האתר בכפר הערבי בוריר (ברייר) נמצא בצומת חלץ, ליד קיבוץ ברור חיל, במפגש נחל ברור/ואדי סִמסים ונחל חלץ/ואדי אל-קאעה (איור 1). בוריר נזכר במקורות היסטוריים כבר בתקופה הרומית, ובהם מקורות רבניים המזכירים את הכפר העתיק ברור חיל, שמיקומו זוהה בתל ברור במרחק כ-400 מ' מדרום-מערב לבוריר (תוספתא מעשרות 2, 2; אפרת 1982; Vilnay 1975:229). הכפר בוריר מוזכר מדי פעם גם בספרות נוסעים אירופאים מימי הביניים, ובמידה רבה יותר במקורות דוקומנטריים מהתקופה העות'מאנית ומימי המנדט הבריטי (Sharon 2004: XLVII–XLVIII; Cytryn-Silverman and Blakely 2013). דיווחים מהמאה הי"ט מתארים את בוריר כמקור מי שתייה יחידי בין עזה לחברון, הידוע בבאר סאקייה בכניסה אליו ושקתות עשויות עמודי שיש נפולים בשימוש משני (Robinson and Smith 1856:35, 45–46; Bliss 1898:147). באותו זמן דווח שהכפר מנה כמאה תושבים והיו בו בעיקר בתים מלבני בוץ ובית אחד שנבנה מאבן, שהיה שייך לשיח' המקומי. מפות מימי המנדט הבריטי מתארות את בוריר עם כמה בארות ובריכות של מי גשמים, טחנת קמח וכמה גרנות בשוליים המערבי והדרומי-מזרחי של היישוב, וכן מטעים רבים (Survey of Palestine 1931; 1942; 1946). מצפון-מערב לכפר נבנה בשנות העשרים בית ספר, ובשנות הארבעים גדלה האוכלוסייה ל-1894 איש. בניית לבני בוץ נותרה שיטת הבנייה העיקרית בכפר במהלך ימי המנדט הבריטי (J. Ory, Report on Bureir, June 7, 1928, IAA Scientific Archive 1919–1948, Series 524; Survey of Palestine 1931; Mills 1932:3).
הסקר בשנת 2013 נועד לקבוע את תקופות היישוב המיוצגות באתר בבוריר ואת ההתפתחות הכרונולוגית של היישוב; לשחזר את פריסתו ולהעריך את דיוק התיאורים ההיסטוריים; ולאסוף כלי חרס על פני שטח לצורך לימוד התרבות החומרית של היישוב בהשוואה לזו של יישובים סמוכים אחרים בתקופה העות'מאנית (Saidel et al. 2020). לקראת הסקר חולק האתר ל-12 שטחים (100–111), בשימוש במאפיינים גלויים מעל פני הקרקע, כגון דרכים ומשוכות צברים (איור 1). לאחר מכן תועדו שרידי יישוב באמצעות GPS. בארבעה מהשטחים (100, 104, 106 ו-109) לא נמצאו שרידים גלויים, והשטח הדרומי-מערבי (111) נסקר רק באופן שטחי בשל מאהל בדואי ששוכן במקום.
כמו כן נערכה בדיקה קצרה בתל ברור (תל אל-משנקה) הסמוך, ובמהלכה התגלה כבשן חרס מהתקופה הביזנטית על הפסגה הצפונית של התל (איור 17:1). המתקן נפגע מסחף כבד וחורר במחילות מכרסמים רבות, ובנוסף הוא כוסה בצמחייה צפופה שהגבילה את מחקרו. האתר נסקר לאחרונה פעם נוספת על ידי י' הוסטר (2017: אתר 61).
 
