נפתחו שני שטחי חפירה, צפוני ודרומי, ובכל אחד כארבעה ריבועי חפירה. בשטח הצפוני נחשף מבנה ובו שני שלבי בנייה, הקדום מתוארך לתקופה הביזנטית (שכבה 2) והמאוחר — לתקופה הממלוכית (שכבה 1). בשטח הדרומי נחשפו מחצבה מהתקופה הביזנטית (שכבה 3) וקירות מהתקופות הממלוכית (שכבה 2) והעות'מאנית (שכבה 1). במרחק כ-200 מ' מצפון למבנה הובחנו על פני השטח שני כבשני סיד; הפסולת שלהם נראית בחתך מדרום להם.
בחפירות שנערכו בעבר מצפון לכביש נחשפו שרידי כנסייה, ובה קריפטה מרוצפת בפסיפס ובו כתובת הקדשה ביוונית, ולצדה גת תעשייתית גדולה, המתוארכות שתיהן לתקופה הביזנטית, וכן מאגר מים גדול ושרידי מבנה, אולי אכסנייה, מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית (רדשקובסקי 2020; Di Segni 2003; Shenhav 2003). האתר מזוהה עם קבר גולית, שהוזכר על ידי תיאודוסיוס, עולה רגל שכתב את חיבורו בימי הקיסר אנסטאסיוס 491–518 לסה"נ (Shenhav 2003:269, note 2). מיקום האתר — בדרך שקישרה בין ירושלים ובית לחם לבין בית גוברין, אשקלון, עזה והלאה למצרים — תומך בזיהויו כאתר נוצרי שסיפק שירותי דרך לצליינים.
 
השטח הצפוני (איור 2)
שכבה 2. נחשפו שרידי מבנה, ובהם חצר (102L, 105L; 3.9 מ' רוחב) וממזרח לה חדר (104L; 2.0 × 2.2 מ'); חלקו הצפוני של המבנה נהרס לפני החפירה, ועל כן הקיר הצפוני של המבנה לא השתמר. שאר הקירות החיצוניים של המבנה (121W–123W) נבנו משתי שורות של אבנים מהוקצעות וביניהן אבני שדה קטנות ואדמה; הם השתמרו לגובה ארבעה–חמישה נדבכים. אפשר שבקצהו הצפוני של קיר 123 שולב סלע האם. בין החצר לחדר הפריד בשלב זה קיר, שנשתמרה ממנו רק שכבת טיח (איור 3) שיצרה פינה עם קיר 121; בשלב מאוחר נבנה מעליו קיר אחר (110W, להלן). בחלק המערבי של החצר נחשפו שני בסיסי אבן, שעליהם עמדו כנראה קורות עץ אשר נשאו קירוי מחומרים קלים, אולי סכך. הקרקעית והקירות של חדר 104 טויחו בשכבה אחידה של טיח אפור עבה (0.7 מ' עובי; איור 4). מתחת לקיר הצפוני של החדר (109W) עוברת תעלה המוליכה לצפון והולכת וצרה כלפי צפון (איור 5). נראה שהחדר שימש לאגירת מים, שזרמו ממנו צפונה למתקן או לחדר שלא השתמר. בצפון-מזרח המבנה נחשף בדל קיר (ללא מספר; איור 6), היוצא לכיוון מזרח מקיר 122. הוא נבנה בשיטה זהה לשאר קירות המבנה והשתמר לגובה שני נדבכים. קיר זה מלמד כנראה כי המבנה נמשך למזרח.
 
שכבה 1. לקיר 109 נוספו שני נדבכים, שנבנו מאבני שדה, והתעלה שעברה בחלקו התחתון נסתמה. בשלב זה נבנה קיר 110 על גבי קיר 121 שחצץ בין החצר לבין החדר המטויח. קיר 110 נבנה ברישול מאבני שדה ומאבנים מהוקצעות, שהונחו בשלוש שורות בחלקו הדרומי ובשתי שורות בחלקו הצפוני. הקיר נוטה מעט למערב, ואינו מקביל במדויק לקירות 122 ו-123.
 
השטח הדרומי (איור 7)
שכבה 3. נחשפו תעלות ניתוק וסימני חציבה בסלע, המלמדים על חציבת אבנים. על הסלע נחשפה הצטברות של אדמה בגוון אדום, ובה חרסים מן התקופה הביזנטית (ר' להלן).
 
