החפירות בתל עכו הן חלק מ'פרויקט הארכיאולוגיה הכוללת של תל עכו' (TATAP) — פרויקט המיישם גישה הוליסטית לארכיאולוגיה, שכולל חפירה מוכוונת מחקר על התל, סקר בורות אינטנסיבי ושיטתי של התל (ארצי וקילברו 2023), סקר אזורי ממוקד בעמק עכו (קילברו וסקינר 2023), תכנית הסברה לקהילה ובית ספר שדה חדשני (להסברים וסרטונים: Killebrew and Olson 2014; Killebrew and Quartermaine 2016; Killebrew et al. 2017; TATAP website).
 
החפירות הראשונות בתל עכו נערכו בשנים 1973–1989 (איור 2) על ידי מ' דותן מטעם אוניברסיטת חיפה ובשיתוף עם ד' קונרד (אוניברסיטת מרבורג). משלחת זו פתחה חמישה אזורי חפירה גדולים (A/AB/B, C, F, H, K) וארבעה שטחי חפירה קטנים יותר (G, P, PH, S), ובהם התברר כי התל נושב לראשונה בתקופת הברונזה הקדומה 1. בתקופת הברונזה התיכונה 2א' נושב התל מחדש והתפתח למרכז עירוני וימי חשוב, השוכן סמוך לאחד הנמלים הטבעיים המעטים לאורך חוף הלבנט. התל היה מיושב ברציפות עד לתקופה ההלניסטית המאוחרת, עת עבר היישוב מערבה מהתל (לסיכום כללי של תוצאות המשלחת הראשונה: Dothan 1976; 1993; Artzy and Beeri 2010). בשנת 1999 ניהלו מ' ארצי וא"א קילברו בתל עכו בית ספר שדה ארכיאולוגי במשך שלושה שבועות לסטודנטים מאוניברסיטת חיפה.
 מטרות פרויקט TATAP הם: 1) פרסום התוצאות של חפירות דותן שטרם ראו אור; 2) מחקר של עכו הכנענית והפניקית, עיר נמל מרכזית באלפים השני והראשון לפסה"נ, ששימשה מרכז תעשייתי ומסחרי המקשר בין אגן הים התיכון והמזרח הקרוב לבין הלבנט; 3) וניתוח ושחזור של התעשיות בתל עכו ומשמעותן האזורית, ובעיקר תעשיית ייצור חפצי ברזל בתקופה הפרסית, שהייתה אחת הגדולות שנחשפו במזרח הים התיכון. לאור מטרות אלו נערכו חפירות קילברו-ארצי בהמשך לשטח החפירה של דותן A/AB/B — שטח החפירה הגדול ביותר בתל (כ-1950 מ"ר).
הגישה של משלחת TATAP לפרסום עבודתו הקודמת של דותן כוללת ניקוי וחפירה מחדש של שטח A/AB/B, שכעת מוגדר בפשטות שטח A, לאחר שהיה נטוש במשך שני עשורים. בחפירה הנוכחית נחשף עד כה שטח של כ-660 מ"ר, הכולל כמה ריבועים שלא נחפרו בעבר, סמוך לשטח של דותן. ריבועים חדשים אלו בשטח A, ועוד ארבעה ריבועים שנפתחו בשטח Z מדרום לשטח A, מאפשרים לבחון רצף סטרטיגרפי בלתי מופרע ולקשור אותו אל השרידים שנחשפו על ידי דותן (איור 3).
המאמצים של הצוות הנוכחי לפרסם את החפירות של דותן כרוכים גם בניתוח מפורט של יומני השטח, התצלומים, כרטיסי הלוקוס, התכניות, החתכים ורישום החפצים. רשומות אלו הוכנסו למסד נתונים של Filemaker, ונמצאות בתהליך בדיקה במסגרת החפירות המדוקדקות הנוכחיות וברזולוציה גבוהה יותר. תכניות נייר מהחפירות הקודמות בשטח A/AB/B נסרקו ונקשרו לרשת הגיאוגרפית, ועברו דיגיטציה. התיעוד משולב בתכניות השכבות מבוססות GIS, תוך שימוש באורתופוטו שנוצר ממודלים תלת ממדיים של שטח A. התרבות החומרית מחפירותיו של דותן בשטח A/AB/B מאורגנת, מתוארת ומנותחת גם בזיקה להקשר הסטרטיגרפי המעודכן שלה על ידי חברי הצוות של משלחת TATAP.
