היישוב אִבטין משתרע על גבעת גיר נמוכה שצופה אל עמק זבולון. בשוליו נערכו בעבר כמה חפירות הצלה קטנות (הורוביץ וראויה תשנ"ז; פיילשטוקר תשס"א; מסארווה 2018). בשוליים המערביים של היישוב נחשפו בעבר מערות קבורה מתקופת הברונזה הביניימית (ינאי תשס''ה; אורן 2009).
החפירה נערכה במדרון הצפוני של הגבעה שעליה שוכן היישוב ובמישור שמצפון לגבעה. נפתחו כ-30 ריבועי חפירה בארבעה שטחים (BE; איור 1): שטח B באזור המישורי שמצפון לגבעה; שטח C לרגלי המדרון הצפוני-מזרחי של הגבעה; שטח D בחלק המערבי של המדרון הצפוני, והוא נחלק לארבעה שטחי משנה: 1D במעלה המדרון, 2D ו-3D בחלק האמצעי של המדרון ו-4D במורד המדרון; ושטח E במעלה המדרון הצפוני, סמוך לבתי הכפר. נחשפו מערת קבורה מתקופת הברונזה הביניימית, שרידי יישוב מהתקופות הפרסית, הרומית, הביזנטית והממלוכית, מחצבות מהתקופות הרומית והביזנטית, גת משוכללת מהתקופה הביזנטית, מדרגה חקלאית בת ימינו, וכן מתקנים חקלאיים, קירות מדרגה, מחצבות וקברים שאי אפשר לתארכם.
 
שטח B
נחשפו קירות אחדים (מעל 10 מ' אורך חשיפה, 0.7–1.0 מ' רוחב; איור 2) בעומק 0.4–0.6 מ' מתחת לפני השטח. הקירות נבנו מאבני בנייה לא מהוקצעות מגיר ומאבני שדה קטנות ללא חומר מלכד ונשתמרו לגובה נדבך אחד. יסודות הקירות נבנו באדמת סחף שהכילה כלי חרס מתקופות שונות, שהמאוחרים שבהם מתוארכים לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ). מתחת ליסודות נחשפה אדמת סחף ללא כל ממצא קדום. נראה שהקירות שימשו להפרדת חלקות חקלאיות, ואפשר לתארכם על סמך הממצא הקרמי לתקופה הביזנטית או מאוחר לה, אך אי אפשר לשלול את האפשרות שהשימוש בהם החל עוד בתקופה הרומית — תקופת ההתיישבות העיקרית באתר כפי שיתואר להלן.
 
שטח C
בחלק המזרחי של השטח נחשפה גת חצובה משוכללת (כ-5.0 × 6.5 מ'; איור 3), הכוללת משטח דריכה ומצפון לו בור שיקוע ובור איגום. משטח הדריכה ובור האיגום רוצפו בפסיפס לבן. הגת כללה גם חלקים בנויים שלא השתמרו, כפי שאפשר ללמוד ממפולות אבנים שנמצאו בבור האיגום. במרכז משטח הדריכה נחשף בור מלבני חצוב בסלע, כנראה קבר שוחה קדום, שבחלקו שימש לקיבוע בסיס הבורג, וגם הוא רוצף בפסיפס. אל בור האיגום ירדו בחמש מדרגות, ובתחתית הבור נחצבה גומת שיקוע. בגת התגלו שברי כלי חרס המתארכים אותה לתקופה הביזנטית. במחשופי סלע מצפון-מזרח לגת נחשפו כמה חציבות, ובהן ספלולים אחדים וכנראה בודדה להפקת שמן.
בחלק המערבי של השטח נחשפו כמה קירות תמך של מדרגות חקלאיות ממגוון תקופות, מחצבות אבן קטנות וקבר שוחה חצוב בסלע.
 
שטח D
נחשפו חמש שכבות המתוארכות לשלהי התקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית (שכבה V; המאות הד'–הב' לפסה"נ), לתקופה הרומית (שכבה IV; המאות הא'–הד' לסה"נ), לתקופה הביזנטית (שכבה III; המאות הה'–הז' לסה"נ), לתקופה הממלוכית (שכבה II; המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ) ולשנים 1927–1956 (שכבה I).
 
