החפירה נערכה במכלול תת-קרקעי חצוב בסלע (איור 1; התוכנית הוכנה על פי שרטוט שנעשה על ידי החופרים בשטח, ועל כן אפשר שיש בה אי-דיוקים), הכולל אורווה (A), אליה קשור בור פעמון (

B), וכן מערות בהן מיתקני איסום (E ,D ,C); המערות לא נחפרו אלא רק נסקרו. לימים נפרצו המחיצות בין החללים התת-קרקעיים והם הוסבו לשמש מערכת מסתור. הממצא במכלול מעורב, וזמנו למן התקופה ההלניסטית ועד לשלהי התקופה הביזאנטית.

 

האורווה

(A) נחצבה כאולם מלבני (4.2 × 7.2 מ', כ-2 מ' גובה), והכניסה אליה היתה מצפון דרך גרם מדרגות (1; 1.1 מ' רוחב); הכניסה חסומה בבנייה ובשפכי עפר, אך היום אפשר להיכנס לאורווה דרך פרצה בדופן המערבית. קיר אבוסים (כ-1 מ' רוחב) חצוב מחלק את האולם לשניים. בקיר יש שלושה אבוסים מפולשים שתקרתם קשותה (7-5; 0.5 × 0.9 מ', 0.4-0.2 מ' עומק, 1.2 מ' גובה הדפנות מעל מפלס הרצפה) ופתח מעבר (9; 0.85 מ' רוחב), אשר גומחות במזוזותיו מעידות כי ניתן היה לחסום אותו במוטות עץ. רצפת המרחב הצפוני של האולם משופעת מקיר האבוסים לצפון. שתי תעלות (10, 13), שנחצבו לאורך דופנות המרחב הצפוני של האולם, מנקזות אותו דרך מעבר מפולש (12) אל בור הפעמון (B). משני צדי הפתח המקורי של האורווה נחצבו שני אבוסים (2, 3), ובפינות הצפונית-מערבית והדרומית-מזרחית של המרחב הצפוני נחצבו אבוסים נוספים (4, 11). בדופנות האורווה הובחנו כמה חורים חצובים בסלע ומפולשים (10-7 ס"מ קוטר; 1.4-1.2 מ' מעל רצפת האולם) לקשירת הסוסים, אחד ליד כל אבוס שבפינות ושניים ליד כל אבוס בקיר האבוסים. ברצפת המרחב הצפוני נחצב שקע מלבני (8; 0.9 × 1.4 מ', כ-0.3 מ' עומק), ששימש כנראה להכנת מזון לסוסים.

 

מן הפתח שבקיר האבוסים יורדות שתי מדרגות אל המרחב הדרומי. רצפת המרחב הדרומי משופעת אל המעבר (12), שניקז אותה אל בור הפעמון. סמוך לקיר האבוסים במרחב הדרומי היתה הרצפה מצופה בשכבת קירטון מהודק (0.18 מ' עובי מרבי), שהונחה על הסלע; ייתכן ששכבה זו נועדה לשמור על פרסות הסוסים.

 

בור הפעמון

(B; כ-5.5 מ' קוטר) לא נחפר כולו. אל הבור מוליך גרם מדרגות (14), הנמשך לאורך דופן הבור. ראשיתו של גרם המדרגות במעבר מקורה בלוחות אבן שטוחים, הנמשך מעל קיר האבוסים שבאורווה. פתחו המקורי של הבור חסום היום, ועל כן מיתארו ומידותיו אינם ברורים. הניקוז מהאורווה מוליך אל בור הפעמון, ששימש, כנראה, לאיסוף שתן ומי נגר מן האורווה. השתן שנאסף שימש בתהליכי עיבוד עורות ואולי אף לדישון שדות.

 

בשלב האחרון לקיומו של המכלול התת-קרקעי נחסמו פתחיהם של האורווה (1), של בור הפעמון ושל המערה ובה מיתקני האיסום (15), ונפרצו מעברים בין חללים

E ,D ,C ,B. הכניסה למערכת המסתור היתה דרך פיר אנכי (16) בקצה המזרחי של המכלול, וממנו הוליכה מחילה צרה אל תוך המערה.

 

במכלול התת-קרקעי נמצאו שברי כלי חרס מעורבים מן התקופות ההלניסטית, הרומית והביזאנטית. אין בממצא זה כדי לתארך את המכלול ואת שלבי החציבה השונים, אך הוא משקף באופן כללי את הטווח הכרונולוגי של השימוש בו. במכלול הובחנו שני שלבי שימוש: הראשון במאה הא' לפסה"נ עד אמצע המאה הב' לסה"נ, והשני בתקופה הביזאנטית.