נפתחו שלושה שטחים (CA; איור 2) באזורים חוליים, ונמצאו בהם שרידי מבנים מהתקופות הביזנטית והעות'מאנית ומימי המנדט. שטח A מרוחק כ-70 מ' מקו הים, בגובה כ-5 מ' מעל פני הים, במקום חולי שבו מתחילה להופיע הצמחייה; הוא קרוב לים, אך נראה מוגן מסחף הים. שטח B מרוחק כ-300 מ' ממזרח לשטח A, בראש גבעה שגובהה כ-35 מ' מעל פני הים, במיקום המאפשר מבט ושליטה על כל הסביבה ובמיוחד על חוף הים ממערב. שטח C נפתח כ-40 מ' מדרום לשטח A, כ-20 מ' קרוב יותר לקו הים, ובגובה כ-10 מ' מעל פני הים, על מעין מצוק היורד לעבר שטח A.

 
שטח A. נחשפו שני מבנים המרוחקים כ-20 מ' זה מזה. מהמבנה הצפוני (כ-3.5 × 12.0 מ'; איורים 3, 4), שנבנה מאבני כורכר וחול מקומיות, שרדו שלושה חדרים (L118 ,L112 ,L110); המשכו מערבה לא השתמר. חדרים 110 ו-112 נבנו בשלב הראשון. חדר 118 הוא תוספת מאוחרת שביטלה קיר (W7), שפורק באופן מסודר כדי ליצור מרחב משותף בין חדרים 112 ו-118. לשני החדרים פתח כניסה בקיר הצפוני, ורצפתם עשויה אדמה חומה מהודקת. הקיר הצפוני של חדר 112 התמוטט כגוש אחד (L107). מחדר 110 שרדו יסודות של שלושה קירות (W13 ,W11 ,W5). מפלס היסודות של קירות 11 ו-13 גבוה מהרצפות בחדרים המזרחיים, ומאחר שלא נמצאה רצפה בחדר 110 נראה שמפלס החדר היה גבוה מזה של שני החדרים האחרים.
בחדרים 112 ו-118 נמצאו כלי מתכת הקשורים לדיג: משקלות עופרת לרשתות דיג, קרסים, פעמונים וכלי לתיקון רשתות (איור 5; להסבר מפורט על השימוש בכלים אלה, ר'Galili, Zemer and Rosen 2013). נראה כי מעל חדר 112 היה חדר נוסף שלא שרד, וכי חדר 112 שימש מחסן, שבשלב מסוים הורחב מזרחה ונוסף לו חדר 118. חדר 110 שימש אולי למגורים, וייתכן שכמוהו היו חדרים נוספים. מתחת למפולות שבתוך המבנה נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה העות'מאנית: קערות (איור 1:6, 2), קנקן (איור 4:6), פכים (איור 6:6, 7) ומקטרת (איור 8:6).  
על פני השטח החולי, קרוב למבנה, נמצא עוגן אבן שלו שני נקבים (איור 7). עשרות עוגני אבן מסוג זה מוכרים מסקרים באזור; זמנם של עוגנים מטיפוס זה למן תקופת הברונזה המאוחרת ועד שלהי ימי הביניים (גלילי, שרביט ודהרי תש"ס:110).
למבנה הדרומי (3.4 × 4.4 מ'; איור 8) חלל אחד שנבנה מגושי בטון, הכניסה אליו נקבעה בקיר הצפוני. בחדר נחשפו שרידי רצפת בטון (L119) שהונחה על תשתית אדמה מהודקת (L121), שהכילה חרסים רבים (לא צוירו) — שזמנם התקופה הביזנטית — שנועדו לייצב את המשטח. חומר הבנייה מלמד כי זהו מבנה מודרני שנבנה במהלך המאה הכ' לסה"נ.
 
שטח B. נחשף מבנה רבוע (3.0 × 3.2 מ'; איורים 9, 10) על ראש גבעה השולטת על סביבתה. קירות המבנה נבנו משתי שורות של אבני כורכר מהוקצעות בגודל בינוני, שהונחו על סלע האם והשתמרו לגובה של חמישה נדבכים. למבנה פתח כניסה בקירו הצפוני-מזרחי ורצפת אדמה מהודקת (L208). מתחת למפולות שעל גבי רצפה 208 נמצאו מעט חרסים, בהם קדרה (איור 3:6) המתארכים את המבנה לתקופה העות'מאנית. סמוך למבנה מצפון נמצא פך (איור 5:6), גם הוא מהתקופה העות'מאנית. בתקופה זו נמצא האתר כ-2 ק"מ מצפון-מערב לעיירה חמאמה וכ-4 ק"מ מצפון-מערב לעיירה מג'דל, ועל כן סביר להניח שהמבנה לא השתייך לאחת מעיירות אלה אלא אפשר תצפית אל עבר הים. עם זאת, קשה לקבוע אם נקודת התצפית נקשרה להגנה על ביטחון האזור ועל הדרך שהוליכה אל הים או לפעילות דייג במקום.
 