שכבה V. נחשפו שרידים אדריכליים רק בשטח 4D, והם כוללים קיר שנבנה מאבנים גדולות ומפלס חיים שניגש אליו. נוסף על השרידים האדריכליים נמצאו שברי כלי חרס המתוארכים לשלהי התקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית. כלי חרס מתקופה זו התגלו גם במקומות נוספים בשטח D, ועל כן ייתכן כי היישוב מתקופה זו השתרע בשטח נרחב יותר למרות היעדר שרידים אדריכליים.
 
שכבה IV. שרידי ההתיישבות מהתקופה הרומית משתרעים בכל שטח D, אך השרידים המשמעותיים ביותר התגלו בשטחים 1D ו-2D, שבמעלה המדרון. שרידי המבנים בשטח D נבנו במפלסים מדורגים מלאכותיים. בשטח 1D נחשפו חלקים של מבנה, שהתפרש על פני שלושה מפלסים שהפרשי הגובה ביניהם מגיעים עד מעל ל-1.5 מ' (איור 4). בשטח 2D נחשפו חלקים של מבנה נוסף, כנראה בן שתי קומות (איור 5), שהפרש הגובה בין המפלסים שלו הגיע ל-3.5 מ'. במפולת אבנים של הקומה השנייה במבנה זה נתגלו שרידי טיח צבוע (פרסקו). בתי היישוב נבנו מאבן מקומית ורוב הרצפות עשויות מטיח או מאבנים. למרות שעל רוב קירות המבנים לא השתמרו שרידי טיח, שרידי הטיח הצבוע שהתגלו במפולת בשטח 2D, מעידים כי קירות הבתים בכפר, לפחות בחלקם, טויחו ואף נמשחו בצבע. בכל אחד מהמבנים שנחשפו נחצב בור מים.
נראה כי המבנים הוקמו במהלך המאה הא' לסה"נ והמשיכו להתקיים עם שינויים קלים עד שהיישוב חרב במהלך המאה הד' לסה"נ, כנראה ברעידת האדמה של שנת 363 לסה"נ. לפי עדויות היסטוריות רעידת אדמה זו גרמה נזקים רבים ליישובים הסמוכים בציפורי ובעכו (Russell 1980:49). 
 
שכבה III. במהלך התקופה הביזנטית פונו חלק מהמפולות של היישוב מהתקופה הרומית ובמקום נבנו כמה מבנים קטנים יותר. השתמרות השרידים משכבה זו דלה עקב פגיעות מבנייה בתקופות מאוחרות יותר. שרידים של מבנה אחד, שגודלו ושימושו אינם ברורים, התגלו בחלקו המזרחי של שטח 1D, וחלקים של מבנים נוספים התגלו בכל שאר שטח D (איור 6). המבנים כוללים קירות מאבני גזית ורצפות טיט באיכות גבוהה, ונראה שהם שימשו למגורים. למרות המיעוט היחסי של שרידים אדריכליים הניבה שכבה זו שפע של ממצא חומרי, הכולל כלי חרס מיובאים מצפון אפריקה, מקפריסין ומאסיה הקטנה, שמתארכים את השכבה למאות הו'–הז' לסה"נ.
 
שכבה II. נחשפו מעט שרידים אדריכליים. בשטח 2D נחשפה פינה של מבנה גדול; הקירות נבנו מאבני גזית (איור 7). רצפות המבנה לא שרדו, ונחשפו רק יסודות הקירות, לכן קשה לתארכם. בשטח 1D התגלו כמה קברי ארגז סגלגלים שקצה אחד שלהם קטום; רק קבר אחד נחפר. הנקבר הונח עם הראש למערב והפנים לדרום, לכיוון מכה, בהתאם למסורת האסלאמית. לא נתגלה ממצא נלווה המאפשר תיארוך מדויק, אך הקברים יוחסו לשכבה II על סמך פגיעתם בשרידים משכבה III והפגיעה בהם על ידי מבנים משכבה I; התיארוך הסתמך גם על הדמיון הטיפולוגי לקברים באתרים אחרים המתוארכים לתקופה הממלוכית ולראשית התקופה העות'מאנית (Gorzalczany 2016:71–77). 
 
