מושב כפר אוריה הוקם על חורבה הנזכרת במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל משנת 1880 בשם ח'ירבת כפר אוריה, שבסביבתה תועדו מעיינות אחדים, כנראה בארות שחלקן ניכרות בשטח עד היום. באתר נערכו חפירות אחדות: בשנת 2005 נחשפו במרחק כ-500 מ' מדרום-מזרח לחפירה הנוכחית קטעי דרכים קדומות, גתות, שומרות, ערמת סיקול, בור מים, מחצבה וקברים המתוארכים כנראה לתקופות הרומית והביזנטית (זילברבוד 2016); בשנת 2009 נחשפה גת ביזנטית כ-250 מ' מצפון-מזרח לחפירה הנוכחית (פינקלשטיין 2010); ובשנת 2011 נחשף בית מרחץ שלם מהתקופה הביזנטית בשדות כ-2 ק"מ ממזרח לחפירה הנוכחית (הרשאה מס' 6327-A). צמוד לשטח החפירה מדרום הובחן חתך בגבעה מלאכותית שנוצר בהקמת דרך, ובו תועדו שרידי קירות (כ-2 מ' גובה השתמרות) וכלי חרס רבים מהתקופה הביזנטית.

בחפירה הנוכחית (איורים 2, 3) נחשפו מחצבה מימי החשמונאים או מסוף ימי הבית השני ומבנה שהוקם מעל המחצבה. במבנה הובחנו שני שלבי בנייה: השלב הקדום תוארך לשלהי התקופה הרומית ולתקופה הביזנטית, ובו שימש כנראה המבנה בית מרחץ; השלב המאוחר תוארך לשלהי התקופה הביזנטית או ראשית התקופה האסלאמית הקדומה. כן התגלתה מערה חצובה המתוארכת לשלהי התקופה הביזנטית.
 
מחצבה
נחשפה מחצבה קטנה (59L; איור 4), שנפגעה קשה מעבודות החציבה לקו הביוב. במחצבה הובחנו משטח אופקי חצוב (1.25 × 1.34 מ'), דופן סלע אנכית חצובה (0.34–0.47 מ' גובה) ושתי תעלות ניתוק. בפינה הצפונית-מזרחית של המשטח האופקי נחשפה גומה סגלגלה קטנה (0.15–0.25 מ' קוטר, כ-0.3 מ' עומק). במחצבה לא התגלה ממצא מתארך, אולם על סמך הממצא הקדום ביותר שהתגלה בחפירה נראה כי זמנה בימי החשמונאים או בתקופה הרומית הקדומה. ממצא זה כולל חרסים מסוף המאה הב' והמחצית הראשונה של המאה הא' לפסה"נ, ובהם קערה (איור 1:5), קדרת בישול (איור 2:5), קנקן (איור 3:5), פכים (איור 4:5, 5) ופכית (איור 6:5), וכן מטבע מימי אנטיוכוס הד' (175–164 לפסה"נ; ר"ע 140908).
 
שרידי מבנה
רוב הקירות של המבנה נחשפו בעומק 0.2–0.3 מ' מתחת לפני השטח הנוכחיים. קרבתם אל פני השטח היא כנראה בעקבות עבודות פילוס שנערכו בזמן הקמתו של המושב ובעת סלילתה של דרך העפר העוברת במקום.
 
