מערת הקבורה נחצבה בסלע קירטון במדרון תלול המשתפל לצפון-מזרח אל עבר הכנרת, מדרום לתל רקת. היא מרוחקת כ-2 ק"מ מהקצה הצפוני של שרידי העיר טבריה מהתקופות הרומית והביזנטית, וכ-1 ק"מ מצפון לריכוזי הקברים ומבני המאוזוליאה שהיו מוכרים עד כה (סטפנסקי תש"ס; בצר תשע"ד). בשל מסלע הבזלת הקשה שעליו נבנתה העיר בתקופות הרומית והביזנטית, לא ניתן היה לחצוב מערות קבורה סמוך לעיר, ובמקום זאת נכרו ונבנו מאות קברים; התגלו בעיקר קברי שוחה שנכרו באדמה, סרקופגים שהוטמנו באדמה או הונחו עליה ומבני קבורה מפוארים בנויים (מאוזוליאה). ייתכן כי מיקומה של המערה נבחר בשל מחשוף סלע קירטון באזור זה, שא̣פשר חציבה נוחה.

המערה כוללת שלושה חדרים (איור 2) שנחצבו בקפידה בציר מזרח–מערב. החדר המזרחי שימש מבואה והחדרים המרכזי והמערבי שימשו לקבורה. הממצא שהתגלה במערה מתוארך למאות הא'–הג' לסה"נ. המערה נפגעה קשות בעבודות הפיתוח.
 
החדר המזרחי (5 מ' רוחב) נהרס כמעט כליל בעבודות הפיתוח, ושרדו ממנו חלק מהרצפה וחלק מדופנות הסלע. על דופנות החדר התגלו קטעי טיח לבן שכוסה בפרסקו (איור 3), המעידים כי הן היו מעוטרות למלוא גובהן. קטעי הפרסקו כוללים דגמים גיאומטריים בגווני בורדו, אדום, צהוב ושחור, האופייניים למאה הב' לסה"נ, אם כי לא ניתן לקבוע זאת בבירור. נראה כי החדר שימש מבואה מפוארת ומקורה למערת הקבורה. בדופן המערבית של החדר נחצב פתח, שהוביל אל החדר המרכזי במערה. הפתח נפגע בעבודות הפיתוח, ולצדו התגלתה מפולת של פריטי אבן בזלת שסותתו בקפידה, ובהם אבן סף ובה פותה לציר הדלת, שתי אבני מזוזה ודלת אבן כבדה ובה צירי אבן וחור מפולש (איור 4), דרכו ניתן היה להכניס את היד אל מתקן נעילה שנקבע בתוך תושבת בצדה הפנימי של הדלת.
 
החדר המרכזי (4 × 5 מ'; איור 5). בחדר נחצבו שישה כוכי קבורה (כ-2 מ' אורך כל אחד), שלושה בדופן הצפונית ושלושה בדרומית; תקרת החדר ישרה. בכוך המרכזי בכל דופן נחצבה תקרה קמורה, ואילו בכוכים הצדדיים תקרה ישרה. מסביב לחדר, בחזית פתחי הכוכים, נחצבה אצטבת אבן (0.4 מ' גובה). על האצטבה לאורך הקירות הדרומי והמערבי נמצאו שתי גלוסקמות שאינן באתרן, האחת עשויה מאבן גיר ועליה כתובת ביוונית (להלן) והשנייה עשויה מחרס ומעוטרת בדגם גיאומטרי. במרכז הדופנות הצפונית והדרומית של החדר, מעל גובה הכוכים, נחצבו שתי גומחות משולשות גדולות לנרות שמן. בקרקעית הכוך הצפוני-מערבי נחצבה שוקת קבורה, שבחלקה העליון נחצב מדף להנחת לוחות אבן לכיסוי (איור 6); נראה כי גם בכוכים נוספים היו שקתות דומות, אך אלה נפגעו בשוד. מעל הכוך הצפוני-מערבי נחצבה גומחה מלבנית רדודה, ובתוכה התגלה לוח מאבן גיר שעליו תבליט של טבלת אוזניים ובה כתובת יוונית המציינת כנראה את אבי המשפחה (להלן). במרכז הדופן המערבית של החדר נחצב פתח קמור שהוביל אל החדר המערבי (איור 7). מסביב לפתח נחצבה מגרעת מלבנית שנועדה לדלת אבן; בדופן הצפונית של הפתח נחצב שקע למתקן נעילה. מימין ומשמאל לפתח נחצבו חלונות קמורים, הפתוחים אל החדר המערבי.
במערות קבורה נקבע בדרך כלל קבר אב המשפחה מול פתח המערה, וייתכן שבמערה זו נחצב במקור כוך הקבורה של האב בדופן המערבית של חדר הקבורה המרכזי, ומשעלה צורך לחצוב חדר קבורה נוסף, פונו עצמותיו של האב לכוך הצפוני-מערבי, סמוך לפתח שהוליך אל חדר הקבורה המערבי החדש, כפי שמעידה הכתובת לעיל. חיזוק להנחה זו מתקבל מהדמיון של הפתח המחבר בין שני חדרי הקבורה לפתח של כוך הקבורה, ומשרידי תושבת ששימשה ללוח אבן לסגירת כוכים שהתגלו בחלקו העליון של הפתח. נראה כי כאשר נפרץ הפתח לחדר הקבורה המערבי פורקו החלק התחתון של התושבת והאצטבה שהייתה בחזית כוך זה. גם בחלון שמדרום לפתח התגלתה תושבת ללוח אבן לסגירת הכוך. נראה כי החלונות שנחצבו משני צדי הפתח שימשו במקור גומחות לליקוט עצמות או כוכים לקבורת ילדים.
 