התוצאות הראשוניות המוצגות כאן מבוססות על חפירה מוגבלת של שכבות 6A–0A (למן המאה הח' לפסה"נ עד ימינו), שנערכה עד כה על ידי צוות משלחת TATAP (טבלה 1). הפעילות לאחר התקופה ההלניסטית השפיעה רבות על תל עכו. למרות שאוכלוסיית עכו התרחבה לשטחים המקיפים את התל כבר בתקופה הפרסית ועברה אל השטח שממערב לתל בתקופה ההלניסטית, התל נותר מיושב עד לעת החדשה (ר' להלן דיון בשכבות 1A ו-0A). פעילות זו גרמה להפרעות נרחבות לשכבות הקדומות, ובמיוחד לשכבות 5A–2A.
הדיון הסטרטיגרפי שלהלן מתחיל בשכבה 6A, המתוארכת באופן זמני למן אמצע המאה הח' עד אמצע המאה הז' לפסה"נ. זו השכבה הקדומה ביותר שנחשפה בחפירה הנוכחית ולה הקשר סטרטיגרפי ברור המתייחס לחפירותיו של דותן. בכל תכנית מסומנים השטחים והשרידים האדריכליים שנחשפו על ידי דותן בצבע סגול בהיר, ואילו תכניות סכמטיות של הבנייה העיקרית שהוסרה בחפירות הקודמות מסומנות בצבע סגול כהה יותר. השטחים והשרידים האדריכליים שנחפרו על ידי משלחת TATAP סומנו ברקע לבן, ומאפיינים אדריכליים מפורטים צוינו בקו מתאר שחור, במספרי לוקוס באדום וגבהים בירוק. שטחים שלא נחפרו מוצללים בצבע אפור.
 
טבלה 1. הרצף הסטרטיגרפי בשטח A
TATAP 2010–2019
תקופה
תאריך
תיאור המאפיינים העיקריים על פי השכבות
דותן 1973–1989
6A
(איורים 4–6)
ברזל 2ב'–ג'
אמצע המאה הח'–אמצע המאה הז' לפסה"נ
מבנה מלבני (המתחם הצפוני-מערבי) שהשתמר בצורה גרועה ומתחם שני (המתחם הדרומי-מזרחי) כללו כמה חדרים מלבניים ומרובעים ומפלסי חיים שנחפרו והוסרו בעיקר על ידי דותן. בשטחים שלא נחפרו בעבר נחשפו משטחי עפר מהודק עם כלים שאפשר לרפא
6
התקופה הבבלית
5A
(איורים 7–10)
ברזל 2ג'
אמצע–סוף המאה הז'–ראשית המאה הו' לפסה"נ
המתחם המלבני הצפוני-מערבי שהשתמר בצורה גרועה והמתחם הדרומי-מזרחי השני כללו כמה חדרים מלבניים ומרובעים שהמשיכו את התכנית הכללית של 6A. שכבות המפולת ומפלסי החיים הקשורים ל-5A נחפרו והוסרו בעיקר על ידי דותן. לעיתים הובחנו שני שלבי משנה. על מפלסי החיים נמצאו כלים שאפשר לרפא
5
ראשית התקופה הפרסית
סוף 5A/תחילת 4A
תקופת הברזל המאוחרת וראשית התקופה הבבלית
סוף המאה הז'–ראשית המאה הו' לפסה"נ
סדרה של מילויים ושיפוצים בשטח A עיצבה ותמכה מחדש את המדרון הפנימי העליון של הסוללות מתקופת הברונזה התיכונה
לא הוגדר
A4ba4A
(איורים 11–15)
התקופות הבבלית והפרסית
ראשית המאה הו'–סוף המאה הד' לפסה"נ
מבנים שנחפרו ברובם על ידי דותן. שרידים אופייניים כוללים קירות בנויים מאומנות ומילויים, רצפות אבן וחלוקי נחל, רצפות עשויות מחרסים שטוחים וכורכר כתוש. כמויות גדולות של סיגי ברזל וכמה מתקני התכה נמצאו בשכבה זו, המחולקת לשני תת-שלבים עיקריים (b, a) המתפרשים לאורך התקופות הבבלית והפרסית.
