בסקר הגולן ובסקרים קודמים זוהו בסביבת שטח החפירה שרידי יישוב עתיק (כ-30 דונם) מן התקופות הרומית–העות'מאנית המשתרעים בראש גבעה, ומעליהם שרידי הכפר הסורי סקופיה, ובהם פריטים אדריכליים עתיקים רבים בשימוש משני (הרטל ובן אפרים 2012: אתר 61). בשנים האחרונות נערכו בתחומי היישוב שלוש חפירות: בחפירה במערת קבורה בשנת 1996 נמצאו חריתות של צלבים בכוכים והמערה תוארכה לתקופה הביזנטית (קלמכטר תשנ"ט; איור 1: 2527-A); בחפירה בשנת 2004 נחשפו שרידי בנייה מהתקופות הביזנטית, העבאסית והממלוכית וכן מימינו (זינגבוים 2009; איור 1: 4141-A); ובחפירה בשנת 2007 נחשפו שרידי בנייה ובור מים חצוב בסלע (זינגבוים 2008; איור 1: 5043-A). החפירה הנוכחית נערכה צמוד לשטחי החפירות הקודמות, במתחם בית הספר שהוקם לאחריהן.
נפתח ריבוע חפירה ובו התרכזה החפירה בחציו המערבי בשל הפרעות בחציו המזרחי (איורים 2, 3), ונחשפו שרידים דלים של קיר שתוארך לתקופה הפאטימית וכן חרסים מהתקופות הביזנטית, האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעות'מאנית.
 

לאחר הסרה של שכבת אספלט מודרני והמצע שמתחתיו נחשפה שכבת אדמה מהודקת ובה אבנים רבות (102L). מקורן של האבנים בקיר (106W), שפולס בימינו לקראת הנחת האספלט. קיר 106 (0.6 מ' רוחב) נבנה באבני בזלת וגיר, חלקן אבני גזית, האופייניות לתקופות הרומית והביזנטית בגולן; הן שימשו בשימוש משני בקיר, והונחו ללא סדר ברור. חלקו הדרומי נבנה מאבנים גדולות ומוארכות שהונחו לרוחב הקיר וביניהן אבנים קטנות. חלקו הצפוני נבנה משתי שורות של אבני גיר ובזלת וביניהן דבש של אבנים, חרסית בהירה וחרסים (איור 4). אחת מן האבנים בשימוש משני — אבן גזית גדולה מבזלת, שרוחבה כרוחב הקיר — הוצאה ממקומה במהלך פגיעה של מחפרון בקיר (101L; איור 5). קיר 106 הושתת על יסוד (108W) שנבנה מאבני בזלת בינוניות וקטנות שהודקו יחד; היסוד רחב מן הקיר ובולט 0.1 מ' מהפן המזרחי של הקיר. מפולת 102 התמוטטה הישר על מפלס אדמה אדמדמה מהודקת ומפולסת (105L) ששימשה מילוי קונסטרוקטיבי ותשתית להנחת יסוד 108. אדמת המילוי הושתתה הישר על גבי סלע אם בזלתי לא מפולס. בצפון-מזרח השטח נחשף קטע קצר של קיר נוסף (107W; איור 5) שנפגע גם הוא מהמחפרון.
בחפירת קיר 106 התגלו חרסים מהתקופות הביזנטית, האומיית, העבאסית והפאטימית. מעל ראש הקיר והמפולת נמצאו חרסים אחדים מהתקופה הממלוכית וכן חרסים מהתקופה העות'מאנית ומימי הכפר הסורי ששכן במקום. הממצא מן התקופה האסלאמית הקדומה כולל קערות (איור 1:6–11), סיר בישול (איור 12:6), מכסה (איור 13:6), קנקנים (איור 14:6–18), שאחד מהם (מס' 14) מתוארך לתקופה הפאטימית, ופך (איור 19:6). הממצא מהתקופה הממלוכית כולל קערה (איור 20:6) שזמנה המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ ובסיס של קערה נוספת (איור 21:6). על סמך ממצא זה תוארך הקיר לתקופה הפאטימית (המאות הט'–הי"א לסה"נ). הממצא הקרמי מיתר התקופות מלמד על פעילות באתר בתקופות אלה.
בסלע האם שנחשף בחפירה גומחות טבעיות, ובאחת מהן, צמוד לקיר 106, התגלתה אבן רכב של אובני קדר, דמוית חרוט (איור 7). האבן חלקה ומבריקה משימוש, ובכך היא נבדלת מאבני רחיים לטחינת דגן (עמירן 48:1956). אבן רכב זו היא מטיפוס שנעשה נפוץ בתקופה הביזנטית, והיא נועדה לשימוש על גבי אבן שכב שבה שקע חרוטי דמוי עציץ (אביצור 137:1976, ור' שם דיון בטיפוס זה). שני החלקים של טיפוס זה, הרכב והשכב, התגלו באתרם בבית יוצר לכלי חרס בשכבה מהתקופה האומיית בחפירות בית שאן (Bar-Nathan and Atrash 2011:189–202, Fig. 8.4). בחפירה בצומת גבעתי התגלו בעבר שתי אבני רכב מטיפוס זה, האחת בשכבה מהתקופה הביזנטית והאחרת בשכבה שתוארכה למאות הח'–הט' לסה"נ (שמואלי 2013). בחפירה אחרת בצומת גבעתי נחשף תנור צריפה של בית יוצר לכלי חרס מהתקופה הביזנטית (באומגרטן תשס"ב), ואפשר שאבני הרכב השתייכו לו.
אבן הרכב של אובני הקדר שנמצאה בחפירה יכולה להעיד על בית יוצר לכלי חרס בתקופה הביזנטית באתר, שנהרס כליל בשל בנייה בתקופה האסלאמית הקדומה, כפי שהיה בצומת גבעתי, או ששרידיו טרם נמצאו.