שטחי הסקר
שטח 101. בחלק הדרומי-מערבי של השטח זוהה מבנה (8 × 12 מ'; איורים 1:1; 2), הכולל משטח ופינות מבטון יצוק. שורה של אבני כורכר הוצמדו במלט לקצה המערבי של המשטח. שלוש מפינות המבנה עדיין עומדות כמעט לגובהן המקורי. אלה היו אומנות של בטון יצוק המכיל כמויות גדולות של סלעים קטנים וחלוקי נחל שחוקים במים שחוזקו בארבעה מוטות פלדה. הקירות נבנו כנראה מאבני כורכר, שכן מקצתם עדיין מחוברים לאומנות הבטון. ייתכן כי לוח בטון מלבני גדול שהוצמד לאומנה הצפונית-מערבית היה חלק מפתח גדול. שימושו של המבנה אינו ברור.
במרחק 70 מ' מדרום-מזרח למבנה 1 תועדו שרידי טחנת קמח (איורים 2:1; 3; ר' גם Huster 2015:167, site 57). ידוע כי טחנת הקמח של בוריר נבנתה על ידי סוחר יהודי מעזה, אל-חודאג'ה חיים, שגם חפר באר בקרבתה כדי שניתן יהיה להשתמש במימיה לצינון מכונות הטחינה (אפרת 280:1982); הבאר זוהתה בסקר ונמצאה אטומה. טחנת הקמח מסומנת על מפת טופוקדסטר מימי המנדט הבריטי (למשל, Survey of Palestine 1931: Sheet 11/10 ), שהתבססה על סקרים שנערכו בשנים 1923–1925. הטחנה מופיעה גם במהדורות מאוחרות יותר של המפה (למשל, Survey of Palestine 1942; 1946).
שרידים נוספים שזוהו בזיקה לטחנת הקמח הם מאגר מים ושבעה משטחים מלבניים קטנים מבטון יצוק עם מוטות פלדה בולטים. המשטחים נבנו סמוך לטחנה ממזרח, ונראה שהם שימשו תושבות למנועים ו/או משאבות מכניות.
מאגר המים (6 × 6 מ', 2.3 מ' גובה) נבנה מאבני כורכר מהוקצעות במגוון מידות (0.15 × 0.40 × 0.20–0.80 מ'). חלקו החיצוני דופן בבטון, שהכיל שברי רעפים בצבע כתום-אדמדם עד כתום (איור 4). צינור מתכת נראה מבצבץ מהחלק המזרחי החיצוני של המאגר. גושים גדולים שנעקרו מחלקו הפנימי של המאגר חשפו את הצד הפנימי של הקירות שדופן בשכבת בטון אפור-לבן. שברים של כלי עזה שחורים שוקעו במשטח זה כשהיה רטוב, ולאחר מכן הוא כוסה בציפוי מלט נוסף בצבע ורוד.
מדרום למאגר המים תועדו שלושה שברים של אבני רחיים עגולות מטיפוס 'סיליקון צרפתי', שהשלמה מהן בקוטר 1.4 מ'. רחיים אלה יוצרו ביציקת אבנים ומלט, שלאחר מכן חוזקה בפס ברזל בהיקפה (למשל, Tucker 1977:2, 5). על אחת מאבני הרחיים היה תג מתכת הנושא את התווית Barron and Son Ltd Makers Gloucester, וממנה עולה כי היא יוצרה בבריטניה.
שתי משוכות ארוכות של צברים הובחנו לאורך הקצה הצפוני של שטח 101, והן תוחמות כנראה את הגבול הצפוני של הכפר הערבי (איור 3:1, 4).
 
שטח 102. התגלה ריכוז שברים של אבני רחיים עגולות ועמוד בטון שבראשו כיפת מתכת (ממצא 201; איורים 5:1; 3; 5), במרחק כ-22 מ' מהקיר הדרומי של טחנת הקמח. על פי תצלום אוויר של הכפר בוריר משנת 1945 (חיל האוויר המלכותי 1945) לא היו מבנים במקום זה באותו זמן, ולכן סביר להניח שאבני הרחיים השבורות נמצאו שלא באתרן ומקורן בטחנת הקמח הסמוכה. מדרום לממצא 201 נתגלו שרידי משטח ובו שתי מדרגות, שנבנה מאבנים מהוקצעות גס ודופן במלט (ממצא 301; 6 מ' אורך המדרגה התחתונה, 24 מ' אורך המדרגה העליונה; איורים 6:1; 3; 6); שרידים אלה הם הקצה הצפוני של בריכה גדולה. בריכה זו (כ-40 × 84 מ') זוהתה במפה טופוקדסטר (Survey of Palestine 1931) בחלק הדרומי-מערבי של בוריר.
 