4
התקופה הפרסית
3A
(איור 16)
התקופה ההלניסטית הקדומה
סוף המאה הד'–המאה הג' לפסה"נ
שרידים אדריכליים מקוטעים מאופיינים ברצפות טיח, וטיח צבוע
3
התקופה ההלניסטית הקדומה
2A
(איור 17)
התקופה ההלניסטית המאוחרת
המאה הב'–ראשית המאה הא' לפסה"נ
שרידים אדריכליים מקוטעים מאד
2
התקופה ההלניסטית המאוחרת
1A
(איורים 18, 19)
לאחר התקופה ההלניסטית
התקופות שלאחר התקופה ההלניסטית–1948
בורות מלאחר התקופה ההלניסטית ותעלות ממלחמת 1948
1
לאחר התקופה ההלניסטית
0A
התקופה המודרנית
אחרי 1948 ועד ימינו
שטח חרוש מודרני (פני שטח) והפרעות לאחר 1948, הכוללות פעילויות הקשורות במילוי חוזר של חפירות דותן, והקמת הפארק העירוני
לא הוגדר

 

שכבה 6A: תקופות הברזל 2ב'–ג' (אמצע המאה הח' עד אמצע המאה הז' לפסה"נ)
עד כה חשפה משלחת TATAP רק שטח מצומצם משכבה 6A (כ-80 מ"ר; איור 4). במהלך עונות 1973, 1975 ו-1980 חשף הצוות של דותן שטח בגודל של כ-415 מ"ר, הזהה כיום לשכבה 6A שלנו. חפירותיהם חשפו שני מתחמים אדריכליים נפרדים, האחד בצפון-מערב והאחר בדרום-מזרח. מהמתחם הצפוני-מערבי, שהוסר ברובו על ידי משלחת דותן ונפגע מפעילות דחפורים בשנת 1974, נותרו שרידים מעטים בלבד. על סמך התכניות, יומני השדה והתצלומים אפשר לשחזר את התכנית הבסיסית של המתחם. הוא מורכב מחדר מרכזי במזרח, וקטעים של שני חדרים מלבניים קטנים יותר שהשתמרותם גרועה במערב. למרות שניזוק על ידי בורות מאוחרים יותר, החדר המרכזי במזרח ראוי לציון בשל ארבע אבני גזית שהונחו במרווחים שווים, וייתכן כי שימשו בסיסי עמודים (איור 5). במקור דותן תיארך מתחם זה לתקופה הפרסית, ופירש אותו כמקדש, בהתבסס בעיקר על טקסט של אוסטרקון מהתקופה הפרסית, המתוארך למאה הה' לפסה"נ, שאותו הוא ייחס למבנה (Dothan 1985). אולם, כתובת זו נמצאה בהפרעה מאוחרת יותר (754L; איור 5; היא סומנה על ידי משלחת TATAP כ-3102P באיור 4). הפרעה זו חתכה בבירור את קירות המתחם הצפוני-מערבי ופגעה בפינתו הצפונית-מזרחית. לפיכך, מבחינה סטרטיגרפית האוסטרקון מאוחר לתקופת השימוש במתחם הצפוני-מערבי.
מן המתחם הצפוני-מערבי השתמרו רק שרידים של קיר אחד, והוא הוגדר כ-2516W בחפירות משלחת TATAP. בהתבסס על הניתוח המחודש של התיעוד של דותן, בשילוב תוצאות החפירות החדשות ממזרח למתחם הצפוני-מערבי והרצף הסטרטיגרפי מתחתיו, יוחס מחדש המתחם הצפוני-מערבי לשכבה 6A, אם כי תפקידו טרם הוברר.
