שטח A (איור 3). נחשפו שלושה בורות חפורים מתקופת הברזל 2ב (L114 ,L113 ,L109; המאה הח' לפסה"נ) וקירות מהתקופה הביזנטית (המאה הד'–ראשית המאה הז' לסה"נ), כנראה שרידי מבנה; כן נמצאו מעט חרסים וכלי צור כלקוליתיים פזורים בהצטברות שנחפרה. זוהי שכבת מילוי ופילוס שנוצרה לאחר פינוי בסיס הדלק מהמתחם.

שלושת הבורות (1.1–1.8 מ' קוטר; איור 4) נחפרו אל תוך הלס הטבעי ונמצאו מלאים באדמה אפורה רכה. הממצא בבורות היה מועט — עצמות בעלי חיים וחרסים המתוארכים לתקופת הברזל 2ב (המאה הח' לפסה"נ; ר' איור 12). רק בחלקו העליון של מילוי בור 109 נמצאו חרסים אחדים מן התקופה הביזנטית (ר' איור 13). כיוון ששרדה רק תחתית הבורות, סביר להניח כי מפלס החיים של תקופת הברזל היה גבוה מהמפלס שבו נחשפו (262.8 מ'), אך זה לא השתמר. ייתכן שהוסר בהכשרת השטח לבנייה בתקופה הביזנטית.

מהתקופה הביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ) זוהו שלושה שלבי בנייה. בשלב הקדום נבנו ארבעה קירות (W7 ,W6 ,W4 ,W2) מחלוקי נחל; קירות 4 ו-6 נבנו הישר מעל הבורות מתקופת הברזל. בשלב השני נבנו ארבעה קירות נוספים (W9 ,W8 ,W3 ,W1), גם הם מחלוקי נחל. קיר 1 נבנה מעל בור 109 (איור 5). קיר 2 יצא משימוש בשלב זה, ונדבכיו העליונים פורקו. כן ניתן לראות שקיר 9 בנוי על קיר 7, אך לא בטוח שגם הוא יצא משימוש. בקירות 1 ו-3 נעשה שימוש גם באבני קירטון מהוקצעות. מדרום לחלקו המערבי של קיר 1 נראית אבן קירטון רבועה ששימשה כנראה מזוזה. זו לא נמצאה במקומה, אך אפשר לשחזר את הפתח בקטע המערבי של קיר 1. בשלב מאוחר המבנה ננטש, והשטח התמלא בשכבה עבה של אבני בנייה (L103). שכבה זו הכילה אבני שדה וחלוקי נחל רבים וניגשה לנדבך התחתון בקיר (W5), השייך לשלב הבנייה הביזנטי האחרון וניגש ממערב לחלקו הצפוני של קיר 3. זו כנראה שכבת מפולת או שכבת מילוי מכוונת. בין אבני המפולת התגלו חרסים אחדים מהתקופה הרומית (ר' איור 14), וכן אבני פסיפס, חרסים, שברי זכוכית וידית עשויה מעצם מגולפת (איור 6) המתוארכים לתקופה הביזנטית. המפולת גרמה להרס חלקו הדרומי-מערבי של קיר 1 וכנראה גרמה גם להרס מפלס החיים של שני שלבי הבנייה הביזנטיים הקודמים. מפלס החיים שאליו השתייך קיר 5 נהרס בעת החדשה. 

שטח זה הכיל אבני בנייה, חרסים מהתקופות הביזנטית, הברזל והכלקוליתית, שברי זכוכית מהתקופות הרומית והביזנטית וכן שברי זכוכית מודרניים. כן נמצאו בשכבת פני השטח מטבע מהמאה הד' לסה"נ (ר"ע 152761) ופסולת מודרנית.

 

שטח B (איור 7) הוגבל מצפון בערימת מילוי ושפכים; ממזרח — בבריכת ביוב (4.2 מ' עומק) שיצאה משימוש; וממערב — בתעלת יסוד שחפר היזם בכלי מכני, לבניית קיר תמך חדש טרם עצירת העבודות. נחשפו שמונה קירות, ושני מתקנים, שאפשר לחלק לארבעה שלבי בנייה (1–4), המתוארכים לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה.

