בחודשים יולי–אוגוסט 2018 נערכה חפירת הצלה בקצה הדרומי של שכונת מורשה (מוסררה) בירושלים, בפינת הרחובות הצנחנים והע"ח (הרשאה מס' 8330-A; נ"צ 22160/63145; איור 1), לקראת הקמת מגרש חנייה עירוני. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי י' צ'חנובץ (צילום שטח), בסיוע נ' נחמה וא' בכר (מנהלה), מ' שור (חתכי בדיקה), כ' ארביב (פיקוח), א' אלג'ם (שרטוט ומדידות), ד' תנעמי (גילוי מתכות), ג' ביכובסקי (נומיסמטיקה), ת' וינטר (זכוכית), ק' עמית (צילומי סטודיו), א' ליסדקי-רזניקוב (ציור כלי חרס), כ' הרש (ציור כלי זכוכית), ו' נוסיקובסקי (שימור מתכת), י' בוקנגהולץ (רפאות) וס' איטקיס (הכנת תכניות). תודה לר' אלברגר (שימור מבנים היסטוריים) ולד' בהט, וכן לעמיתי במרחב ירושלים ברשות העתיקות, א' קגן, א' ויגמן ונ' ספיר, על עצותיהם המועילות.
המחקר הארכיאולוגי בשכונת מורשה, ממזרח ומצפון-מזרח לאתר החפירה, החל בשלהי המאה הי"ט (Schick and Bliss 1894). בשנות התשעים למאה הכ' ובעשור שלאחר מכן נערכו באזור זה חפירות רחבות היקף של רשות העתיקות, שבהן נחשף 'רובע מנזרים' שהוקם בתקופה הביזנטית מחוץ לחומות העיר, ובו ריכוז של מוסדות כנסייתים — ככל הנראה הגדול ביותר בירושלים — ובו יחידות מגורים ששימשו את הנזירים ועולי הרגל, שלוש כנסיות קטנות, שלושה בתי מרחץ, וכן יחידות שירות, ובהם מטבחים, תנורים, בורות מים ותעלות ניקוז. בתוך מכלולים אלה נתגלה מספר רב של קברים חצובים ובנויים — חלק מן הנקרופוליס הצפוני של ירושלים בתקופה הביזנטית (ראם 2009; Sukenik and Mayer 1930; Amit and Wolf 2000; Tzaferis et al. 2000). מיד ממערב לשטח החפירה הנוכחי, בתוך מתחם נוטרדאם דה פרנס, נחשפו שרידים של בית מרחץ גדול מן התקופה הביזנטית (Chambon 1990). מדרום ומדרום-מערב לשטח החפירה, סמוך לחומת העיר מן התקופה העות'מאנית, נערכו חפירות הצלה אחדות, ונחשפו בהן מבנים פרטיים וכנסייתיים משלהי המאה הי"ט (Finkielsztejn, Nagar and Billig 2009).
בחפירה הנוכחית, מול חומות העיר העתיקה ולא הרחק משער הורדוס (השער החדש), נפתחו שלושה ריבועים (כ-75 מ"ר). קודם לחפירה נערך סקר מקיף ונחפרו בורות בדיקה, ואלה העידו כי במקום ישנה הצטברות ארכיאולוגית עבה, הכוללת קירות איתנים ושברי כלי חרס שזמנם למן התקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ) ועד שלהי התקופה העות'מאנית (המאה הי"ט לסה"נ). בחפירה נחשפו שני שלבי בנייה (איור 2): שלב קדום, המתוארך לתקופה הביזנטית, ושלב מאוחר, מן התקופה העות'מאנית המאוחרת. להלן דוח סופי על השרידים והממצאים מן התקופה הביזנטית (לדוח סופי על השרידים מן התקופה העות'מאנית, ר' Tchekhanovets and Vach 2019).
