האתר משתרע על מדרגה מתחת למצוקי האון, ליד קיבוץ מבוא חמה שבדרום רמת הגולן, והוא משקיף לכנרת (איור 1). בסקר הגולן תועדו באתר מבנה גדול, שנבנה מאבני גוויל גדולות והשתמרו בו חדרים וקירות (הרטל ובן אפרים 2012: אתר 28), ומדרום לו מתקן מטויח (1.2 מ"ר). הממצאים בסקר כללו כלי חרס מהתקופות הרומית הקדומה, הרומית התיכונה והביזנטית, רעפים ושבר של טיח צבוע באדום.
תצלום מרחפן שצולם לפני החפירה הראה שהאתר כולל מתחם מלבני (16.0–17.5 ×  33.0–22.0 מ'; איור 2), ובו מבנה מרכזי, כנראה מגדל, ומערכת חדרים. בשטח המתחם נפתחו שלושה שטחי חפירה: בתוך המגדל (כ-2.0 ×  4.8מ'); בחדר 1 (כ-2.5 × 2.9 מ'), הצמוד למגדל מדרום-מזרח; ובחדר 2 (כ-6 × 6 מ') שבצפון-מזרח המתחם.
 
הקירות החיצוניים של המתחם נבנו משתי שורות של אבני גוויל. המתקן המטויח שתועד בסקר נמצא מדרום-מערב למגדל. פתח המתחם נמצא כנראה בפינתו הצפונית מעל המצוק. שברים של 'אבני ריחיים פומפיאניות' נמצאו בחלק המרכזי של המתחם. בחפירה במתחם התגלו חרסים מהתקופות הרומית והביזנטית יחד עם שברי רעפים. במרחק כ-190 מ' מצפון-מזרח למתחם התגלה בית בד (נ"צ 261752/738928).
 
המגדל (כ-5.6 × 7.6 מ'). הקירות (0.8–1.2 מ' רוחב) נבנו מאבני גוויל גדולות מהוקצעות גס. אבני גזית משמשות בעיקר בפינות ובמשקופי הדלתות; על חלקן מסותתים שוליים עם זיז בולט. הנדבכים התחתונים של הקירות נבנו מאבני גוויל קטנות יותר. מהקיר הצפוני-מערבי (W172) שמעל קצה המצוק, השתמרו רק הפינות. באמצע המגדל נבנה קיר (148W; 0.9 מ' רוחב) המחלק אותו לשני חדרים. הפתח (0.9 מ' רוחב) נקבע בקיר הצפוני-מערבי של המגדל (W124; איור 3), בין קיר 148 לקיר הדרומי-מזרחי של המגדל (W122); השתמרו בו משקוף וסף. המפלסים העליונים בחדר הדרומי-מזרחי הכילו לבנים ורעפים. מתחת לשרידים אלו נחשפה רצפה (F135) במפלס זהה לסף. בבור בדיקה (1.5 × 2.0 מ') שנפתח צמוד לסף נחשף משטח סחיטה של בית בד קטן מטיפוס בורג, שהונח זקוף בתוך הרצפה. רק שתי זרועות המשטח בלטו במקור מעל פני הרצפה (איור 3). מתחת למשטח נחשף מרתף (L146; איור 4), שלו גג עשוי קורות בזלת שנשענו על שיניות (F144) שנקבעו בקירות W122 ו-W148. המרתף, כמו גם קירות המבנה, הושתתו על הסלע, בעומק כ-1.2 מ' מתחת לקורות הבזלת (F135). מלבד חרסים ושברי נר, נמצאו במילוי שני מטבעות ברונזה המתוארכים לסוף המאה הד'–ראשית המאה הה' לסה"נ, וחלק של סיכת רכיסה מברונזה.
בין המגדל וחדר 1 לבין חדר 2 נחשפה חצר פנימית קטנה (כ-55 מ"ר), התחומה מצפון-מערב בקיר החיצוני של המתחם (W139). נראה כי החצר נתחמה מדרום-מזרח בסדרת חדרים, ובהם בין היתר חדר 1, מהם השתמרו כמה קירות (125W ,130W–132W), שנבנו כולם מפן אחד או שניים של אבני גוויל.
 
חדר 1 (כ-2.5 × 4.5 מ'). קירותיו (0.4–0.8 מ' רוחב) נבנו משורה אחת או שתיים של אבני גוויל. בבור בדיקה שנפתח במחצית הדרומית-מערבית של החדר נחשפה מתחת למפולת אבנים רצפת חול צהוב (F133; איור 5). מתחת לרצפה התגלה רצף של מילויי אדמה, ובהם שברים רבים של פיתסים וחלקי לבנים. מתחת לרצף מילויים זה התגלו שרידים של תנור חרס גלילי גדול (1.8–2.0 מ' קוטר); בתוכו נחשפו שכבת אפר (L150; איור 6) ומעליה אבני מפולת ושברי טרקוטה, כנראה חלקים מהתנור עצמו.
 