שכבה 2. מעל המחצבה נחשפו שרידי מבנה, ובהם שלושה קירות (116W–118W; איור 8). הקירות נבנו משתי שורות של אבנים גדולות וביניהן ליבה של אדמה ואבנים בגדלים שונים, חלקן מסותתות וחלקן גוויל. קירות 116 ו-118 (116W — 4.7 מ' אורך, 1.6 מ' רוחב; 118W — 2.8 מ' אורך השתמרות, 1.7 מ' רוחב) נבנו ישירות על הסלע, ואילו קיר 117 (כ-3.75 מ' אורך השתמרות, 0.85 מ' רוחב) נבנה על מילוי אדמה (0.55 מ' גובה). שלושת הקירות נמצאו בשכבה של אדמה כהה, כמעט שחורה, ובה חרסים מהתקופה הממלוכית (ר' להלן).
 
שכבה 1. על הקצה הצפוני של קיר 118 נבנה קיר שמהלכו מתעגל (119W; 2.8 מ' אורך השתמרות, 0.5 מ' רוחב); הוא נבנה משתי שורות של אבנים גדולות ובינוניות, וביניהן אדמה ומעט אבני שדה. קיר 119 נבנה על קיר 118 והרס אותו. בחפירה לא נמצאו חרסים המאוחרים לתקופה הממלוכית, מלבד שבר מקטרת מהתקופה העות'מאנית (ר' להלן) שנמצא על פני השטח. ממצאים מתקופה זו התגלו גם בחפירות בעבר (Shenhav 2003), ועל כן ייתכן שזהו גם זמנו של קיר 119.
 
ממצא כלי החרס
החרסים שנמצאו בחפירה מתוארכים לתקופות הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית. הממצא מהתקופה הביזנטית כולל קערת LRC (איור 1:9) השכיחה במאות הו'–הז' לסה"נ (Hayes 1972:223–332), שלוש קערות מעוטרות בחריתה בקווים גליים (איור 2:9, 3) ובקווים אופקיים (איור 4:9), קנקנים (איור 5:9, 6) ופך מטיפוס FBW (איור 7:9). קערה 2 ושני הקנקנים נמצאו מתחת לרצפת טיח 104 במבנה בשטח הצפוני, ועל כן הם מתארכים את בניית החדר לתקופה הביזנטית. קערה 4 נמצאה על קרקעית המחצבה בשטח הדרומי.
הממצא מהתקופה הממלוכית כולל קערית (איור 8:9) וצפחת (איור 9:9). הקערית נמצאה בשכבה 1 בשטח הדרומי, ואילו הצפחת נמצאה ממערב למבנה בשטח הצפוני.
מקטרת (איור 10:9) נמצאה על פני השטח בשטח הדרומי, והיא מתוארכת לתקופה העות'מאנית.
 
נראה כי המחצבה שהתגלתה בשטח הדרומי שימשה להפקת חומרי בנייה לכנסייה בתקופה הביזנטית ולמבנים הסמוכים אליה שחלקם טרם נחפר אך שרידיהם ניכרים על פני השטח. אפשר גם שהמבנה שנחשף בשטח הצפוני, ואולי אף שני הכבשנים שתועדו מצפון לחפירה, שימשו להכנת סיד, טיח וטיט לבנייה באתר בתקופה הביזנטית. על סמך התעלה שנחשפה בתחתית קיר 109 והוליכה לצפון במבנה זה, נראה כי את הסיד ותוספיו ערבבו מצפון לחדר 104.
גם בחפירה החדשה וגם בחפירות העבר התגלו עדויות לפעילות באתר בתקופה הממלוכית. לדעת שנהב שימש האתר מלון אורחים. אפשר ששרידי המבנה שהתגלו מעל המחצבה בשטח הדרומי וקיר 110 במבנה הצפוני קשורים למכלול אירוח זה.
שנהב זיהה בחפירתו בכנסייה שכבה מהתקופה העות'מאנית ולטענתו פעל במקום ח'אן. בחפירה הנוכחית רק שבר חרס אחד שנמצא על פני השטח מתוארך לתקופה זו, אבל מאחר שקיר 119 נבנה על גבי קיר 118 מהשכבה הממלוכית ייתכן שזמנו התקופה העות'מאנית.