המתחם הדרומי-מזרחי נחפר בחלקו על ידי משלחת דותן. בעונות 2010–2019 נחשפו חדרים נוספים בריבועים 1PP, 20PP, 20QQ ו-20RR. בחפירה בריבוע 20OO נחשפה שכבת הרס (2171DS, 2188DS) הקשורה לשכבה 6A. באזור מצומצם זה נמצאו באתרם כמה כלים שאפשר לרפא. מבחינה סטרטיגרפית מכלול זה, המתוארך לאמצע המאה הח' עד אמצע המאה הז' לפסה"נ, נמצא על גבי בנייה מלבני בוץ, שיוחסה לשכבה 7A מהמאה הט' לפסה"נ וטרם נחפרה.
כלי החרס מלוקוס 2171 כוללים קערות (איור 1:6, 2) ושלושה קנקני תובלה (איור 4:6–6), וכלי החרס מלוקוס 2188 כוללים קנקן תובלה נוסף (איור 3:6). קערה 1 רדודה, דופנותיה ישרות ושפתה פתוחה, ואפשר שהיא שימשה טס; קערה 2 חצי כדורית ולה בסיס טבעת נמוך ורצועה אדומה הנמשכת מהשפה ומקשטת את החלקים החיצוני והפנימי של הכלי. לשתי הקערות משך קיום ארוך בתקופת הברזל 2 (המאות הט'–הז' לפסה"נ לערך). קערה 1 שייכת לטיפוס 10 במכלול 1 של להמן (Lehmann 1996: Pl. 3), המתוארך למחצית השנייה של המאה הח' לפסה"נ, טיפוס זה של קערה מופיע בתל כברי במכלולים של אמצע המאה הט' עד אמצע המאה הח' לפסה"נ (שכבה 3ELehmann 2002:186, Fig. 5.71:1, ור' שם הקבלות נוספות), ובשכבות IV ו-III בצור (Bikai 1978: Pls. X:4, 7; XVI:18–38, Plate Type 8; ולאחרונה, ר' Núñez 2020:33, 35, Fig. 7:cשם הוא מתוארך למאות הט'–הו' לפסה"נ). לקערה 2 אין הקבלות מדויקות, אך היא דומה לקערות שיוחסו לטיפוס 19 במכלול 1 של להמן (Lehmann 1996:364, Pl. 5:19/6), הנפוצות בעיקר בצפון הלבנט.
קנקני התובלה מיוחסים לשני טיפוסים עיקריים המוכרים מתקופת הברזל 2. קנקן 3 מחודד, ולו צוואר צר וכתף מזווה ישרה ומשופעת מעט. קנקנים רבים מטיפוס זה נמצאו בתל אל-בוראק (לבנון), שם הם סווגו כ-Carinated Shoulder Amphorae (CSA) ויוחסו ל-CSA Type 1 (שלבים E–D; סוף המאה הח'–המאה הז' לפסה"נ; Schmitt et al. 2018:60–66; ר' גם Yasur-Landau, Press and Arie 2016:213 שם מוגדרת אמפורה זו כ-SJ1). לקנקנים 4–6 צוואר דמוי שק וכתף מעוגלת ומזווה, והם מוכרים במיוחד ממכלולים מהמאות הח'–הו' לפסה"נ באתרים פניקיים. הם המבשרים של קנקן האגירה הפרסי האופייני. טיפוס זה התפתח מתוך מסורות אגירה קדומות מתקופת הברזל והוא מוגדר כ-SJ2 באכזיב (Yasur-Landau, Press and Arie 2016:213; ר' גם מקבילות אצל להמן: Lehmann 1996: Pl. 71, Forms 381 and 382, dated to Assemblages 1–3). קנקנים דומים נמצאו גם בשכבה 3E בתל כברי (אמצע המאה הח' עד אמצע המאה הז' לפסה"נ; Lehmann 2002: Figs. 5.72:19; 5.73:2). לקנקנים 5 ו-6 יש מותניים צבוטים, ממש מתחת לכתף המעוגלת והמזווה; מאפיין שעשוי להיות מסורת מקומית של קנקנים שיוצרו בעמק עכו (להפניה לניתוח פטרוגרפי ראשוני מאת וויימן-ברק: Yasur-Landau, Press and Arie 2016:213).