חדר 2 (כ-7.7 × 7.7 מ' מידות מחוץ, כ-6 × 6 מ' מידות מפנים; איור 7). נחשפו שני פתחים שנקבעו בשני הקירות המערביים של החדר (W128, 167W; איור 8). הפתח בקיר 167 הוליך כנראה לחצר הפנימית; הפן החיצוני של סף הפתח הובחנו שרידי רצפת טיח. קירות החדר (0.7–0.8 מ' רוחב) נבנו משורה אחת של אבנים גדולות מעובדות גס ואבני גוויל קטנות ביניהן; משקופי הפתחים ואבני הסף נבנו מאבני גזית. רוב הקיר הצפוני-מזרחי (W169) לא השתמר. בחדר 2 הובחנו שני שלבים.
לשלב הקדום יוחסה רצפת פסיפס. במחצית הצפונית-מערבית של הרצפה (F147; איור 9) עוטר הפסיפס בדגמים גיאומטריים פשוטים בצבעים לבן, כחול ואדום. לאורך קו האמצע של רצפת הפסיפס שולבה כתובת סורית בת שתי שורות (4.4 מ' אורך), התחומה בשני פסים כחולים. הכתובת מתחילה בצלב, שנמצא ממש בתוך הפתח שבקיר 167; באמצע רצפת החדר, מעל הכתובת, זוהה עיטור של ציפור סכמטית. רצפת הפסיפס במחצית הדרומית-מזרחית של החדר גבוהה ב-7–8 ס"מ מהרצפה במחצית הצפונית-מערבית שלו, כך שנותר פער של 0.3–0.4 מ' בין שני החלקים, ועל כן נראה כי במקום עמד קיר מחיצה שחילק את החדר. הפסיפס בחלק הדרומי-מזרחי עוטר כנראה בדגמים גיאומטריים מלבניים עם צלבים חקוקים. נראה כי בגבול הפסיפס בפינה הדרומית עמד ספסל, שהוחלף מאוחר יותר בספסל שהשתמר (להלן). על קירות החדר התגלו קטעי טיח לבן. כן התגלו קטעים אחדים של טיח צבוע.
בשלב מאוחר יותר הוקמה אומנה מול קיר W167, צמוד הפתח. ספסל אבן (0.45 מ' רוחב, 0.31 מ' גובה) נבנה בין האומנה לפינה הדרומית של החדר, ובחלקו לאורך קיר 168. השוליים של ספסל זה חודרים לתחומי רצפת הפסיפס. מעל רצפת הפסיפס הונחה רצפת טיח חולית צהובה (F141).
 
רוב כלי החרס שנמצאו בחפירות מתוארכים למאות הו'–הז' לסה"נ. המכלול כולל כלים מקומיים, ובהם כלי בישול, קנקני אגירה אדומים ושחורים ואגנים, וכן פיתסים רבים שלהם שפות שטוחות ועיטור גלי. כלי הייבוא כוללים קרמיקה אדומה מהתקופה הרומית המאוחרת (ARS, CRS ו-PRS). כלי חרס מעורבים מהתקופות הרומית הקדומה והביזנטית נמצאו רק במילוי אדמה במרתף.
 
בחפירה הובחנו כמה שלבי בנייה במתחם:
(1) הקמת מתחם הכולל את המגדל וחדר 2 בתקופה הביזנטית. למרות שהחומר המעורב מהתקופה הרומית הקדומה שנמצא ביסודות המגדל עשוי להצביע על מועד מוקדם יותר להקמתו, תוצאות החפירות אינן ברורות בהקשר זה. חדר 2 חולק כנראה בקיר מחיצה לשני חצאים.
(2) מערכת חדרים חדשה נבנתה מדרום-מזרח לחצר הפנימית, והיא כללה את חדר 1 ובו תנור גדול ואולי גם חדרים נוספים. בחדר 2 הוסר קיר המחיצה, ונוספו אומנה וספסל חדש.
(3) לאחר שהתנור בחדר 1 יצא מכלל שימוש, הונחה מעליו רצפה חדשה (F133), והחדרים שמדרום-מזרח למגדל סודרו שוב בבנייה של קיר מפריד חדש (W130). רצפה דומה הונחה מעל רצפת הפסיפס בחדר 2, והיא פילסה את כל שטח החדר.
אנו מציעים שהמתחם שימש מנזר כפרי בתקופה הביזנטית. הוא כלל מגדל מרכזי מבוצר, שנבנה אולי כבר בתקופה הרומית הקדומה, חדרים, חצר חיצונית מדרום-מערב וחצר פנימית בין המגדל לחדר 2. על סמך הפסיפס והכתובת נראה כי חדר 2 שימש קפלה קטנה. עם זאת, החדר אינו מכוון למזרח, אין בו אפסיס ולא נמצאו בו רמזים למזבח או לעיטורים האופייניים למבנה כנסייתי, פרט למעט שברי שיש זעירים. הכתובת הסורית, שעדיין נחקרת, עשויה לספק מידע נוסף על תאריך המתחם ושימושו, ואולי גם על האנשים שהקימו אותו.