החפירות נערכו בכמה מקומות בתחומי מבנה הרודיאני מפואר ממערב לקשת וילסון ובתחומי חדר 8 של הגשר הגדול, במרחק 30–50 מ׳ ממערב להר הבית ו-6–15 מ׳ מתחת למפלס רחוב השלשלת, סמוך לנקודת המפגש של גיא הטירופיאון עם הנחל הצולב (איורים 1–3). המבנה ההרודיאני מרשים במידותיו, ובו שני אולמות מפוארים (21 ו-23) וביניהם מזרקה משוכללת (22) שמאחוריה מאגר מים (112). האולם המזרחי (23) התגלה עוד בשנת 1867 בידי צ׳ וורן, ונודע בשם 'אולם הבונים החופשיים' (Warren and Conder 1884:193–209). במאה הכ׳ הוא נחקר בידי ו' סטיינספרינג (Stinespring 1967), מ' בן-דב (Ben-Dov 1985:178180) וד' בהט וא' מאיר (Bahat 2013:122–128), ונודע בשם 'האולם החשמונאי' או 'האולם ההרודיאני'. בשנים 2007–2008 חשף א' און את האולם המערבי של המבנה (21), ובשנים 2010–2012 הוא חשף במרכז המבנה את המזרקה (22) והמאגר המים (112) (און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011; און ווקסלר-בדולח 2016). הוצע לזהות את המבנה כטריקליניום — מבנה ציבור מפואר, שנועד לשימושם של מנהיגי העיר ואורחיהם (איור 4; און, וקסלר-בדולח ופטריך תשע"ו; Onn, Weksler-Bdolah and Patrich 2019).

בשלהי ימי הבית השני חלו שינויים מפליגים במבנה, שעיקרם, ביטול המזרקה, חלוקת המבנה לשלושה חללים נפרדים, התקנת מתקני מים מטויחים באולמות, לרבות מקווה טהרה גדול בחדר 21, שחובר אל שתי מנהרות קמורות קדומות הנמשכות מדרום לצפון (230, 240).

לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לסה"נ ובעיקר למן המאה הב' ועד ראשית המאה הד' לסה"נ חודשה פעילות הבנייה במקום. מתקני המים הטוחים שנחצבו ברצפות המבנה ההרודיאני מולאו בעפר ואבנים. מעל המבנה ההרודיאני נבנה הגשר הגדול, הכולל שני טורי קשתות צמודים זה לזה שביחד נשאו רחוב שהוביל למתחם הר הבית (ר' איור 2). מדרום לגשר הגדול נבנו מבנים גדולים, שתחמו את שרידי המבנה ההרודיאני מדרום. מערכת הצירים של המבנים מהתקופה הרומית המאוחרת הותאמה להר הבית, והיא שונה מזו של המבנה ההרודיאני שבנייתו קדמה להרחבת הר הבית ההרודיאני.

בתקופות הביזנטית המאוחרת והאומיית (המאות הו'–הח' לסה"נ) הותקנו בחדר 21 בריכות תעשייתיות צרות. בתקופה העבאסית (המאות הט'–הי' לסה"נ) יצאו הבריכות משימוש, וחלל החדר כולו נסתם בעפר.

 
החפירות הנוכחיות נערכו בחדרים 802 ו-804 של הגשר הגדול, בחדרים 21 ו-22 של המבנה ההרודיאני המפואר ובקמרון 230 הצמוד למבנה מצפון-מערב (ר' איור 2). להלן תיאור הממצאים שהתגלו בחפירה, על פי הסטרטיגרפיה שנקבעה בחפירות און (2007–2012) ועודכנה בחפירות החדשות (2018–2020; ייתכנו שינויים קלים בדוח הסופי; טבלה 1).
 