בשלב 4 (הקדום; איור 8) נחשפו שני מתקנים (L211 ,L210). מתקן 211 פשוט ובנוי מאבני גיר לא סדורות שהונחו על צדן הצר במאונך. חלקן התחתון של האבנים היה שקוע בתוך מפלס החיים. סמוך למתקן 211, בחתך הצפוני של הריבוע, זוהתה שכבת חצץ המעידה על פילוס השטח לפני הקמת המתקן. גובה מפלס החיים נקבע לפי גובה בסיס מתקן 211. מתקן 210 עגול (2 מ' קוטר) ובנוי מחלוקי נחל. הוא תחום בשני קירות (W80 ,W50) שנבנו כמקשה אחת. בסיס הקירות והמתקן היו נמוכים בכ-1.2 מ' ממפלס הרצפה של אותה תקופה, אולי שרידי ממגורה.

בשלב 3 נבנו שלושה קירות (W70 ,W60 ,W10); הקירות והמתקנים מהשלב הקודם יצאו משימוש. קיר 10 נבנה מעל קיר 80 ומעל מתקן 210. קירות 60 ו-70 יוצרים פינה למבנה שהתפתח למערב. כל הקירות בנויים מחלוקי נחל ומבולבוסי צור, חלקם מעובדים. צמוד לפן הפנימי של קיר 70 נחשפה שורה אחת של אבני גיר מהוקצעות (איור 9), אולי יסוד לקיר או לדרגש. מפלס החיים של שלב זה לא זוהה, ונראה שהוסר בשלבי בנייה מאוחרים.

בשלב 2 נבנה קיר (W20) וסמוך לו הותקן בור (L201; קוטר 0.3 מ') התחום באבני גיר משני צדיו. הבור נמצא מלא באפר ובמעט זרעים מפוחמים, ומפלס פתחו הוא גם מפלס החיים.

בשלב 1 נבנו שני קירות (W40 ,W30). מתחת לקיר 30 לכיוון דרום-מערב זוהה אזור מלבני (0.3 × 1.1 מ', 2 ס"מ עובי) שבו סדימנט כהה שכלל זרדים מפוחמים; לא ברור מה היה אופי הפעילות שהותיר כתם זה בקרקע. סמוך לקיר 10 נמצאה אבן שחיקה, עדות להמשך קיומו של קיר 10 גם לאחר הגבהת מפלס החיים מאז בנייתו. השתמרותם של שרידי שלב זה גרועה בשל הפרעות מודרניות.

 

תיארוך הקירות מבוסס על הממצא ממתקן 210, מהשלב הקדום ביותר, שכלל שברי זכוכית (לא צוירו), חרסים ואבני פסיפס המתוארכים לתקופה הביזנטית ומשקפים את סוף תפקוד המתקן וסוף השימוש של קיר 50. חרסים מעטים המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה נמצאו ברחבי השטח, וריכוז מעט גדול יותר — בחלקו המזרחי. על בסיס ממצא זה אפשר לתארך את הקירות לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. החרסים המתוארכים לתקופות הברזל והרומית והחרסים והצור מהתקופה הכלקוליתית נמצאו בשכבות יישוב מאוחרות, אך אינם מיוחסים לאדריכלות או למפלס פעילות ברור.

 
הממצא

התקופה הכלקוליתית (איורים 10, 11). בחפירה התגלו ממצאים מעטים מהתקופה הכלקוליתית. בשני שטחי החפירה התגלו תריסר חרסים אינדיקטיביים: ארבעה שברים של קעריות V (איור 1:10) שלהן עיטור 'ליפסטיק' אדום על השפה, שתי קערות שלהן שפה ישרה ובולטת לשני הצדדים (איור 2:10), שלושה בסיסים של קערות (איור 3:10), קדרה שלה שפה מעובה (לא צוירה), שבר מחבצה שלה עיטור צבע אדום וידית שחתכה משולש (איור 4:10) וידית סרט שעליה סימני גומות של אצבעות (איור 5:10). כן התגלו חרסים מחומר גלם בהיר-כתמתם וחסמי חצצים גדולים וחרסים שחומר הגלם שלהם מפולם וחסמי החצצים בהם קטנים מגודל של מילימטר אחד. אופי חומר הגלם ומגוון טיפוסי הכלים מתאימים לתקופה הכלקוליתית הע'סולית המוכרת בבקעת באר שבע.

