שכבה 1. בניקוי החתך נחשף הפן המערבי של הקיר המזרחי של המסגד. הקיר (13 מ' אורך, 2.5 מ' גובה השתמרות מרבי) נבנה מאבנים בינוניות מהוקצעות. שרדו ממנו שמונה נדבכים וכן נדבך יסוד, אשר הושתת על סלע האם בחלקו הדרומי ועל מילוי של עפר אפור עם אבנים בחלקו הצפוני. חלקו הדרומי של הקיר (8 מ' אורך) הוא הקיר המזרחי של אולם התפילה. מן האולם שרדה הפינה הדרומית-מזרחית. אל הקיר נסמכו שלוש אומנות בנויות מאבנים מסותתות, אשר תמכו בקשתות שעליהן הונח הקירוי. המשכו של הקיר צפונה (לאורך 3 מ' נוספים) הוא קירו המזרחי של המסדרון הנמשך מצפון לאולם התפילה. במילוי שנתגלה לצד הקיר נמצאו עד לגובה המשוער של רצפת המבנה בראש נדבך היסוד כלי חרס מן המאות הי"ח-הי"ט לסה"נ, שבהם בלטו כלי ראשיא אל-פוחאר (איור 2: 1, 2). התאריך מתאים למסורת המקומית, שלפיה נקרא המסגד אל-עמרי; השם מעיד כנראה שהמסגד הוקם בימיו של ד'אהר אל-עמר, באמצע המאה הי"ח.

 

שכבה 2. מתחת ליסודות הקיר שנתגלה בחתך נתגלו בתוך הצטברות של עפר אפור מעורב באבני גוויל בינוניות שברי כלי חרס מן התקופה הממלוכית (המאות הי"ג-הי"ד לסה"נ; איור 2: 3, 4). לשכבה זו מיוחס גם קטע קטן (0.9 × 1.3 מ', 0.3 מ' גובה) מנדבך יסוד של קיר שנבנה מאבנים בינוניות מהוקצעות. הקיר שכיוונו מזרח–מערב, הושתת על שכבה דקה של קרקע בתולה המכסה על סלע האם. מתוך מילויי הקיר ובשאר שטח החפירה נמצאו שברי כלי חרס מן התקופה הממלוכית (המאות הי"ג-הי"ד לסה"נ; איור 2: 5, 6). נראה לפיכך שהמסגד מן התקופה העות'מאנית הוקם מעל למבנה ממלוכי.