שטח 103. שטח זה משתרע במרכז הכפר בוריר. בחלק זה של האתר הובחנו תלוליות עפר קטנות, כנראה מבנים שנהרסו לאחר מלחמת העצמאות (Huster 2015:167, Site 58). בחלקים שונים של השטח נראו מצבורים קטנים של אבנים מהוקצעות, וכן נמצא ריכוז גדול של פסולת בנייה, ובו חמש קורות בטון מסיביות מחוזקות במוטות פלדה ומסודרות בצורת U (איורים 7:1; 7). משוכה קטנה של צברים תועדה ליד הגבול המזרחי של שטח 103.
לאורך הגבול הצפוני של שטח 103 זוהו שלושה קברים מקומרים מהתקופה הביזנטית (איור 1:3T, 4T, 9T) שנחקרו על ידי מ' דן בשנת 1975 (הרשאה מס' 572; דוח לא פורסם, ארכיון רשות העתיקות) והוסטר (170:2015, אתר 62; ר' גם הוסטר ושיאון תשס"ו). קבר 9T זוהה בטעות בפרסום קודם כקבר 5T (Saidel et al. 2020:147, Table 1).
 
שטח 105. ליד הקצה המזרחי של הכפר בוריר, במרחק כ-20 מ' ממזרח לכביש 232, נחשף חלקו של גשר (איור 9:1). חזיתו המערבית (2.5 מ' אורך) נבנתה מאבנים מהוקצעות גס בתוך בטון; החזית המזרחית כוסתה לחלוטין במשקעים. על הגשר ישנם שרידים של כביש צר מרוצף שעל גביו נסלל כביש בן ימינו.
מצפון לגשר יש ריכוז של שרידים אדריכליים, הכוללים את הקצה הצפוני של בריכה/שוקת, תושבת מנוע וקיר לבנים בכיוון מזרח–מערב (4.6 מ' אורך; איור 10:1). הבריכה/השוקת נבנתה מאבנים מהוקצעות שכוסו במלט. תושבת המנוע נבנתה אבן וחוזקה בבטון מזוין, והיא שימשה כנראה בסיס למנוע או משאבה מכנית. קיר הלבנים נמשך מזרחה לעבר מקומה של באר הסאקייה של בוריר, שתוארה על ידי נוסעים במאה הי"ט.
 
שטח 107. כביש חיבר את הכפר בוריר לעיירה סִמסים, שהייתה סמוכה לו ממערב. כעת זוהי דרך עפר, העוברת ממזרח למערב דרך מרכז הכפר. שלושה מבנים הרוסים (מתחם 82) תועדו בשולי הכביש הדרומיים, ליד פזורת של אבנים מהוקצעות, אבני גוויל וגושי בטון (איור 11:1). צמוד למתחם זה תועדו באר ועץ תמר.
 
שטח 108. תועדו שני ריכוזים של עצי זית; באחד שלושה עצים ובשני חמישה עצים — שרידי מטעי זיתים — ומשוכת צברים באורך 167 מ' (איור 12:1–14).
 
שטח 110. בצדו הצפוני-מערבי של הכפר זוהו ריכוז שרידים אדריכליים ומבנה הרוס. תכנית המבנה אינה ברורה, שכן הוא מוסתר בעץ ובצמחייה צפופה. סמוך לחורבה תועד חלק מיסוד, ערמות אבנים מהוקצעות וגושי בטון מחוזקים במוט ברזל (איור 15:1). מקומם של שרידים אלה תואם באופן כללי למקום בית הספר המסומן במפות טופוקדסטר מימי המנדט הבריטי (למשל, Survey of Palestine 1931).
 
