שטח החפירה (U) נמצא ממזרח לכניסה למערכת פיר וורן — אחת מהחפירות הרבות שהתנהלו באזור בשל קרבתו למעיין הגיחון ולמערכות המים והביצור הרבות שהוקמו סביבו (לסיכום מפורט על מערכות המים והחפירות בשטח זה, ר' Reich 2011). בחפירות שערכה ק' קניון במרחק כ-30 מ' מצפון לשטח הנוכחי נחשפו לאורך כ-30 מ' שרידיה של החומה המזרחית של ירושלים בתקופות הברזל 2–3 (Steiner 2001). ממזרח לשטח החפירה נחשפה מערכת של חדרים חצובים בסלע, המתוארכים גם הם לתקופת הברזל 2 (רייך ושוקרון 2011; Vincent 1911). בעונות הקודמות של החפירה במקום נחשפו שרידים מאוחרים לתקופת הברזל (לתוצאות ראשוניות על עונות חפירה אלה, ר' זנטון ועוזיאל 2015; דן-גור 2017; חג'בי ועוזיאל 2017), אשר כיסו וחתמו מבנים אחדים שנחשפו בשתי עונות החפירה המוצגות כאן.
נפתחו שמונה ריבועים (4 × 35 מ'), ונחשפו שלושה מבנים (17044, 17049, 17081; איור 2), שהשתמרו היטב לגובה של כ-2 מ', ובכל אחד מהם חדרים אחדים. המבנים, שהוקמו הישר על הסלע, מתוארכים באופן ראשוני למן המאה הח' ועד לחורבן ירושלים בשנת 586 לפסה"נ (תקופות הברזל 2–3); תיארוך זה מקביל לשכבות 12–10 בחפירות י' שילה בעיר דוד (Shiloh 1984; De Groot and Bernick-Greenberg 2012). בחפירה הובחנו שני שלבי בנייה עיקריים, ובחלק מן החדרים זוהו גם שלבי משנה, שכללו הרמת רצפות לאורך תקופת הברזל.
 
המבנה הקדום מבין השלושה (17081; איור 3) נבנה מעל מכלול של מתקנים חצובים קדומים יותר (ספלולים וכדומה). למבנה ארבעה חללים: שלושה חדרי אורך (מצפון לדרום: 17129, 17063 ו-17130) וחדר רוחב (17043). החדרים צרים למדי: רוחבם נע בין 0.7 מ' (חדר 17043) ל-1.6 מ' (חדר 17129). קירות החדרים (0.5–0.7 מ' עובי, כ-2 מ' גובה השתמרות) נבנו מאבני גוויל בינוניות; חלקם התחתון של הקירות בחדר הצפוני של המבנה (17129) נחצב בסלע. על אבני הבנייה בחלק מהקירות השתמר כיסוי בוץ, ועליו דגם שנעשה באמצעות מריחת כיסוי הבוץ באצבעות. לאורך רוב שטח החפירה נחשף קיר (17081W; 1 מ' עובי), רחב יותר משאר הקירות, שאליו ניגשים חלק מהקירות הקדומים. נראה שזה היה הקיר המערבי החיצוני של המבנה. לשלב הראשון של המבנה יוחסו שני פתחים בחדר 17043:בקיר המערבי (17027W), ומולו — בקיר המזרחי (17112W). בחדרים 17063 ו-17130 התגלה רצף של עשר רצפות, זו על גבי זו. השכבה הקדומה ביותר, מהשלב הראשון של המבנה, מתוארכת באופן ראשוני למאה הח' לפסה"נ (היא מקבילה כנראה לשכבה 12 בחפירות שילה; Shiloh 1984; De Groot and Bernick-Greenberg 2012), ובה התגלתה באתרה שכבה של כלים מרוסקים, המעידה על הרס חלקישל המבנה. נראה כי לאחר מכן נערכו במבנה שינויים, שכללו סתימה מכוונת של חדרים 17043 ו-17129 באמצעות מילוי אדמה וסתימת הפתחים (a17027W, a17112W). בחדרים 17063 ו-17130 לעומת זאת נמשך השימוש: רצף המפלסים שהתגלה בחדרים אלה וממצא כלי החרס בהם מלמדים על המשך השימוש ועל הרמת רצפות החל מהמאה הח' לפסה"נ ועד לסוף תקופת הברזל. במבנה התגלה אוסף בולות, הן איקונוגרפיות והן אפיגרפיות, המתוארכות לתקופות הברזל 2–3 (איור 4; Mendel-Geberovich, Chalaf and Uziel 2020).
