מאבני המפולת שחלקן השתמר; הקצה המזרחי של לוקוס 110 נבנה בחלקו על אבני המפולת.

הקרקע האלוביאלית הסטרילית מתחת למפולת ולחורבן (איור 5) לא העלתה ממצאים למעט חרסים אקראיים מעטים ושחוקים מאוד.

מלבד קיר 112 ניתן להגדיר את המבנה כנסייה על פי ממצאים אופייניים רבים: כמות גדולה של פריטים אדריכליים עשויי שיש, לרבות לוחות מעוצבים משיש (3–5 ס"מ עובי), קרוב לוודאי שרידי סורגים וכן שבר מרובע של עמוד של סורג.

על לוח שיש מעוצב התגלתה כתובת מקוטעת המתוארכת קרוב לוודאי למאה הו' לסה"נ או לשלהי המאה הה' לסה"נ (איור 6). זוהי הקדשה לסט' סרגיוס שנזכר רבות בתקופה הביזנטית. קטע הכתובת שנותר קצר מכדי לזהותה בוודאות. די-סגני מציעה לשחזר 'סנט סרגיוס עזור! אמן', כפי שנמצא בכתובת מניצנה. ניתן לשחזר חלקית חלק מלוח שיש ועליו דגם משולש חקוק ושטחים מוחלקים בגסות שהוכנו כנראה לשיבוץ (איור 7). על פי הזוויות החיצוניות החדות והקהות של הלוח, ייתכן כי הוא שימש סורג למעקה של גרם מדרגות שהוביל לגלריה. השוליים המוחלקים המקיפים החזית הבולטת מרמזים כי הלוח עצמו היה משולב ככל הנראה במסגרת. נמצאו שברי לוחות נוספים שעיבודם דומה (איור 8). נעשה שימוש בשיש בעמודים, בבסיסים, בכותרות וכן לעיטור קירות ורצפות, כפי שעולה ממאות שברים של אריחי שיש במגוון עוביים (1–3 ס"מ; איור 9). שולי האריחים מעוגלים, מרובעים או משופעים וצורתם מרובעת, מלבנית או לא-רגולרית. התגלו שרידי שני עמודונים דמויי כישור, אחד מהם ניתן לשחזור לגובה של לפחות 0.75 מ' (איור 10). אלה שימשו אולי מעקה או רגלי שולחן. התגלה חלק מלוח שולחן עשוי שיש שלו פרופיל קעור ופינות מעוצבות כקפל (איור 11). חפצים אלה נראים כלוח שולחן טקסי אופייני ולא לוח סורג שהפרופיל שלו בדרך כלל שטוח. עיצוב דומה נראה בשולחן הטקסי שהתגלה בכנסייה הצפונית בשבטה (ש' מרגלית, 119:106–118 PEQ). עוד נמצא חלק נאה נוסף של שיש לבן ועליו תבליט של דגם צמחי או מן החי (איור 12). נמצאו חלקים מלבניים רבים של שיש שנועדו אולי לשיבוץ. ממצא נפוץ היו אבני פסיפס גדולות ולבנות ובפינה הצפונית-מזרחית (לוקוס 102) התגלה ריכוז של מאות אבני פסיפס קטנות מזכוכית, מאבנים צבועות ומחרס (גודל ממוצע 5 × 5 × 7 מ"מ); כמה מאבני הזכוכית הכילו עלה זהב (ר' גורין-רוזן להלן).

 

המכלול הקירמי אופייני לגליל המערבי במאות הו'–הז' לסה"נ. הוא כולל קערות מיובאות (איור 1:13–5), קנקנים מצולעים רבים שהיו הכלי הנפוץ (איור 6:13–9), לרבות קנקני עזה (איור 10:13) ויותר מ-20 מכסים לקנקנים (11:13–14). טיפוסים שכיחים אחרים בגליל המערבי בתקופה זו הם שפות וכמה ידיות מרוכסות של פיתסים או דוליה (איור 1:14–5) ואמפורה מיובאת אחת (איור 6:14). עוד נמצאו סירי בישול ומכסה קדרת בישול (איור 7:14–9). נוסף על כלי החרס נמצאו בשכבת החורבן מסמרי ברזל רבים.

 

השרידים שהתגלו בחפירה מצביעים על קיומה של כנסייה. ממצא זה משתלב בתמונה הכוללת הידועה בגליל המערבי, במיוחד בצפון מישור החוף, שהיה מרכז של יישוב נוצרי בתקופה הביזנטית כפי שהוצגו במחקרי מ' אביעם (חמישה אתרים כנסייתיים בגליל העליון המערבי. ארץ צפון, ירושלים 2002: 218-165; Jews, Pagans and Christians in the Galilee: 25 Years of Archaeological Excavations and Surveys, Hellenistic to Byzantine Periods).. Rochester 2004, pp. 181–204

 

העדר ממצאים המתוארכים לפרק הזמן המאוחר לאמצע המאה הז' לסה"נ מעיד על חורבן הכנסייה במועד זה – הכיבוש הפרסי של שנת 613 לסה"נ או הכיבוש המוסלמי המאוחר של אמצע המאה הז' לסה"נ. רבים מהמבנים המיוחסים לכנסיות באזור ננטשו באורח דומה בתקופה זו. מכל מקום, אין זה אירוע כולל משום שכמה אתרים המשיכו להתקיים גם בתקופה האסאלמית הקדומה. המשך התיישבות הובחן בח' אל-שובייכה, שלומי, ח' ע'ורייב וחורבת בתה.