טבלה 1. השרידים העיקריים שהתגלו בחפירה
שכבה
שרידים עיקריים
תיארוך
16
קיר איתן יצוק, כנראה סכר, ובו שלובות תעלות מים ומנהרות
התקופה הרומית (המחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ; אפשר שהיו כמה שלבי בנייה)
15 (או 14)
מבנה ציבור מפואר — טריקליניום
התקופה הרומית (המחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ)
13
חידוש הבנייה ושינויים במבנה המפואר
התקופה הרומית (המאה הא' לסה"נ)
8–10
סתימת מתקנים מימי הבית השני במילויי עפר; בניית הגשר הגדול ומבנים מדרום לגשר
התקופה הרומית (המאות הב'–הד' לסה"נ)
7א'
מתקנים
התקופה הביזנטית המאוחרת (המאות הו'–הז' לסה"נ)
 
שכבה 16: קיר איתן יצוק, ובו תעלות ומנהרות (התקופה הרומית; המחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ לכל המוקדם; איורים 2, 3, 5)
קיר יצוק. שריד הבנייה הקדום ביותר מימי הבית השני שהתגלה עד כה הוא קיר יצוק ורחב, ששימש כנראה סכר, שנבנה בכיוון דרום-מערב–צפון-מזרח (14 מ' רוחב משוער, 7 מ' גובה ויותר). שרידיו התגלו במקוטע לאורך כ-100 מ' ממערב להר הבית, מתחת לקשתות הגשר הגדול (בחפירות של המילטון ואון), ומתחת לקשת וילסון (בחפירות עוזיאל, ליברמן וסולומון). נראה כי הקיר היה ארוך יותר, שכן קיר החומה המערבי של הר הבית ההרודיאני חותך אותו בצדו המזרחי (לקטעי הקיר היצוק, ר' און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011; און ווקסלר-בדולח 2016; Uziel, Lieberman and Solomon 2019; Hamilton 1932). הקיר נבנה בשיטת אופוס קאימנטיקאום — יציקה של אבנים שלוכדו בחומר מליטה קשה. ליבת הקיר בנויה מגושי סלע שפאותיהם הוקצעו בחלקן ומאבני בנייה בשימוש משני, המסודרים זה לצד זה בנדבכים פחות או יותר מפולסים. גושי הסלע והאבנים לוכדו בחומר מליטה קשה בצבע צהוב. ראשו של כל נדבך פולס במשטח מהודק של אבנים קטנות משוטחות, שלוכדו בחומר מליטה חזק. בתוך ליבת הקיר היצוק שולבו במועד בנייתו תעלות ניקוז (538L, 540L) ומנהרות קמורות קצרות למעבר מים (230L, 240L), שנבנו כנראה יחד עם יציקת הקיר.
הפן הצפוני של הקיר היצוק לא נחשף עד כה בחפירות רשות העתיקות; הוא התגלה בעבר בחפירות שערך המילטון. ניתן לשער שהוא עובר בקו התוחם הצפוני של הגשר הגדול, התואם לקו התוחם הצפוני של המנהרות הקמורות 230 ו-240. הפן הדרומי של הקיר היצוק (330W, 577W; איור 6) התגלה בחפירות הנוכחיות לאורך חזית קיר המזרקה של המבנה ההרודיאני, במרחק כ-1 מ' מדרום לו (723 מ' מעפה"י לערך); הוא מרוחק כ-14 מ' מדרום לפן הצפוני המשוער שלו ומקביל אליו. הקיר התגלה חתום מתחת לאבני הריצוף של חדר 22 במבנה ההרודיאני.
ליבת הקיר היצוק התגלתה בעבר בתשתית חדרים 5, 6, 8–10 של הגשר הגדול (5006W בחפירות און; ראשו ברום 730 מ' מעפה"י לערך). בחפירות הנוכחיות נחשפה ליבת הקיר היצוק במפלסה הגבוה (905W; איור 7) בתחומי החלק המזרחי של חדר 804 של הגשר הגדול. כן, נחשפה ליבת הקיר היצוק גם בדופן המערבית של מנהרה קמורה 230, מתחת לנדבכי הקמרון הבנוי (723 מ' מעפה"י גובה מרבי); החפירה במנהרה 230 לא הגיעה לסלע.
בכמה מקומות התגלו 'קווי תפר' היוצרים מדרגה אנכית בליבת הקיר היצוק. 'קווי תפר' אלו נמשכים מדרום-מערב לצפון-מזרח, לאורך ציר הקיר היצוק ובמרכזו (במרחק כ-7 מ' מהדופן הדרומית ו-7 מ' מהדופן הצפונית). אפשר אם כך להציע שהקיר היצוק נבנה ממקטעים נפרדים של גושים יצוקים דמויי קוביות גדולות (7 מ' רוחב; האורך והגובה אינם ידועים; הקו המקווקו באיור 5 מסמן את הגבולות המשוערים של גושי היציקה). במהלך בניית הקיר מגושים יצוקים שולבו בו תעלות 538 ו-540 ושתי המנהרות הקמורות 230 ו-240.
 