 
שכבה 5A: תקופת הברזל 2ג' (אמצע המאה הז'–סוף המאה הז' עד תחילת המאה הו' לפסה"נ)
בשכבה 5A (איור 7) ממשיך המתאר האדריכלי הבסיסי של שכבה 6A לאחר שזו חרבה. ברבים מקירות שכבה 6A נעשה שימוש חוזר, והם תוקנו או נבנו מחדש. הצוות של דותן חפר כ-485 מ"ר משכבה 5A. על פי התיעוד שלו רק חלקים מהמתחם הצפוני-מערבי השתמרו, עקב חפירת בורות בשלבים מאוחרים יותר ופעילויות אחרות.
עד כה אפשר לייחס לשכבה 5A רק שטח מצומצם שנחשף על ידי משלחת TATAP (כ-145 מ"ר), בריבועים 20OO, 1PP, 20PP, 2QQ, 3QQ, 20QQ, 2RR, 3RR, 20RR. בריבועים 3QQ ו-3RR התגלו כמה מאפיינים חדשים שלא נחפרו בעבר, ובהם רחוב, המסמן את הקצה הצפוני ביותר של המתחם הדרומי-מזרחי. המתחם ממשיך את התכנית האדריכלית של שכבה 6A, עם כמה חדרים נוספים מצפון לחצר מרכזית (ריבועים 1QQ, 1RR), שבהם מפלס שכבה 5A לא הוסר. שטח פתוח ממזרח לקיר 2160 שימש אולי חצר שנייה. לשכבה A5 יוחסו מעט סיגי ברזל, שנמצאו בעיקר ברחוב.
על מפלסי חיים בלתי מופרעים מ-2153D שממזרח לקיר 2654 בריבוע 2QQ התגלו כלים שאפשר לרפא, ובהם מורטריום (איור 1:10) ושני קנקני תובלה מחודדים (איורים 8; 3:10, 5). כלים אלה נאספו מהחתך הצפוני של ריבוע 2Q שלא נחפר על ידי דותן בקצה החפירה שלו בשנת 1975. קערות מורטריה דומות, הדומות לקערה 1 מופיעות בתל כברי במכלולים של סוף המאה הז' או תחילת המאה הו' לפסה"נ (שכבה 2ELehmann 2002: Fig. 5.78:12, 13). לוקוס 2153D הוא המשך של לוקוס 428, שנחפר על ידי דותן בשנת 1975, שגם בו התגלו קנקני אגירה שאפשר לרפא (איורים 9; 2:10, 4). שני המכלולים הקרמיים מתוארכים לסוף המאה הז' או תחילת המאה הו' לפסה"נ. בקנקנים 2–4 התפתחו שפה נמוכה יותר (או ללא שפה) ומותניים צבוטים מעט מתחת לידיות (ר' למשל בתל כברי שכבה 2ELehmann 2002: Fig. 5.82:8, 10). אלה דומים לטיפוס CSA Type 2a בתל אל-בוראק, שלבים D ו-C (אמצע המאה הז'–אמצע המאה הו' לפסה"נ), שם התגלתה התפתחות דומה של הקנקן (Schmitt et al. 2018:58–63). לקנקן 5 גוף חסר צוואר, זיווי חד ושפת פערור (איור 5:10), והוא נפוץ במיוחד במכלולים של סוף המאה הז' ותחילת המאה הו' לפסה"נ. הוא מופיע באתרים רבים, כולל בשכבה 2E בתל כברי (Lehmann 2002: Fig. 5.82:11, 12לתיאור מפורט של קנקן זה ותפוצתו הרחבה באזורים רבים של אגן הים התיכון, ר' Lehmann 1996:434, Type 384 ).
שימושו של המתחם הדרומי-מזרחי אינו ברור לחלוטין, אך המכלול הקרמי מרמז על שימוש ביתי, אולי לצד עיבוד ברזל בהיקף קטן.