שטח 111. אף כי לא ניתן היה לסקור את השטח באופן שיטתי, ראוי לציין שיש בו משוכת צברים באורך כ-95 מ', הנמשכת לשטח 107 שממזרח לו (איור 16:1).
 
הממצאים
כלי חרס. על פני השטח לוקטו בסקר שברי כלי חרס מהתקופה ההלניסטית עד התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי. התקופה ההלניסטית מיוצגת בשני חרסים: שבר של סיר בישול ושפת קערה נוטה פנימה. הכלים מהתקופה הביזנטית המאוחרת כוללים שני טיפוסים נפוצים של קנקני יין מעזה (Majcherek 1995:168–169, Pls. 6, 7): טיפוס 3 המתוארך למאה הו' לסה"נ וטיפוס 4 המתוארך למאות הו'–ראשית הז' לסה"נ. הכלים מהתקופה האסלאמית הקדומה תוארכו למאות הח'–הי' לסה"נ (התקופה העבאסית), והם כוללים שני שברים של כלים מזוגגים עשויים מחומר צלהב: האחד כנראה קערת מונוכרום מזוגגת המעוטרת בתוכה בזיגוג בצבע טורקיז, והשני נושא עקבות של חיפוי צהוב בהיר על הבסיס. נפוצים מאוד באתר שברים של כלי עזה, הן שחורים הן אפורים. קבוצת כלים זו מתוארכת באופן כללי לשנים 1700–1948 (Rosen and Goodfriend 1993). כלים פתוחים, כגון קערות, קדרות ומורטריה, הם 57% (n=78) ממכלול כלים זה, בעוד שכלים סגורים, כגון סירי בישול, קנקנים ופכים, הם 43% מהמכלול (n=58). הטיפוסים הסגורים כוללים בעיקר קנקני מים (33=n( הנפוצים מאוד בדרום הלבנט (למשל, Mershen 1985:76; Salem 2009:34).
הממצאים מכבשן החרס בתל ברור כוללים 14 שברים של קנקני יין מעזה מהתקופה הביזנטית (טיפוסים 3 ו-4; Majcherek 1995) ושבר אחד של קנקן יין מחלוצה.
 
חפצי חרס. התגלה רעף יחיד המתוארך באופן ראשוני לתקופה הביזנטית (איור 9). בזיקה לטחנת הקמח תועד ריכוז של רעפי מרסיי שבורים בצבע כתום מהתקופה העות'מאנית (איור 10). רעפים אלה יוצרו במפעל Roux Frères ויובאו לפלסטינה בשנים 1870–1880 (וולינסקי וארבל 2015). רעפים דומים נחשפו באתרים רבים מהתקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי בישראל (למשל, פינקלשטיין 2008; Kletter 2004:201, Fig. 13).
 
מקטרות טבק מחרס. נמצאו שלושה שברים של מקטרות טבק מחרס: קצה קנה של מקטרת מהמאה הי"ח, שצבעה משתנה מחום לאפור-לבן (למשל, Simpson 2000:151, Nos. 33, 34, Group II); קנה של מקטרת ממורק אדום הנושא עיטור רולטה מדגם לילי מסוף המאה הי"ט–תחילת המאה הכ'
(Simpson 2000:157–163, 165); ושפה וכוסית של מקטרת נוספת מדגם לילי ממורקת אדום ומעוטרת בדגם רולטה, בצבע משתנה מחום לאדום-חום. מקטרות מדגם לילי הן ממצא נפוץ בסקרים ובחפירות בדרום לבנט (דללי-עמוס 2013: איור 10:6; דללי-עמוס 2016: איור 17:4).
 