תעלות 538 ו-540. נחשפו שתי תעלות ניקוז מרשימות שנבנו זו מעל זו, החוצות את הקיר היצוק בניצב לו (לוקוסים 538 [תעלה עליונה], 540 [תעלה תחתונה]; כ-0.75 מ' רוחב כל תעלה, כ-2 מ' גובה לפחות; איורים 3, 8). התעלות לא נחפרו בשל מגבלות בטיחות, אך נאסף עליהן המידע שלהלן. דופנותיהן נבנו מאבנים מסותתות, לרבות מהן סיתות שוליים סביב ארבע פאות, וזיז מוחלק; לאבנים מעטות זיז בולט. חלק מהאבנים שבורות בפינותיהן והן תוקנו בחומר מליטה אפור גס ובו חצצים. שתי התעלות מקורות בלוחות אבן מלבניים שטוחים מסיביים והמראה שלהן מרשים. שתיהן חסומות בחלקן הצפוני במפולות אבנים בנקודה בגבול הצפוני המשוער של הקיר היצוק, והן נמשכות בציר ישר עד לגבול הדרומי של הקיר. מדרום לקיר היצוק נמשכות התעלות עוד כ-3 מ' בתוך מילוי אבנים משוכב ומפולס, הדומה בהרכבו לקיר היצוק עצמו. במרחק כ-3 מ' מדרום לקיר היצוק חסומות שתי התעלות בקיר מאוחר. מראה התעלות, בנייתן המרשימה ושילובן בקיר היצוק מאפשרים להציע שהתעלות והקיר היצוק הותקנו בו זמנית; על כך מעידה גם אבן מסותתת שהיא חלק מהפן הדרומי של הקיר היצוק ובאותה עת שלובה בדופן המזרחית של תעלה 538. אילו נחצבו התעלות לתוך הקיר היצוק במועד מאוחר, סביר להניח שדופנותיהן היו חצובות ומטויחות ולא בנויות גזית כפי שהתגלה. שתי התעלות שתועדו בעובי הקיר היצוק שלמות ללא פגע ואף אחת לא ביטלה את האחרת, ולכן נראה שהן התקיימו בו זמנית.
 
מנהרות קמורות 230 ו-240. צמד המנהרות הקמורות הקצרות (723–726 מ' מעפה"י) נחשף חלקית בחפירות און וכעת הועמקה החפירה במנהרה 230 (איורים 3, 9). בקילוף הטיח מדופנות הקמרון של מנהרה 230 הובחן השילוב של הקמרון שנבנה בליבת הקיר היצוק, כך שליבת הקיר היצוק מצויה הן מתחת ליסוד המנהרה הקמורה והן מעל ראשה (איור 10). דופנות המנהרה נבנו באבני גזית שלהן סיתות שוליים עדין וזיז שטוח. נראה כי מאוחר יותר, כנראה בשכבה 13, הועמקה קרקעית מנהרה 230 בחציבה לתוך הקיר היצוק, ובפתחה הדרומי נבנתה קשת (20W) השלובה בקיר היצוק. בחפירות און התגלה כי גובה ראש הקיר היצוק כ-730 מ' מעפה"י, ומכאן עולה שהמנהרות שולבו עמוק בתוך ליבת הקיר היצוק, בדומה לתעלות 538 ו-540.
 