לסיכום, שכבות 6A ו-5A מתוארכות לתקופת הברזל 2ג'. רצפים סטרטיגרפיים דומים הובחנו בתל כיסון (שכבות 5 ו-4) ובתל כברי (שכבות 3E ו-b2E/a2E). זינגר-אביץ הציעה כי שני שלבים ברורים בתקופת הברזל 2ג' (מוקדם ומאוחר), שהתקיימו בצפון ישראל/פניקיה, עשויים לשקף אירועים היסטוריים באזור (Singer-Avitz 2014:138–140). שכבה 6A מייצגת כנראה תקופה של השפעה ניאו-אשורית. ייתכן שההרס שנחשף בשכבה 6A בעכו קשור לחורבן המתועד של עכו על ידי אשורבניפל בשנת 644 לפסה"נ. שכבה 5A, המראה המשכיות לשכבה 6A, עשויה לייצג תקופה קצרה של פחות מחצי מאה, שבה שטחים שפונו על ידי הניאו-אשורים היו תחת השפעה מצרית. השליטה הניאו-בבלית באזור הגיעה במהרה לאחר כיבוש כרכמיש על ידי נבוכדנצר בשנת 605 לפסה"נ (Singer-Avitz 2014:138–139, ור' שם דיון מפורט וביבליוגרפיה). בשטח Z נחשף בור גדול (3352F/3822P; איור 20, להלן), שהכיל כמויות גדולות של כלי חרס שאפשר לרפא, כולם מתוארכים לסוף המאה הז' או תחילת המאה הו' לפסה"נ. בור זה עשוי להיות תוצאה של פעולות ניקוי על התל שנעשו במקביל לסוף שכבה 5A.
 
סוף שכבה 5A ושכבה b4A הקדומה: שלהי תקופת הברזל והתקופה הבבלית הקדומה (סוף המאה הז'/ראשית המאה הו' והמאה הו' לפסה"נ)
במעבר משכבה 5A לשכבה b4A (המאה הו' לפסה"נ לערך) נוספו בשטח A מילויים ונעשו שיפוצים, שעיצבו את השטח מחדש ותמכו את המדרון הפנימי העליון של הסוללות מתקופת הברונזה התיכונה. בתקופות שלאחר תקופת הברונזה התיכונה הגדיר השיפוע הפנימי של הסוללות את הטופוגרפיה של שטח A, והיה צורך לבנות טרסות שגרמו לסטרטיגרפיה מסובכת. בניית הטרסות כללה הנחה מכוונת של מילויים מעורבים מבחינה סטרטיגרפית, שהכילו הרבה מאוד חרסים גדולים, לעתים כאלה שאפשר לרפא, שמקורם במכלולים של שכבות 7A–5A. במהלך מאות שנים שימש הפן הפנימי של הסוללות מתקופת הברונזה התיכונה למגוון מטרות, לרבות בית קברות ואזור תעשייה. במילוי זה נמצאו גם כמה חפצים פולחניים, כגון שברים שאפשר לרפא של מסכה פניקית מהמאה הט' לפסה"נ (Risser et al. 2020).
 
שכבות b4Aa4A: התקופות הבבלית והפרסית (ראשית המאה הו' עד אמצע/סוף המאה הד' לפסה"נ)
שרידי שכבה 4A נחשפו בשטח הקרוב ל-1000 מ"ר, חלקם על ידי משלחות דותן (כ-670 מ"ר) וחלקם על ידי TATAP (כ-265 מ"ר). במעבר משכבה 5A לשכבה b4A ניכרים המשכיות וחוסר המשכיות כאחד. ההמשכיות מתבטאת בקירות של שכבה 4A שנבנו על גבי קירות של שכבות 6A/5A, ובהם 2040/2075W שנבנה על גבי 2060/2160W, 2215/2116W שנבנה על גבי 2654W, ו-2203W שמכסה את 2654W ו-2203W (איורים 11, 12). בנוסף, הרחוב משכבה 5A המשיך לשמש גם בשכבה 4A.