שני המבנים האחרים (17044, 17049), השייכים לשלב הבנייה השני, הוקמו במהלך תקופות הברזל 2–3 על מדרגת סלע שמעל מכלול המתקנים החצובים. מבנה 17044, שנבנה במרכז שטח החפירה מצפון למבנה 17081, חותך את קיר 17081 מהשלב הקודם. חלקו הצפוני של מבנה זה נפגע מתעלות החפירה XV ו-XVII של פארקר (Vincent 1911: Pl. VI). בחפירה נחשפו חלקית שלושה חדרים, שקירותיהם (0.5–0.7 מ' רוחב, 1.8 מ' גובה השתמרות מרבי) נבנו משתי שורות אבני גוויל. אל הקיר המערבי של המבנה (16014W) ניגשות רצפות טיח ועפר כבוש הן ממזרח והן ממערב. על הרצפות נחשפו שברי כלי חרס מתקופות הברזל 2–3. בשלב מאוחר החדר הדרומי נסתם באבנים ויצא מכלל שימוש. שאר המבנה המשיך לשמש עד סוף תקופת הברזל, בדומה לשני החדרים הדרומיים במבנה 17081.
במבנה 17049, בחלקו הצפוני של השטח, זוהו שלושה חדרי אורך; שניים מהם נחפרו. גם מבנה זה נבנה מעל מתקנים חצובים קדומים יותר וכן מעל תעלה טבעית בסלע, הנמשכת מצפון לדרום. קירות המבנה (0.5–1.0 מ' רוחב) נבנו מאבני גוויל. הקיר המזרחי (15047W) נבנה משורת אבנים אחת, חלקן גדולות במיוחד (בולדרים; 1 × 2 מ'). הקירות שהפרידו בין חדרי המבנה (2.5 מ' גובה השתמרות) נבנו מאבני שדה קטנות יותר והושתתו על שכבת אדמה (כ-0.1 מ' עובי) ללא ממצא אינדיקטיבי ולא על הסלע. בחדר האמצעי (17049) נחשפה רצפת טיח שתשתיתה עבה במיוחד (כ-0.3 מ'), ועליה שכבת חורבן שכללה מפולות אבנים, אפר וכמות גדולה של פיסות עץ שרופות — כנראה חלק מתקרת החדר אשר נשרפה וקרסה על מקבץ של קנקנים שעמדו על רצפת החדר; על ידיות הקנקנים נטבעו רוזטות מטיפוס האופייני לשכבת החורבן של 586 לפסה"נ (איור 5; על תיארוך ידיות טבועות ברוזטה, ר' Cahill 1995; Ben-Yosef et al. 2017). ממזרח למבנה התגלתה שכבת אבנים הניגשת אל הקירות המזרחיים של המבנה. נראה כי שכבה זו הונחה באופן מכוון והיא אינה מפולת. את שכבת האבנים אפשר לתארך על סמך הממצא שנתגלה בה לתקופת הברזל 3, לאחר הקמת מבנה 17049.
 
שלושת המבנים שנחשפו בחפירה מתוארכים לתקופות הברזל 2–3. אפשר לזהות בברור שני שלבי בנייה במהלך פרק זמן זה. בתחילה הוקם מבנה 17081, אשר נהרס חלקית במהלך תקופת הברזל 2. לאחר מכן חלו במבנה זה שינויים אדריכליים, ונוספו מבנים 17044 ו-17049. רק באחד החדרים (17049) נחשפו עדויות לחורבן העיר בשנת 586 לפסה"נ. בחפירה, ובמיוחד במבנה 17081, נמצאו בולות אפיגרפיות האופייניות לשלהי תקופת הברזל בעיר דוד (Shiloh 1984). מבנים אלה, הנמצאים מחוץ לתוואי 'חומת קניון–שילה', מלמדים כי ההתיישבות שהתפשטה ממזרח לקו החומה, אל אזור זה במדרון המזרחי של גבעת עיר דוד, המשיכה להתקיים, ואף התפתחה, גם לאחר ההתרחבות של העיר לגבעה המערבית. מסקנה זו מנוגדת לתמונת המצב שהתקבלה מן החפירות בחלקים אחרים של המדרון המזרחי של גבעת עיר דוד, לדוגמא בשטחים D ו-E, שננטשו לאחר ההתרחבות מערבה, ובין החומות, שם פסקה הבנייה (De Groot and Bernick-Greenberg 2012).