חפצי אבן. ממצאי האבן כוללים שבר של טס רדוד מאבן בזלת (איור 1:11); שבר של אבן גיר השייך אולי לקערה, שעליה שני קווים חרותים מקבילים בחלקה החיצון (איור 2:11); חלק של אבן שחיקה מבזלת (איור 3:11); וכלי אבן קטן שבור שלו רגל קצרה (לא צויר).
 
ממצא מתכת. בסקר התגלו חמישה כלי מתכת: מנעול מתכת הדומה בצורתו למנעולים מימי המנדט הבריטי (למשל, ברגר 2015: איור 10), אם כי שיוכו הכרונולוגי אינו ודאי; להב מחרשה שלו קצה שבור מטיפוס המצוי בדרך כלל באתרים משלהי התקופה העות'מאנית ומימי המנדט הבריטי (רמות נוף; איור 12; Ustinova and Nahshoni 1994:175, Fig. 15); ידית מתכת שהייתה שייכת לכלי חקלאי שלו ידית כפולה (איור 13), המוכר מרמות נוף (Ustinova and Nahshoni 1994:175, Fig. 15: first row, first item); וידית מתכת המחוברת לבריח רבוע עם טבעת עגולה צמודה אליו.
 
תרמילי רובה. התגלו שני תרמילים של רובה מאוזר 8 מ"מ, האחד בשטח 102 והשני בשטח 103. התרמיל משטח 103 (Bkt 15; 11.82 מ"מ קוטר הבסיס, 8.08 מ"מ קוטר הצוואר, 46.44 מ"מ אורך הבסיס עד כתף) נושא על בסיסו טביעה של קוד S 5 17 S67, המציין כי הוא יוצר בחודש מאי 1917 בגרמניה במפעל Königliches Munitionsfabrik, Spandau, וכי הוא עשוי 67% נחושת ו-33% אבץ. התרמיל משטח 102 (Bkt 10; 11.81 מ"מ קוטר הבסיס, 8 מ"מ קוטר הצוואר, 47.2 מ"מ אורך הבסיס עד כתף) נושא על בסיסו טביעה של קוד 47 Z וכוכב שלו שישה קודקודים, המציינים כי הוא יוצר בשנת 1947 במפעל Zbrojovka Brno בברנו, צ'כוסלובקיה (Z 47), וכי המארז עשוי פליז. כדור רובה של אותו יצרן נמצא באשקלון (פרץ 2017: איור 3:25).
 
שונות. בשטחים 107 ו-108 נמצאו פסולת ייצור כלי חרס וסיגי מתכת (איור 14).
 
בהתבסס על תיארוכם של שברי כלי החרס שלוקטו מפני השטח, הכפר בוריר היה מיושב למן התקופה ההלניסטית ועד ימינו. תפוצתם של כלי החרס מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה רחבה במידה ניכרת מהתפוצה של כלי עזה שחורים, ועל כן נראה כי הכפר העתיק השתרע מעבר לגבולות הכפר של התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי.
כל השרידים האדריכליים שזוהו בסקר שייכים למבני בטון יצוק מימי המנדט הבריטי, ולא נמצאו שרידים אדריכליים מוקדמים יותר מהמאה הי"ט לסה"נ. מבין שרידי המבנים שתועדו בסקר, רק אלה הקשורים לטחנת הקמח תוארכו בדיוק מסוים, שכן מתחם זה מופיע במפות המבוססות על סקרים שנערכו בשנים 1923–1925. תיארוך נוסף התקבל מציון היצרן על אחת מאבני הרחיים — Barron and Son Ltd Makers Gloucester — שכן חברה זו נושאת שם זה רק משנת 1904 (Mills 2007:47, Fig. 2). מידע זה מלמד כי טחנת הקמח של בוריר פעלה בשנים 1904–1948, עת נהרס הכפר. אבן רחיים זו ורעפי מרסיי שהתגלו באתר מלמדים כי בימי המנדט הבריטי הכפר בוריר, וכנראה צפון הנגב בכלל, היו מחוברים היטב לשווקים אזוריים ובינלאומיים.