חוסר ההמשכיות מתבטא בשינויים בתכניות האדריכליות, בסגנון הבנייה ובשימוש של האזור. התגלה מבנה חדש גדול, ובו אומנות גזית מרשימות, שנבנה בשטח הפתוח ממערב למתחם הדרומי-מזרחי משכבות 6A ו-5A. בנוסף לטכניקת הבנייה של אומנות גזית ואבני גוויל של רבים מהקירות (למשל 2018W, 2023W, 2151W), היו נפוצות גם רצפות חלוקים (למשל, 2102FL, 2502FL, 2547FL; איורים 11, 12). ההצטברות העבה של מפלסי חיים ורבדים עשויים מחרסים משוטחים, הכמויות הגדולות של סיגי ברזל המשתרעים על פני שכבות b4Aa4A והמכלול הקרמי מעידים ששטח זה שימש לעיבוד ברזל במשך קרוב לשלוש מאות שנים (מתחילת המאה הו' עד רוב המאה הד' לפסה"נ לערך). 
השינוי הבולט ביותר הובחן בשטחים הדרומיים-מזרחיים והדרומיים של שטח A. בתחילת המאה הו' לפסה"נ יצא מכלל שימוש המתחם הדרומי-מזרחי משכבות 6A ו-5A. בשלב הראשון של שכבה 4A הוסב השימוש באזור זה לעיבוד ברזל בהיקף תעשייתי. משלחת TATAP מצאה מעל 200 ק"ג של סיגי ברזל בזיקה לשכבה 4A, במיוחד בריבועים 20MM (איור 13), 20NN, 19RR, 19SS וברחוב שבריבועים 3QQ, 2RR, 3RR. רבים מהסיגים הללו, וכן כמויות עצומות של שבבי חישול וכוּריות, נמצאו בזיקה לכמה תנורים. גם הצוות של דותן תיעד ביומני השטח את הימצאותם של סיגים רבים באזורים סמוכים, אם כי מעולם לא הכיר במשמעותם.
בריבוע 19SS התגלתה אבן ניצבת (מצבה?) ולצדה אריחי בזלת היוצרת במה עגולה למחצה (3126IN; איורים 12, 14) מעידים על פעילויות פולחניות הקשורות לתעשיית עיבוד הברזל. נראה כי האבן אינה מעובדת, שכן לא נראים עליה סימני כלים, אך חלקה העליון פגום. אף שטרם נחשף בסיס האבן, ניכר שאפשר היה להבחין בה לאורך כמה שלבים של שכבה 4A, וייתכן שהיא הוצבה במקום בשכבה b4A או אף קודם לכן. סמיכותה לתנורים ולכמויות רבות של סיגים מעידה על קשר לייצור חפצי ברזל. בשנת 1980 התגלה אוסטרקון פיניקי מהמאה הה' לפסה"נ בריבוע 3PP (3102P; איור 11), המספק תמיכה נוספת לקשר בין עיבוד ברזל לפעילות פולחנית (לתרגום הטקסט הפניקי, ר' Dothan 1985). אבן ניצבת דומה נחשפה באתר הפניקי תל אל-בוראק, והיא יוחסה שם לשלב E (סוף המאה הח' עד המאה הז' לפסה"נ; לדיון מפורט וביבליוגרפיה נרחבת, ר' Kamlah, Sader and Schmitt 2016).
במכלולי שכבה a4A התגלו מכלי תובלה שאפשר לרפא, המייצגים את השלב האחרון בפעילות עיבוד הברזל בתל עכו. התגלו שני קנקנים אופייניים (איור 2:15, 3) שלהם כתף מזווה, אשר משמשת סימן היכר של התקופה הפרסית בלבנט (לניתוח מפורט של מכל תובלה זה בתקופה הפרסית, ר' Bettles 2003לדיון מעמיק בהתפתחות מכלים אלה בהתבסס על 'קנקני אגירה דו-קוניים' מתל א-ראס בעמק עכו, ר' Onn 1999). לשני הקנקנים מעכו כתף מזווה, גוף מוארך ומותניים נמוכים; הם שייכים לטיפוס D של קנקן האגירה הדו-קוני של און, המתוארך למאה הד' לפסה"נ (Onn 1999:61*).