שכבה I. בשטח 1D נחשפה מדרגה חקלאית, שקירותיה הושתתו על סלע האם ושולבו בה אבני גזית ופריטים אדריכליים שנשדדו ממבנים קדומים. בניית המדרגה החקלאית הייתה חלק מהכנת השטח להקמת החווה החקלאית של משפחת קראמן במקום בשנת 1927 (Hacohen 1985).
 
שטח E
הממצא הקדום ביותר הוא מערת קבורה, שלה פיר כניסה אנכי חצוב בסלע; המערה נחפרה רק בחלקה. תקרת המערה קשתית ושטוחה. על גבי הרצפה נמצא כלי חרס שלם ולידו שברי כלים נוספים, המתארכים את הקבורה במערה לתקופת הברונזה הביניימית, בדומה לקבר שנחפר באזור זה בעבר (ינאי תשס''ה).
החל מהתקופה הרומית הקדומה שימש השטח בעיקר לחציבת אבני בנייה (איור 8). נחשפו ארבע 'מחצבות חצר' גדולות וכן כמה 'מחצבות פינה' קטנות יותר. בשטח של אחת המחצבות נחשפה מבואה מלבנית של מערת קבורה, שלה פתח קשתי חסום באבן גולל (איור 9); המערה לא נחפרה. במבואת המערה נמצאו שברים של כלים ונרות מחרס, המרמזים על שימוש ממושך בה למן התקופה הרומית (המאה הב' לסה"נ) ועד התקופה הביזנטית (המאה הו' לסה"נ). סביר להניח כי מערת הקבורה קדמה למחצבה.
 
חפירת הבדיקה המצומצמת באִבטין מלמדת על התיישבות לא רציפה למן תקופת הברונזה הביניימית (2400–2000 לפסה"נ) ועד לימי המנדט הבריטי. שיא ההתפתחות וההתפשטות של היישוב התרחש בתקופה הרומית. אמנם היישוב מהתקופה הרומית באתר היה כפרי, אך הממצא מעיד על אוכלוסייה אמידה שנטלה כנראה חלק פעיל בכלכלת האזור. מיקום האתר לצד אחת הדרכים הראשיות של עמק זבולון, המקשרת בין עכו לבין ציפורי, סייע בידי תושבי הכפר לשווק באזור כולו את מרכולתם החקלאית, שהתבססה על דגנים, ענבים וזיתים. אפשר שגם מכירת אבני הבנייה שנחצבו באתר הייתה חלק מכלכלת האתר. הכפר חרב במהלך המאה הד' לסה"נ, קרוב לוודאי ברעידת האדמה שפקדה את האזור בשנת 363 לסה"נ. במהלך המאה הו' לסה"נ אוכלס המקום מחדש על גבי ההריסות של חלק מהכפר מהתקופה הרומית. על סמך הממצא החומרי והמתקנים החקלאיים שהתגלו, נראה כי גם התושבים החדשים, כמו קודמיהם בתקופה הרומית, התפרנסו מחקלאות ומחציבת אבני בנייה. היישוב בתקופה הביזנטית ננטש מסיבה לא ברורה בשלהי התקופה. ההתיישבות החדשה באתר התקיימה רק בראשית התקופה הממלוכית, ובמהלכה הוקמו מספר מבנים ובית קברות. בשל החפירה המצומצמת וההשתמרות הדלה לא התאפשר לעמוד על אופי היישוב באִבטין בתקופה זו. השלב האחרון של התיישבות באתר החל בשנת 1927, עם הקמתה של החווה החקלאית של משפחת קראמן בשיתוף יזמים יהודים מחיפה.