שכבה 15: מבנה ציבור מפואר — טריקליניום (התקופה הרומית; המאה הא' לסה"נ; איורים 4, 11)
לקראת בניית המבנה הונמך ראשו של הקיר היצוק ובוטלה תעלה 538, שראשה המקורי היה במפלס גבוה יותר מרצפת המבנה (ר' איור 3). פיר אנכי רבוע, שנחצב בקרקעיתה של תעלה 538 צמוד לקיר המזרקה (2203W) מדרום, הוריד את מי תעלה 538 לתוך תעלה 540. מדרום לפיר זה נבנה קיר סתימה לרוחב תעלה 538, ומדרום לסתימה זו טויח החלק הדרומי של תעלה 538, והיא הוכשרה לשמש תעלת ניקוז למי המזרקה שפעלה במבנה (515L; 1 מ' עומק; איור 12). ממפלס רצפת החדר (504L) זרמו המים במגלש לתוך תעלה 515.
בחפירות הנוכחיות פורקו הקירות המאוחרים, התוחמים את חדר 22 במזרח ובמערב, שנבנו בשכבה 13 (להלן; איורים 2, 3: W2202E, W2202W). לאחר פירוקם, נחשפו בקיר המזרקה של המבנה (2203W) החלקים התחתונים של שלוש אומנות שלא היו ידועות קודם (1P, 2P, 6P; איורים 3, 13). עוד התגלו בחדר 22 אבני הריצוף המקוריות של המבנה (504L; איור 14), שהשתמרו טוב מתחת לקירות אשר פורקו. אבני הריצוף התגלו על פני שטח של כ-2.5 מ"ר מתחת לקיר המערבי (W2202W) וכ-9 מ"ר מתחת לקיר המזרחי (E2202W). אבני הריצוף שהתגלו כעת גדולות (1.0–1.7 מ' אורך, 0.7–1.0 מ' רוחב, 0.25–0.30 מ' עובי). הן סותתו מאבן גיר מקומית, ומצטיינות בסיתות נאה ובהתאמה מושלמת זו לזו. פניהן הוחלקו בסירוק עדין, ללא סיתות שוליים. בחלק המזרחי של הריצוף שלרגלי קיר המזרקה נחצבו בפני הריצוף כמה תעלות רדודות וצרות, המתנקזות לפתח היורד לתעלת ניקוז 515. ייתכן שהתעלות נחצבו בשלב מאוחר של המבנה, שכן המראה שלהן פוגם ביפי הריצוף. הרצפה לרגלי החלק המזרחי של קיר המזרקה משופעת קלות דרומה, ומסתיימת בכיוון זה בתעלה רדודה ובמעקה נמוך החצוב כחלק מהריצוף. התעלה והמעקה נמשכים בציר מקביל לקיר המזרקה ובמרחק של כ-3.5 מ' מדרום לו. הם נועדו כנראה לעצור מים שזרמו על הרצפה (ר' איור 13). על קרקעית התעלה הצטבר משקע גירי לבן, ששקע ככל הנראה במים העומדים.
במרכז חדר 22 התגלתה הפינה המזרחית של מתקן בנוי ומטויח (530L), אולי בריכה לאיגום מי המזרקה, ששוקע במסד האבן שמתחת לרצפת המבנה. לא ברור היחס בין המתקן לריצוף החדר (504L) שהשתמר ממזרח לו, במפלס גבוה ממנו.
במרחק כמטר אחד מדרום לחלקו המערבי של קיר המזרקה התגלתה באתרה, בתוך ליבת הקיר המאוחר שפורק (W2202W), אבן מעקה גדולה שבורה (כ-0.40 × 1.00 × 1.25 מ'; איור 15), מסותתת בגיר קשה, שפניה הוחלקו במסרק עדין בשיטה האופיינית לימי הבית השני. פני המעקה ישרים בצדם הדרומי וקמורים בצד הצפוני, הפונה לעבר קיר המזרקה. לא ניתן לקבוע אם אבן המעקה שייכת לבריכת היקוות לרגלי קיר המזרקה, שנבנתה לפני חלוקת המבנה לשלושה חללים מקורים, או שהיא הובאה לכאן בשימוש משני לליבת קיר W2202W.
בתוך תשתית ריצוף חדר 22 התגלו מטבע נציב רומי שנטבע בשנים 17–25 לסה"נ ושברי כלי חרס מן המאות הא' לפסה"נ עד הא' לסה"נ. ממצאים אלה מאפשרים לקבוע שמבנה הטריקליניום נבנה לכל המוקדם בשנת 17 לסה"נ.
 