פריטי הצור שהתגלו אופייניים לתקופה ודומים מאוד למכלולי הצור שהתגלו בחפירות סמוכות במתחם C ובבית אשל (גלעד ואחרים 2004). בין הכלים נמצאו להב מגל צר בעל גב (איור 1:11), שקערורית על נתז (איור 2:11) וכלי יוצא דופן — heavy-duty tool (איור 3:11). פסולת הייצור מורכבת ממעט נתזים (לא צוירו) ומלהבים (איור 4:11–7) הדומים מאוד למאפיינים של אתר הייצור בבית אשל (גלעד ואחרים 2004). במאסף יש שני גרעינים, אחד לנתזים ואחד מעורב לנתזים וללהבים עם משטח נקישה אחד (איור 8:11). שתי מקבות אבן משלימות את המאסף הכלקוליתי, אחת עגולה מצור (איור 9:11) ושנייה מעט אליפטית מגיר (איור 10:11).

 

תקופת הברזל 2ב (איור 12). בתוך הבורות ובמילויים שמעליהם נמצאו כלי חרס מתקופת הברזל 2ב, בהם קערה (איור 1:12) שלה דפנות דקות, ישרות, ונטייה קטנה פנימה בחלקן העליון, זיווי בשליש התחתון של הכלי, מירוק וחיפוי אדום בפנים ובחוץ; קערה מעוגלת (איור 2:12) שלה זיווי במרכז הכלי ושפה מעובה החוצה, מסוג שנפוץ מאוד באתרים רבים בארץ ישראל במאה הח' לפסה"נ (Zimhoni 2004:1793; Singer-Avitz 2016:589–590); קערה (איור 3:12) שלה שפה עגולה ומעובה וחיפוי אדום בפנים ועל השפה מבחוץ; וקדרות סגורות ועמוקות (איור 4:12–6) שלהן דופן זקופה וזיווי מעוגל במרכז הכלי, והשפות מעובות ונוטות על פי רוב חוצה ולעתים פנימה. מסורת הקדרות הזקופות מתחילה בתקופת הברזל 2א, והן ממשיכות להופיע, אך אינן נפוצות, במאה הח' לפסה"נ (Zimhoni 2004: Pl. 26.29:17). נמצאו גם שני סירי בישול מעוגלים שגופם פחוס ומעט מזווה במרכז; לאחד (איור 7:12) שפה מאורכת, לאחר (איור 8:12) שפה מעוגלת ומעובה בפנים ולשניהם רכס בולט בבסיס השפה. סירי בישול מסוג זה נמצאו באתרים רבים בשכבות המתוארכות למאה הח' לפסה"נ (Singer-Avitz 2016:1794, Pls. 12.15:7, 12.28:12). עוד נמצאו פערור (איור 9:12) שלו שפה מעובה כלפי חוץ, המתחיל להופיע בתקופת הברזל 2ב והופך לאחד הכלים הנפוצים באתרי יהודה עד סוף התקופה (Zimhoni 2004: Pl. 26.5:9–13; Singer-Avitz 2016: Pl. 21:9); ושתי שפות של קנקנים שלהם צוואר ארוך ומעובה (איור 10:12, 11); אין אפשרות לדעת לאיזה סוג שייכים קנקנים אלה, אולי לקנקנים הנפוצים בתקופת הברזל 2ב באתרי יהודה — קנקני 'למלך'. מקורו של קנקן נוסף, ללא צוואר (איור 12:12), כנראה באזור החוף הדרומי (Singer-Avitz 2016:615–616). והוא מופיע בשני ורייאנטים (D, E) בשכבות III ו-II בתל לכיש (Zimhoni 2004:1799–1803).נמצאה שפה חתוכה, היוצרת מדף אלכסוני בפנים וכתף משופעת, השייכת לפיטס שפתחו צר (איור 13:12), הדומה לסוג הפיטסים הנפוצים ביהודה (טיפוס SJ-15 בתל באר שבע; Singer-Avitz 2016:619–620). כן נתגלו פכים (איור 14:12–16), לגינים (איור 17:12, 18) ופכיות (איור 19:12, 20), הדומים בחלקם לכלים שנתגלו בשכבות II–III בתל באר שבע (Singer-Avitz 2016: Pl. 12.3:11, 12.7:9, 12.18:8, 12.21:15) ובשכבה III בתל לכיש (Zimhoni 2004: Pl. 26.51:4).