קנקן נוסף (איור 1:15) נמצא סמוך לקנקן מס' 3, ולו כתף קצרה, שפה זקופה פשוטה ומותניים נמוכים. הוא מתוארך למאה הד' לפסה"נ (למקבילות: Lehmann 1996:438–439, Form 399, Fig. 75:399/1, 399/2; Bettles 2003:117, Amphora Type B2). הקנקנים מעכו עשויים מטין לבנבן צלהב. קנקנים העשויים מחומר זה נמצאו בעיקר בסביבת עכו ומישור השרון, ולכן נראה שהם יוצרו באזור זה (Beetles 2003:233, Fabric FC 1D).
 
שכבות 3A ו-2A: התקופותההלניסטית הקדומה והמאוחרת (סוף המאה הד' עד סוף המאה הב'/תחילת המאה הא' לפסה"נ)
בשל פעילות אינטנסיבית לאחר התקופה ההלניסטית וחפירת בורות בתל, השתמרו מעט שרידים משכבות 3A ו-2A (ר' להלן שכבות 1A ו-0A לפרטים נוספים). משלחת דותן הסירה את רוב שרידי שכבות 3A (כ-694 מ"ר) ו-2A (כ-745 מ"ר) במהלך החפירה בשטח A, פרט לריבוע הדרומי-מזרחי (ריבועים 19PP, 19QQ, 19RR, 20RR, 19SS). בריבועים אלו ובכמה ריבועים שלא נחפרו עד כה (2LL, 2MM, 3RR) חשפה משלחת TATAP שרידים מקוטעים של מה שנראה אזור מגורים בשכבה 3A (כ-245 מ"ר). אלה כוללים קטעי קירות, תעלת ניקוז ותנורים (19SS). 
בריבועים 1QQ, 20QQ, 1RR, 20RR נחשפו חלקים של שני חדרים, שהיו כנראה חלק מאזור מגורים; הם תוארכו על ידי משלחת דותן לתקופה ההלניסטית המאוחרת (שכבה 2A). בחפירות משלחת TATAP (כ-140 מ"ר; איור 17) נחשפה מערכת ביוב בהשתמרות גרועה (2908DR בריבוע 19SS), שהיא השריד היחידי שנוסף לשלב זה.
 
שכבות 1A ו-0A: סוף התקופה ההלניסטית עד 1948 (סוף המאה הד' לפסה"נ עד ימינו)
בסוף התקופה ההלניסטית עבר היישוב בתל עכו מערבה, והתקרב לקו החוף הנסוג ולנמל החדש. עם זאת, למרות שלא היה מאוכלס בקביעות, התל נשאר בשימוש לאורך מאות שנים. בורות ותעלות שוד של אבני גזית והפרעות אחרות הרסו את השרידים הארכיאולוגיים, במיוחד את אלה של שכבות 5A–2A (איור 18). בנוסף, על פי תרמילי כדורים שהתגלו בתחתית הבורות (איור 19) ובמחילות שועלים, זוהו תעלות ממלחמת השחרור ומאוחר יותר, למשל 2329F/3863P בריבוע 3RR ו-3844F/3526P (איור 20). חריש עמוק שנערך בתל עכו בתחילת שנות ה-70 ופעילויות נוספות לאחר 1948 פגעו בתל וגרמו הפרעות גם לשכבות העליונות שלו (שכבה 0A).
 
סוף 5Z/קדם 4Z עד 1Z: לאחר תקופת הברזל 2ג'–קום המדינה (תחילת המאה הו' לפסה"נ–1948)
במהלך עונות 2018 ו-2019 פתחה משלחת TATAP במרכז התל ארבעה ריבועים שלא נחפרו בעבר בשטח Z (ר' איורים 2, 3, 20). בדומה לשטח A, גם בשטח Z הובחנה התופעה של חפירת בורות, וזוהו הפרעות אחרות לאחר התקופה ההלניסטית. כתוצאה מכך נהרסו רוב השרידים מהתקופות הפרסית וההלניסטית.