שכבה 13 (התקופה הרומית; המאה הא' לסה"נ; איור 16)
בחלל המבנה המפואר חלו בשלב זה שינויים ניכרים, שחלקם התגלה בעבר (און ווקסלר-בדולח 2016). מהחפירה הנוכחית עולה שריצוף המבנה בחזית המזרקה נפגע, כנראה בשל עקירת אבני מעקה הדומות לאבן המעקה היחידה שנותרה באתרה. לאחר מכן תוקן הריצוף במגוון אבנים, ובהן פריטים אדריכליים שמקורם כנראה במבנים מפוארים מימי הבית השני שכבר נהרסו, ובהם למשל שני שברים של אבן 'קופינג' (coping stones), שלה קצה עליון צר ומעוגל, הדומה לאבני הנדבך העליון של חומת הר הבית, המוכרות ממפולות החורבן לרגלי הר הבית (איור 17), ושבר כרכוב דורי האופייני לבנייה ההרודיאנית המפוארת בימי הבית השני (איור 18). חלל המבנה נחלק בשלב זה לשלושה חללים נפרדים אשר קורו בקמרונות בשלב זה או מעט מאוחר יותר (חדרים 21–23). רצפת חדר 21 פורקה, ובקרקעית החדר הותקנה בריכה מדורגת ומטויחת, שהצענו לזהות כמקווה טהרה. בדרום חדר 21, מעל המדרגה העליונה שהשתמרה ממקווה הטהרה, התגלתה אבן גזית גדולה, מחורצת בראשה מצפון לדרום, ששימשה אולי אבן מחיצה במקווה (איור 19). הסרת הקיר הצפוני של חדר 21 והעמקת קרקעית מנהרה 230 קשרה את חלקו הצפוני העמוק של המקווה אל המנהרות הקמורות 230 ו-240 שמצפון לו. קשת (20W; ר' איור 9) נבנתה בקו הקיר הצפוני של חדר 21. לא ניתן לקבוע בשלב זה בוודאות למה נועדה קשת 20. לא מן הנמנע שנבנתה עוד לפני פירוק הקיר הצפוני של חדר 21 במטרה לתמוך בו בעת שהמסד שעליו הושתת פורק חלקית.
 
