הקולומבריום (L11; כ-3.3 מ' קוטר; איורים 2, 3) נחצב באבן רכה, המאפיינת את האזור. תקרתו וחלקו המזרחי נהרסו כליל מכלי מכני במהלך עבודות הבנייה. חלקו המערבי של הקולומבריום השתמר לגובה מרבי של כ-1.2 מ' וחצובות בו שלוש שורות של 27 כוכים קטנים ( 0.3 × 0.3מ', 0.2 מ' עומק ממוצע; איור 4). באחד מן הכוכים נמצאו באתרן 24 עצמות של יונת סלעים, המעידות על גידול יונים בכוכים אלו (ת' שדיאל, מידע בעל פה). מתחת לכוכים וסביב המתקן נחצבה מדרגה נמוכה (0.5 מ' רוחב, 0.2 מ' גובה) ומתחתיה נחצבה רצפת הקולומבריום (L12). בהצטברויות העפר בתוך המתקן (L10) נאספו שברי גוף אחדים של קרמיקה לא אינדיקטיבית.

 
מתקני קולומבריה מוכרים היטב מסקרים ומחפירות בשפלת יהודה בכלל וברמת בית שמש בפרט. הם שימשו במשך תקופה ארוכה, בעיקר בתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה. שימושם העיקרי היה גידול יונים למאכל, לייצור דשן ולצורכי פולחן (זיסו תשנ"ז; Dagan 2011:265–273). סביר שקולומבריום זה היה חלק מהמערך החקלאי של הכפר הסמוך שנתגלה בחורבת זנוח. ברמת בית שמש התגלו ממצאים רבים הקשורים בפעילות חקלאית, בדרך כלל בזיקה לאתרי יישוב גדולים.