התקופה הביזנטית
שרידים מן התקופה הביזנטית כוללים שלושה קירות שנבנו מאבני גוויל גדולות במגוון גדלים (W26 ,W24 ,W21; איורים 3, 4). הם יוצרים לפחות חמישה חדרים או חללים נפרדים, השייכים כנראה למבנה אחד, אולי יחידת מגורים. בשניים מן החדרים נמצאו רצפות (L36 ,L35) עשויות חלוקים קטנים. שתי הרצפות הונחו על תשתית עשויה שכבה של פסולת חציבה (0.10–0.15 מ' עובי). סלע האם נחשף בשני מקומות מתחת לתשתית הרצפה בחלקו המזרחי של שטח החפירה. בשני המקומות נראו עדויות לפעילות חציבה ויישור, שנערכו בברור קודם לבנייה במקום.
בהצטברויות מעל הרצפות נתגלה מכלול עשיר של כלי חרס (איור 5), שעיקרו משלהי התקופה הביזנטית (המאה הו' – ראשית המאה הז' לסה"נ): קערות (איור 1:5–3), קדרות (איור 4:5–7), כלי בישול (איור 8:5, 9), קנקן (איור 10:5), מכסים לכלי אגירה מיובאים (איור 11:5, 12) ונרות (איור 13:5, 14). כן ראויים לציון הרעפים הרבים מן התקופה הביזנטית שנמצאו בשטח החפירה המצומצם. ממצאים נוספים מן התקופה הביזנטית הם שברים של כלי זכוכית מן המאות הו'–הז' לסה"נ (וינטר, להלן) ומטבעות מן המאה הו' לסה"נ (ביכובסקי, להלן), וכן גושי שיש אחדים ואבני פסיפס רבות עשויות מאבן גיר לבנה, אף שלא נחשפה אף רצפת פסיפס. ממצאים אלה מתארכים את הבנייה בשלב הקדום לתקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ).
התקופה העות'מאנית המאוחרת
מן הבנייה בתקופה העות'מאנית המאוחרת שרדו קירות יסוד איתנים (W28 ,W5 ,W3 ,W2/W1; איור 6) — ככל הנראה הפינה הדרומית-מזרחית של מבנה גדול מאוד עם חצר. בחצר זוהו שני מתקני מים: פתח (L4), המוליך לבור מים תת-קרקע סגור, ופינה של מאגר מים בנוי (L33), המשתרע ברובו מחוץ לשטח החפירה; שני מתקנים אלה לא נחפרו. נראה שקיר נוסף (W11) שימש בסיס לעמודים שתמכו במרפסת בקומה השנייה של המבנה. בחפירה נחשפו תעלות היסוד העמוקות של המבנה, שבכמה מקומות אף פגעו בשרידים מן התקופה הביזנטית (איור 7).
המבנה מן התקופה העות'מאנית המאוחרת, שנחשף בחלקו, מזוהה עם בניין מגורים שהוקם על ידי משרד החוץ הרוסי בשנת 1895 עבור עובדי הקונסוליה הרוסית בירושלים (
Lisovoi 2000:86–87). במהלך המחצית השנייה של המאה הי"ט הוקמו באזור שבו נערכה החפירה מגוון מוסדות זרים. בשנות החמישים של המאה הוקם בית החולים הצרפתי, סנט לואי, והחל משנות השמונים ועד 1904 הוקם מתחם נוטרדאם שנועד לצליינים (איורים 1, 8). מבנים מן המאה הי"ט שניצבו על קו הגבול בין השנים 1948 ו-1967 נהרסו לאחר מלחמת ששת הימים. בשל הרס שיטתי זה בראשית שנות השבעים למאה הכ', אין זה מפתיע שבין שרידי המבנה נתגלה ממצא מועט.