שכבות 8–10 (התקופה הרומית; המאות הב'–הג' וראשית המאה הד' לסה"נ)
בשלב זה נסתמו המתקנים מהשכבות הקדומות במילויי עפר. בחפירה (1.5 × 2.7 מ') בחלקה הדרומי התחתון של מנהרה 230, מצפון לקשת 20, נחשף מילוי עפר, והובחנו בו כמה מפלסים לבנים, כנראה רצפות דלות שניגשו לדופן המטויחת של הקמרון. במילוי העפר נמצאו שברים רבים של כלי חרס ורעפים, המתוארכים למאות הב' והג' ועד ראשית המאה הד' לסה"נ. ממצא מיוחד במילוי הוא רעף הנושא טביעה פרטית ועליה שם הקדר או בעל בית היוצר — שם לטיני (Cilo), הכתוב ביוונית (ΚΕΙΛΛΟ) (איור 20). רעף טבוע זה מצטרף לקבוצה הולכת וגדלה של רעפים, לבנים וצינורות חרס הנושאים טביעות פרטיות או עירוניות שהתגלו בירושלים, ומתוארכים לימי איליה קפיטולינה, והם מצטרפים לקורפוס המוכר היטב של טביעות הלגיון העשירי על חומרי בנייה שנוצרו בבית היוצר של הצבא הרומי בבנייני האומה (Weksler-Bdolah et al. 2022).
 
שכבה 7א' (התקופה הביזנטית המאוחרת; המאות הו'–הז' לסה"נ)
שרידים משכבה זו התגלו בחדר 802 של הגשר הגדול ובחדר 21 של המבנה המפואר (ר' איור 2). בחדר 802 התגלתה תעלת מים בנויה ומטויחת (0.45 מ' רוחב, 0.32 מ' עומק), הנמשכת מצפון לדרום, וממשיכה כנראה את התוואי של תעלה דומה מהתקופות הביזנטית והאומיית, שנחשפה בעבר בחפירות און בחדר 804. ציר התעלה הותאם לקיר המזרחי של חדר 802 ולקיר עיבוי שנבנה לאורך הקיר המזרחי של חדר 804. התעלה התגלתה ללא לוחות כיסוי. היא מלאה בעפר ובו שברי כלים מהתקופה האסלאמית הקדומה.
בחדר 21 נחשפו צמד בריכות תעשייתיות צרות וארוכות, שבכל אחת מהן הובחנו שני שלבי קיום לפחות, המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ). הבריכה המזרחית מהשתיים נבנתה לכל אורכו של חדר 21, ואילו הבריכה המערבית קצרה ממנה בכמטר אחד בחלקה הדרומי. אל קרקעית כל אחת מהבריכות הוביל גרם מדרגות צר שהותקן בפינת הבריכה בשלב מאוחר לקיומה. בתוך ליבת הקיר המפריד בין שתי הבריכות התגלה מטבע מימי הרקליוס (629–639 לסה"נ), המתארך את בניית הבריכות לשלהי התקופה הביזנטית לכל המוקדם.
 
סיכום 
השרידים והממצאים שהתגלו בחפירה מאפשרים להציע תאריכים מדויקים יותר לשלבי הבנייה שזוהו ממערב להר הבית משלהי ימי הבית השני. בין המחצית השנייה של המאה הא' לפסה"נ (ימי הורדוס) לראשית המאה הא' לסה"נ נבנה קיר יצוק רחב וארוך, ששימש כנראה סכר על אפיקי גיא הטירופיאון ונחל צולב (נחל הערב). על ראשו של קיר הסכר נסללה כנראה דרך שהובילה לשער בחומת הר הבית הקדם-הרודיאני (כמשוער שער קיפונוס, הנזכר במקורות). בתוך ליבת הקיר היצוק שולבו תעלות ניקוז ומנהרות קמורות, שחצו את הקיר. בניית הקיר לרבות התעלות והמנהרות שבו קשורים כנראה לעיצוב ולניקוז פני השטח שממערב להר הבית טרם ההרחבה של הר הבית ההרודיאני. בשליש הראשון של המאה הא' לסה"נ נבנה לרגלי קיר הסכר ועל חלק ממנו מבנה מפואר, ובו שני טרקלינים וביניהם מזרקה מפוארת. בניית מבנה זה חייבה הנמכה של ראש קיר הסכר וביטול אחת מתעלות הניקוז החוצות אותו. הממצאים החדשים תואמים לתמונה הגדולה שעלתה מהחפירות הקודמות.