החדר המערבי (4 × 5 מ'; איור 8). במהלך עבודות הפיתוח נשפך בחדר בטון, שמנע תיעוד מלא של החדר. חדר פנימי זה נחצב במפלס נמוך מזה של החדר המרכזי, ונראה כי ירדו אליו במדרגה או שתיים. בחדר נחצבו תשעה כוכים: שלושה בדופן הצפונית, שלושה בדופן הדרומית ושלושה בדופן המערבית. תקרת החדר מעוגלת ונמוכה מהתקרה בחדר האמצעי. בדופנות הצפונית והמזרחית, משני צדי הפתח, נחצבו סמוך לתקרה גומחות משולשות גדולות לנרות (איור 9).
 
הממצא. רוב הממצא הקטן התגלה בחדר המרכזי, ובו שתי גלוסקמות, בסיס של כלי זכוכית ושברים רבים של כלי חרס. הגלוסקמה האחת עשויה מאבן גיר, ולה תושבת למכסה. היא סותתה בקפידה עם אזמל שיניים עדין. באחת מדופנותיה הארוכות חקוקה כתובת ביוונית (להלן). הגלוסקמה השנייה עשויה חרס וצורתה סגלגלה, כמעין אמבט קטן. בחלק העליון של שתי דופנותיה הארוכות יש תבליט של עיגול שממנו יוצאות שתי קרניים, אולי חיקוי לטבעות אחיזה. שברי כלי החרס שייכים ברובם לטיפוסים שיוצרו בבתי היוצר של כפר חנניה ושיחין, המוכרים היטב בגליל בתקופה הרומית. רוב הכלים מתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ, אך חשובים במיוחד שני טיפוסים המתוארכים למאה הא' לסה"נ. לתאריך זה חשיבות מיוחדת, שכן בעבר הציעו חוקרים כי הקבורה בגלוסקמות הגיעה לגליל רק אחרי החורבן של שנת 70 לסה"נ או אף לאחר מרד בר כוכבא, כמאה שנים ויותר אחרי הופעתן ביהודה. לדעתם מנהג זה הובא לגליל על ידי פליטים שהגיעו מיהודה. תיארוך מאוחר זה אינו עולה בקנה אחד עם הממצא שהתגלה במערה בטבריה, המתארך את השימוש בה למאות הא'–הג' לסה"נ. נראה שהייתה זו מערת קבורה של משפחה מקומית, ששימשה במשך כמה דורות למן המאה הא' לסה"נ, ולא סביר שבמהלך השימוש בה התחולל שינוי כה עמוק בסגנון הקבורה.
 
הכתובות. במערה התגלו שתי כתובות ביוונית. האחת נחקקה בהקפדה על דופן גלוסקמת האבן. היא נכתבה באותיות גדולות שנצבעו באדום — ΤΥΡΑΝΝΙΔΟΣ — ופירושה "(של) טירָניס". טירניס הוא שם אישה שאינו שכיח באזור. מבחינה פליאוגרפית נראה כי זמנה של הכתובת במאה הא' או הב' לסה"נ.
הכתובת השנייה חרותה בצורה רדודה על לוח אבן גיר, שהתגלה מעל כוך הקבורה הצפוני-מערבי. חלקו השמאלי של הלוח שבור, ובחלק שנשתמר נכתב:  - - - ΜΟΥ ΠΑΤΡΟΣ. המילה הראשונה שהשתמרה רק בחלקה נכתבה באותיות גדולות יותר, והיא הסיפא של שם המסתיים בהברה "מוס", ביחסת השייכות. המילה השנייה היא פטרוס, כלומר אבא, גם היא ביחסת השייכות, היינו: "(הקבר) של [פלוני], אבינו". שמות יווניים ולטיניים רבים מסתיימים כך (למשל, פילודֶמוס). על סמך הקבורה בגלוסקמות נראה כי המערה שימשה אוכלוסייה יהודית, ועל כן סביר להניח שהשם בכתובת הוא שם עברי או ארמי, שהותאם לצורת ההטיה היוונית, כמו למשל נאומוס (של נחום) או אברמוס (של אברהם). נראה, אפוא, שהכתובת מציינת קבורה של אב המשפחה על ידי בניו. ניכר שהכתובת לא נחקקה ביד אומן, וסביר שהיא נכתבה על ידי קרובי הנפטר שידעו כנראה קרוא וכתוב ביוונית.
 
מערת הקבורה החצובה שהתגלתה במהלך פיקוח היא מהיחידות שהתגלו בטבריה. נראה כי מיקומה נבחר בשל מחשוף סלע קירטון נוח לחציבה, ואולי גם בשל הנוף המרהיב והקרבה לדרך ראשית סמוכה. על פי ממצא כלי החרס, הקבורה בגלוסקמות וסגנון העיטור של המבואה נראה כי המערה נחצבה במאה הא' לסה"נ ושימשה במרוצת המאות הב'–הג' לסה"נ. נראה כי במערה היו שני שלבים, וכי חדר הקבורה המערבי נחצב בשלב המאוחר; ייתכן גם כי יש לייחס את עיטור הפרסקו שבמבואה לשלב המאוחר. ממדי המערה, האיכות יוצאת הדופן של חציבתה ועיטוריה, מלמדים על יכולת כלכלית גבוהה של בעליה. על סמך שתי הגלוסקמות שהתגלו במערה נראה כי הנקברים בה היו יהודים. קרבת המערה לטבריה והכתובות שהתגלו בה מלמדות שנקברה בה אוכלוסייה הקוראת וכותבת יוונית, כנראה משפחה עירונית מטבריה, שכן במגזר הכפרי שמסביב לעיר דיברו בתקופה זו בעיקר ארמית.