ממצא הזכוכית
תמר וינטר
כתריסר שברי זכוכית שנמצאו בהצטברות (L27) מעל רצפה 35 שייכים לכלים אופייניים לתקופה הביזנטית. אלה כוללים כמה שפות של קערות וגביעי יין מעוטרים בחוט כחול כהה שנכרך סביב השפה ומתחתיה (איור 1:9–4) ובסיס טבעת חלול של גביע יין שעליו נישאת רגל דמוית חרוז (איור 5:9). כן נמצאה שפה מקופלת חוצה שעליה שרידי ידית (איור 6:9), השייכת לנר דמוי-קערה שלו שלוש ידיות. פריט זה נמצא לצד תיל, שנקשר ככל הנראה לידיות ושימש לתליית הנר. כלים דומים נתגלו בחפירות קודמות בירושלים ובסביבתה (למשל,
וינטר 2014;
Winter 2017), ואחדים קשורים למכלול הנזירי-כנסייתי ששגשג מצפון לשער שכם בשלהי התקופה הביזנטית, במאות הו'–הז' לסה"נ (למשל,
וינטר 2013; חפירה ברחוב חיל ההנדסה שטרם פורסמה, הרשאה מס' 5671-
A).
המטבעות
גבריאלה ביכובסקי
בחפירה נתגלו תשעה מטבעות ברונזה, שמתוכם ארבעה אינם ניתנים לזיהוי. חמשת המטבעות האחרים מייצגים היטב את התקופות הביזנטית והעות'מאנית, שבמהלכן האתר היה מיושב (טבלה 1).
טבלה 1. מטבעות מזוהים
מס'
|
תיאור ותאריך (לסה"נ)
|
לוקוס
|
סל
|
מס' ר"ע
|
איור
|
1
|
אנסטסיוס הא', 10 נומיה, קונסטנטינופול, 498–518
|
20
|
1012
|
166214
|
|
2
|
ונדלי אנונימי, נומוס, קרתגו, 534–565
|
20
|
1014
|
166211
|
10
|
3
|
אסימון חלק, 450–550 לערך
|
22
|
1036
|
166215
|
|
4
|
יוסטינוס הב', חצי פוליס, סלוניקי, 566/7
|
14
|
1015
|
166213
|
|
5
|
עות'מאני, בייזיד הב', מנע'יר, בורסה, 886–918 לה'גרה, 1481–1512
|
25
|
1034
|
166216
|
|
ממצאי החפירה תורמים מידע חשוב למחקר על הפעילות בתקופה הביזנטית ברובע שמצפון לחומות העיר, ומעידים כי יש להרחיב מערבה את גבולותיו המוכרים של הרובע. סלע האם שנחשף הישר מתחת לשרידים מן התקופה הביזנטית מספק נתונים חשובים המלמדים על הטופוגרפיה הקדומה בחלק זה של העיר. מחקר עתידי על השרידים מן המאה הי"ט יספק מידע נוסף על פעילותן של המעצמות האירופאיות בירושלים בתקופת שקיעתו של השלטון העות'מאני.
Amit D. and Wolff S. 2000. An Armenian Monastery in the Morasha Neighborhood. In H. Geva ed. Ancient Jerusalem Revealed. Jerusalem. Pp. 293–298.
Chambon A. 1990. Jerusalem, Notre Dame Monastery. ESI 9:145–147.
Finkielsztejn G., Nagar A. and Billig Y. 2009. The Northwestern Corner of Jerusalem’s Old City Wall: Medieval Archaeology and Modern History. New Studies in the Archaeology of Jerusalem and its Region 3:5*–9*.
Lisovoi N.N. ed. 2000. Rossyia v Sviatoi Zemle: Dokumenty i materialy. Vol. 1. Moscow (Russian).
Schick C. and Bliss F.J. 1894. Discovery of a Beautiful Mosaic Pavement with Armenian Inscription, North of Jerusalem. PEQ 26:257–261.
Sukenik E.L. and Mayer L.A. 1930. The Third Wall of Jerusalem. Jerusalem–London.
Tchekhanovets Y. and Vach K. 2019. Byzantine Monastery and Consular House in Jerusalem (Based on the Excavations of 2018). Rossiiskaya Arkheologiya 3:147–157.
Tzaferis V., Feig N., Onn A. and Shukron E. 2000. Excavations at the Third Wall, North of the Jerusalem Old City. In H. Geva ed. Ancient Jerusalem Revealed. Jerusalem. Pp. 287–292.
Winter T. 2017. The Glass Finds from the Byzantine Monastery in Nahal Qidron, Jerusalem. ‘Atiqot 89:101–106.