שטח C (איורים 11, 12). השתמרות השרידים בשטח דלה מאוד. קרוב לפני השטח, על שביל היורד לחוף הים, נחשף ריצוף במצב השתמרות גרוע (L306), בנוי מלוחות אבן חול (מידות הלוחות 0.4 × 0.6 מ'); תיארוך הריצוף אינו אפשרי. כן נחשף קטע קיר (W60; כ-4.5 מ' אורך) בציר דרום-מזרח–צפון-מערב, שנבנה מאבני גוויל קטנות ובינוניות, והשתמר לגובה של שלושה נדבכים. החלק הצפוני-מערבי של הקיר קרוב מאוד למצוק החוף, ונראה שחלקו נסחף. אל כל צד של הקיר ניגשה רצפת אדמה מהודקת (L311 ,L309). בצד הדרומי של הקיר נמצאו שלושה קנקני עזה ביזנטיים נעוצים הפוך ברצפה 311 (לא צוירו; ר' איור 12), וכן חמישה מטבעות. רצפה 309 מצפון לקיר, ממשיכה לכיוון מזרח, מתחת לריצוף 306, וגם עליה נמצאו חמישה מטבעות. בסך הכול נמצאו בשרידי הבנייה 23 מטבעות, מהם זוהו שבעה; הם תוארכו לשנים 383–550 לסה"נ. מטבע מתקופתו של אנסטסיוס הא' (491–518 לסה"נ; ר"ע 156781) נמצא על רצפה 311. על פי הקנקנים שנמצאו באתרם, כלי החרס שנמצאו בהצטברות שמעל רצפה 311 (L305) — קערות LRC (איור 4:13, 5), קערת Cypriot Red Slip (איור 8:13), קדרה (איור 2:14) וקנקנים (איור 9:14, 10) — ובמקומות שבהם הרצפה לא השתמרה (L307 ,L304) — קערת Cypriot Red Slip (איור 10:13), קדרה שלה שפה מעובה פנימה (איור 11:13), קדרה (איור 3:13), סיר בישול (איור 5:14) ופכית (איור 2:15) — ועל סמך המטבעות, יש לתארך את השרידים לתקופת הביזנטית.
כ-15 מ' מדרום-מזרח לשרידים אלו זוהו על פני השטח חרסים רבים (L301), ונפתח ריבוע בדיקה. הסתבר כי זוהי הצטברות שפכים (4 מ' רוחב, כ-2 מ' עובי); זוהו בה טיפוסי הכלים שזוהו בשרידי הבנייה בשטח A: קערית-ספל (איור 1:13), קערות LRC (איור 2:13, 3), קערות African Red Slip (איור 6:13, 7), קערות Cypriot Red Slip (איור 9:13), קדרות (איור 1:14), מחבת (איור 4:14), סירי בישול (איור 6:14, 7), קנקן עזה (איור 8:14), פך (איור 1:15), אמפוריסקוס (איור 3:15) ושבר נר סנדל (איור 4:15). הממצא מתארך את השפכים לתקופה הביזנטית; ייתכן שזה מקור החרסים שהובאו לבניית תשתית של המבנה הדרומי בשטח A.
 
בחפירה נתגלו שרידים משלוש תקופות: ביזנטית, עות'מאנית ומודרנית, כנראה מנדטורית. השתמרות השרידים מהתקופה הביזנטית דלה מאוד, וייתכן שהם שייכים — בדומה לשרידים רבים נוספים מתקופה זו שנתגלו מצפון לעיר — לעורף החקלאי-תעשייתי של אשקלון, שהייתה עיר נמל חשובה. השרידים מהתקופה העות'מאנית המאוחרת השתמרו היטב, ונראה כי המבנה הצפוני בשטח A והמבנה בשטח B קשורים לפעילות ימית בתקופה זו. בתקופת המנדט הבריטי המצב הביטחוני באזור השתפר ועמו התנאים הכלכליים (רגב תש"ן:7–12) ולכן כבר לא היה צורך במבנה שבשטח B לתצפית על הדרך שהוליכה לים.