השימוש האחרון באתר היה של קבורות מוסלמיות, כפי שעולה מהקבר הבנוי שבו נפטר יחיד. שני המתקנים הנוספים שבנייתם דומה שימשו כנראה למטרה דומה, אף שלא נמצאו לכך עדויות. שימוש אקראי בקירות קיימים לקברים מוסלמיים נעשה לעתים באתרים קדומים, למשל בח' אל-שובייכה הסמוכה (אבשלום-גורני וטצ'ר, ארץ צפון, 2002: 254-220).

 

החפירה המצומצמת חשפה את קיומה של כנסייה מעוטרת שלא הייתה ידועה בלב האדמות החקלאיות הפוריות בצפון מישור החוף – אזור שהיה מרכז להתיישבות נוצרית בתקופה הביזנטית. הכנסייה שנמצאה בשוליים הדרומיים של אתר ביזנטי נרחב (א-טווירי) נהרסה וננטשה במחצית הראשונה של המאה הז' לסה"נ.

 

ממצאי הזכוכית

יעל גורין-רוזן
רוב ממצא הזכוכית היה אבני פסיפס – טסרות מזכוכית שכללו כמות גדולה למדיי של טסרות מזכוכית זהב (איור 15) וכן מעט שברי כלים, חלונות ופסולת זכוכית. כלי הזכוכית שנמצאו מתוארכים לתקופה הביזנטית והם כוללים: קערות להן שפה מקופלת חוצה וחלולה, כוסות וגביעי יין ששפתם מעוגלת באש, בסיסים טבעתיים חלולים ורגליים של גביעי יין (איור 16), בקבוקים שצווארם עוטר בחוט זכוכית גלי, מגוון שפות בקבוקים וכן שברי בסיסי בקבוקים, נרות קערה עם שפה מקופלת חוצה וחלולה ושלוש ידיות אוזן (איור 17) ונרות כלילה קונים חלולים (איור 18).

נמצאו כ-40 שברי חלונות זכוכית, רובם שייכים לטיפוס החלון המלבני העבה (איור 19), שלו לפחות צד אחד מעוגל באש (איור 19, השבר מימין) וכן שברי חלונות שעליהם שרדו קטעי טיח מהמסגרות המקוריות של החלונות.

נספרו כ-500 אבני פסיפס עשויות מזכוכית בכמה גוונים: כחלחל-ירקרק, ירוק, כחול כהה, כחול קובלט, צהוב, ירוק צהבהב, ירוק-אמרלד, חום, אדום, ורבות מזכוכית חסרת צבע עם מעט גוון צהבהב (איור 20). רוב הטסרות יוצרו מזכוכית מעבירת אור ומיעוטן מזכוכית אטומה. כמו כן נתגלו הרבה טסרות זכוכית-זהב, עשויות משתי שכבות של זכוכית, לרוב חסרת צבע או צהבהבה: התחתונה עבה והעליונה מאוד דקה, שביניהן כלוא עלה זהב דק מאוד (איור 21). מקורן של טסרות זכוכית זהב רבות משולי האריח המקורי, על פי השוליים, שזכוכית השכבה העליונה אינה מכסה במלואה את שכבת הזכוכית התחתונה. בשברים רבים של טסרות מטיפוס זה, השכבה העליונה נפרדה מהתחתונה ושרידי שכבת הזהב הדקה ניכרת על פני שתי השכבות הנפרדות (איור 22).

רוב אבני הפסיפס שנמצאו קטנות יחסית (0.4–0.8 ס"מ). איכותן נמוכה, רובן לא לגמרי רגולריות, שבורות בצורה לא סימטרית, ויש הרבה שלהן דופן אחת לפחות מעוגלת. ישנן גם טסרות מוארכות שלהן צד אחד מעוגל. אלה משקפות שימוש חסכוני במיוחד של בעלי המלאכה, שכן הם ניצלו גם את שולי האריח המקורי שממנו יוצרו אבני הפסיפס ולכן נשארו כאלה שצד אחד שלהם מעוגל והן לא הוקצעו כקובייה מדויקת.

חלק מכלי הזכוכית והחלונות נמצאו מעוותים מחום (איור 23), ייתכן תוצאה של שרפה עזה שגרמה להרס המבנה. אפשר שחלקם שייכים לפסולת של תעשיית זכוכית שהייתה ביישוב. קשה לפסוק אם מקורם של פסולת הזכוכית החמה, הגושים (איור 24) והכלים המעוותים בתעשייה או בשכבת הרס ושרפה עזה. הופעתם של כל פריטי הזכוכית עם טסרות זכוכית בכמות גדולה יכולה לאשש את ההנחה שמקורם במבנה הכנסייה שנהרס.