במכלול כלי החרס מתקופת הברזל 2ב שנתגלה באתר כלים האופייניים לאתרי יהודה בתקופה זו. מרביתם דומים לאלה שנתגלו בשכבות II–III בתל באר שבע ובשכבה III בתל לכיש, המתוארכות למאה הח' לפסה"נ.

 

התקופה הרומית. מעט חרסים מהאתר מתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת. אלה כוללים קדרת בישול שלה ידית אופקית מסובבת (איור 1:13), נר (איור 2:13) וקערה מטיפוס טרה סיגילטה (איור 3:13).

 

התקופה הביזנטית. חרסים ביזנטיים רבים התגלו במהלך החפירה, ועיקרם קנקנים מטיפוס כלי עזה (איור 4:13) וקנקני שק (איור 5:13). נמצאו מעט כלי הגשה, ובהם כלים מיובאים כגון קערה מטיפוס Phocaean Red Slip (LRC; איור 6:13), וכלים מקומיים, כגון קערה שלה שפה נוטה חוצה ומקופלת פנימה (איור 7:13) ותוספת עיטור בהון. עוד נמצאו כלי בישול, ובהם קדרות בישול (לא צוירו) ומכסים (איור 8:13).

 

התקופה האסלאמית הקדומה. חרסים מהתקופה האסלאמית הקדומה נמצאו בשטח B, ובהם שברי קערות פשוטות (לא צוירו) וכלי ח'רבת אל-מפג'ר (איור 9:13). כן נמצא שבר של כלי מאבן סטיאטיט (איור 10:13) הנושאת חריטה בדגם צמחי. כלי אבן סטיאטיט אופייניים למאה הח' לסה"נ (נול תשע"ח:14).

כן נמצא שבר של כלי שחיקה (איור 11:13) עשוי אבן כורכר שלו פן פעיל שטוח. אין אפשרות לקבוע אם מקורו מהשכבה הביזנטית או מהשכבה האסלאמית הקדומה.

 

אף שבחפירה לא זוהתה שכבת פעילות כלקוליתית, אפשר בבירור לשייך את הפריטים שנאספו לתרבות הע'סולית של באר שבע, בדומה לאתרים שנחפרולאורך נחל באר שבע (גלעד ופביאן 2008; פז ואחרים 2014; בארי ואחרים 2017) ולבית היוצר הגדול לכלי צור שנחשף ברחוב בית אשל הסמוך (גלעד ואחרים 2004).

מן השרידים בחפירות קודמות עולה כי בתקופת הברזל התקיים במקום יישוב המאופיין בבנייה מונומנטלית ציבורית ובו רובעי מגורים האופייניים ליישוב עירוני. אולם בחפירה זו נתגלו רק בורות. בורות דומים שנחפרו ושימשו במהלך תקופת הברזל נחשפו גם בחפירה שהתקיימה מדרום לדרך חברון (טליס וסרי 2007). חופרי האתר מציעים כי היישוב הברזלי התפרש צפונה, וכי הבורות שנחשפו הם השוליים הדרומיים של היישוב. החפירה הנוכחית מחזקת את העדות לפעילות אינטנסיבית בעיר באר שבע במהלך תקופת הברזל. לצד כלי החרס האופייניים למסורת היהודאית נמצאו באתר כלים אחדים המעידים על השפעת תרבות אזור החוף הדרומיבדומה לתל באר שבע, לצד הכלים השייכים לתרבות המקורית מופיעים כלים שצורותיהם מושפעות ממקומות אחרים

(Singer-Avitz 1999:53–54). נראה, לפיכך כי באר שבע וסביבתה שכנו בתקופה זו על אם הדרך שבה עברו השיירות המסחריות בכיוון מזרח–מערב.

למרות הקרבה למרכז העיר בתקופה הביזנטית, השרידים האדריכליים מתקופה זו דלים למדי,   ועדויות ליישוב הביזנטי ניכרים בחפירה הנוכחית בעיקר באבני פסיפס, במטבעות, בידית עצם ובמגוון שברי זכוכית וחרסים. היקפה המצומצם של החפירה והרס השכבות העליונות באתר מקשים על הבנת אופי המבנים שנחשפו ועל טיבם. עם זאת, ריבוי הקירות ושלבי הבנייה מצביעים על רצף התיישבותי במהלך התקופה הביזנטית ותחילת התקופה האסלאמית.