השלב הקדום. המחצבה כוסתה במילוי אדמה מכוון, ובו נמצאו חרסים המתוארכים לסוף התקופה הרומית – ראשית התקופה הביזנטית, ובהם קנקן (איור 7:5). מעל מילוי זה נבנה מבנה, הכולל לפחות ארבעה חדרים (א', ב', ה', ו'). קירות המבנה רחבים ונבנו באבנים גדולות ומסותתות והושתתו על סלע האם. פתח חדר א' נקבע בקירו הצפוני (1006W; איור 6). אל קיר 1006 ניגשים מצפון שני קירות (1008W, 1012W) ששימושם אינו ברור. חדר א' רוצף בלוחות חרס מרובעים (14L; 0.21 × 0.21 מ' גודל כל לוח; איור 7) שהשתמרו רק במחצית הדרומית של החדר. השתמרותם של לוחות הריצוף גרועה, וחלקם אף נמצאו מנופצים, אולי עקב חשיפה לחום גבוה (להלן). לוחות חרס דומים דיפנו גם את קירות החדר. ריצוף החרס ודיפון הקירות מרמזים אולי שהחדר שימש קלדריום בבית מרחץ. שברי צינורות חרס (טובולי; איור 22:8, 23) האופייניים לבתי מרחץ מהתקופות הרומית והביזנטית נתגלו בכל שטח החפירה ואף הם מחזקים השערה זו. בחדר ה' התגלתה רצפת טיח (56L), הניגשת אל הקיר המערבי של החדר (1001W) ממזרח. חדרים ב' ו-ו' מאוחרים לחדר א', לפחות מבחינה טכנית, שכן קירם המזרחי (1003W) נשען על קיר 1001 של חדר א'. פתחו של חדר ב' נקבע בקיר הדרומי (1016W). בתוך החדר נחשפה שכבת אפר עבה (60L). בשלב כלשהו יצא קיר 1016 משימוש וכוסה בשכבות עפר ואדמה אדמדמה (57L). על פי כמות האפר הרבה נראה כי בחדר ב', או צמוד אליו, עמד פראפורניום (תנור ההסקה) אשר שימש את הקלדריום. מחדר ו' השתמרו יסודות בלבד.
על פי הממצא הקרמי שהתגלה מתחת לרצפות חדרים א' וה' (53L, 56L) ובעפר אשר מילא את חדרים ב' וה' (46L, 57L), הכולל למשל קדרה (איור 1:8), נראה כי המבנה נבנה במהלך התקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית, אך עיקר השימוש בו נעשה בתקופה הביזנטית.
במילויים שכיסו את הרצפה בחדר ד' (להלן) התגלתה אבן רחיים אולינטית עליונה (16L, סל 150; איור 9) מחוץ להקשרה. מכיוון שאבני רחיים מסוג זה מוכרות ממכלולים הלניסטיים ורומים, נראה כי השתייכה למבנה זה, אך אפשר גם כי היא מזמנה של המחצבה.
 
השלב המאוחר. ממערב לחדר ב' נבנו שני חדרים נוספים (ג', ד'; איור 10). חדרים אלו נבנו במהלך התקופה הביזנטית, אולי לאחר שבית המרחץ יצא מכלל שימוש, כפי שמעידים שברי צינור חרס (איור 23:8) שנמצאו מתחת לרצפת חדר ד'. קירות שני החדרים הושתתו על הסלע והם צרים מקירותיהם של חדרי השלב הקדום. בחדר ג' לא התגלתה רצפה או שכבת חיים. קירותיו הדרומי והצפוני של החדר (1009W, 1015W) ניגשים לקיר המערבי של חדר ב' (1010W). לחדר ד' היו שני פתחים, אחד מול השני, בקירותיו הדרומי והצפוני (1002W, 1004W), והתגלתה בו רצפת אדמה מהודקת וגיר כתוש (20L). מדרום לחדר ד' נחשפה תעלה מטויחת בטיח לבן (50L; איור 11), שכיוונה מזרח–מערב. נראה כי בוני התעלה הכירו את קיר 1002, ולכן יש ליחסה לשלב המאוחר.
בחפירת המבנה, לרבות תשתית רצפה 20 (24L) והצטברות אדמה (42L) מעליה, התגלה ממצא קרמי משלהי התקופה הביזנטית או ראשית התקופה האסלאמית הקדומה, הכולל קדרות (איור 1:8–6), קדרת בישול (איור 8:8), סיר בישול (איור 9:8), פך בישול (איור 10:8), קנקנים (איור 11:8–18) ופכים (איור 20:8, 21).
 
מערה
במרחק כ-50 מ' ממערב לשטח החפירה ובעומק כ-2 מ' מתחת לפני השטח התגלתה מערה חצובה (כ-2 × 3 מ'; איור 12). בשל בעיות בטיחות רק פתחה של המערה נוקה, היא נמדדה ולאחר מכן כוסתה באדמה. למערה תקרה מקומרת. היא התגלתה מלאה בעפר ובסלע מפורר (44L) עד לגובה של כמטר מתחת לתקרתה. בחזית המערה נמצאו חרסים מהתקופה הביזנטית המאוחרת, ובהם קדרה (איור 7:8) וקנקן (איור 19:8).
 
נחשפו מחצבה קטנה שתוארכה לימי החשמונאים או לסוף ימי הבית השני ושרידי מבנה ובו שני שלבי בנייה. בשלב הבנייה הקדום היה כנראה המבנה חלק מבית מרחץ. לא הייתה אפשרות לקבוע את גודלו של המבנה ואת תכניתו, אולם על פי בדיקות שנערכו באמצעות טרקטור בזמן כיסוי החפירה נראה כי בית המרחץ השתרע ברובו צפונה ומזרחה, מחוץ לשטח החפירה. נראה כי בית המרחץ מעיד כי בתקופה הביזנטית שכן במקום כפר קטן או בית חווה שבו התגוררה משפחה אמידה.