בחודש מרס 2017 נערכה חפירה בשטח המיועד לבנייה ברחוב יסמין 24 בבאר שבע (הרשאה מס' 7961-A; נ"צ 180207/571181; איור 1). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון היזם אלעד הרוש, בעל השטח, נוהלה על ידי י' עבאדי-רייס (צילום שטח) בסיועם של י' אלעמור (מנהלה), מ' קאהן (מדידות), א' אלג'ם (מיפוי), א' לידסקי-רזניקוב (ציור ממצא), ק' עמית (צילום ממצא) ס' גנור וי' חימי (גילוי מתכות), ס' טליס (ארכיאולוגית נפה), פ' סונטג (ארכיאולוגית מחוז), מ' אבו רקייק, ע' אבו רקייק וט' אבו רקייק (פועלים).
מגרש 24 ברחוב יסמין בשכונת נווה נוי, נמצא בשטח עתיקות מוכרז; בעבר נחפרו בשכונה אתרים מהתקופות הכלקוליתית והביזנטית. האתר הכלקוליתי של נווה נוי, חורבת בתר, זוהה לראשונה על ידי ד' אלון בשנת 1950. בשנים 1952–1953 נחפר חלק מהאתר (דותן תשי"ז–תשי"ח) ובשנת 1982 נערכה חפירה נוספת (רוזן ואלדר תשמ"ג).
חתכי בדיקה שנערכו בשטח על ידי ע' רסיוק הבהירו שהאתר משתרע גם בתחומי מגרש 24 וכפי שהניח דותן, האתר הגדול נחפר רק בחלקו. מיקומה המדויק של חפירת דותן אינו ברור וכן אינם ברורים גבולות האתר.
בשטח שנחפר (כ-25 מ"ר; איור 2) נחשפה הצטברות מהתקופה הכלקוליתית.
בעומק 1.7 מ' מפני השטח, בגובה 258.28 מ' מעל פני הים, נחשפה שכבה ארכיאולוגית. הקרקע הטבעית באזור היא לס בהיר, נקי מאבנים. השכבה הארכיאולוגית אנתרופוגנית ונבדלת מהקרקע הטבעית בצבעה האפרפר, הנובע מערבוב הלס הטבעי באפר ובשרידים אורגניים, וממרכיביה– ממצאים מעשה ידי אדם ותוצרי פעילויותיו: כלי חרס, פריטי צור, עצמות בעלי חיים, פירורי נחושת, כלי אבן, ריכוזים של אפר, חתיכות פחם קטנות וכן אבני ואדי שהובאו למקום.
השכבה האנתרופוגנית השתרעה בכל חלקי החפירה ונמשכה בכל כיוון שנבדק, מעבר לגבולות החפירה. בשוחת בדיקה (1.0 × 1.5 מ') התברר שתחתית השכבה בערך בגובה 247.15 מ' מעל פני הים; כלומר, עובי השכבה הוא לפחות מטר אחד (איור 3) ומעיד על עצמת היישוב. הממצאים מעידים כי אזור החפירה שימש להצטברות אשפת-יישוב. ההצטברות הגדולה מעידה על יישוב גדול שהתקיים לאורך זמן רב.
הממצא החומרי שייך כולו לתרבות הע'סולית בתקופה הכלקוליתית, ובו מאפיינים שהם 'מאובן מנחה' של התרבות הע'סולית: קערות ישרות דופן שלהן פס עיטור אדום על השפה.
במכלול הקרמי זוהו ארבעים ושמונה פריטים אינדיקטיביים והשאר שברי גוף ללא זיהוי (טבלה 1). כמחצית מהחרסים האינדיקטיביים עוטרו בצבע אדום, רובם בפס אדום על שפת הכלי. בטיפוסי הכלים קעריות ישרות דופן שעל שפתן עיטור של פס אדום (איור 1:4–3), קערות במגוון גדלים שלהן שפה מעוגלת (איור 4:4, 5, 7) או ישרה (איור 6:4, 8), קדרה שלה שפה בהונה (איור 9:4), קנקני פערור ללא עיטור (איור 10:4) ושעליהם עיטור אדום (איור 11:4), קנקנים קצרי-צוואר (איור 12:4) ומשקולת שבורה (לא צוירה).
בסיסי הכלים שטוחים (איור 13:4, 15, 16) או קעורים (איור 14:4) ועוביים הממוצע 7.6 מ"מ (4.5 מ"מ עובי מינימלי, 13 מ"מ עובי מרבי). עובי הדופן הממוצע של הבסיסים זהה לזה של הקערות והקנקנים (טבלה 1) ולפיכך המספר המינימלי של כלים קטן ממספר הפריטים האינדיקטיביים (יותר שברי שפה).כל החרסים עשויים מטין כהה-כתמתם מלבד שני שברי גוף העשויים מחומר גלם לבן. בטין של רוב החרסים חסמי חצצים גסים כהים ובהירים, מלבד הקעריות העשויות טין מפולם היטב. המאפיינים של סוג חומר הגלם, כולל יוצאי הדופן, מתאימים לתרבות הע'סולית–באר-שבעית.
טבלה 1. פריטי החרס האינדיקטיביים
טיפוס
|
מס'
|
%
|
עובי דופן ממוצע במ"מ
|
מס' הכלי באיור 4
|
קערת V
|
21
|
44
|
5
|
1–3
|
קערה
|
10
|
21
|
9
|
4–9
|
פערור
|
2
|
4
|
11.5
|
10, 11
|
קנקן
|
2
|
4
|
9
|
12
|
משקולת
|
1
|
2
|
8.7
|
|
בסיס
|
12
|
25
|
9
|
13–16
|
סה"כ
|
48
|
100
|
8.7
|
|
במכלול פריטי הצור 282 פריטים (טבלה 2), רובם פסולת מתעשייה נתזית של ייצור כלי צור, מצור מקומי הזמין בוואדיות הסמוכים. פריטי הצור טריים ועל רבים מהם סימני שרפה. רוב הפריטים הם נתזים (איור 2:5, 3, 6), מיעוטם להבים (איור 1:5, 4) וגרעין אחד (איור 5:5) שהוא גרעין מעורב של נתזים ולהבים, ועליו שרידי קליפה, באורך מרבי של 4.5 ס"מ. לא נמצאו כלים מצור. לרוב פריטי הצור שוליים חדים ולא שחוקים, המעידים שלאחר הצטברותם בערימת האשפה לא היו חשופים לתהליכי שחיקה.
טבלה 2. פריטי הצור
טיפוס
|
מס'
|
%
|
גושים
|
42
|
15
|
שבבים
|
134
|
47
|
פריטים ראשוניים
|
17
|
6
|
נתזים
|
81
|
29
|
להבים
|
6
|
2
|
פסולת גרעין
|
1
|
0.5
|
סה"כ פסולת
|
281
|
99.5
|
גרעינים
|
1
|
0.5
|
סה"כ
|
282
|
100
|
עוד התגלה מאסף קטן של שמונה נתזים מגיר (2–7 ס"מ אורך; איור 1:6, 2), מקבת אבן שבורה (איור 3:6), שני גושי נחושת קטנים (0.5 ס"מ, 2 ס"מ קוטר; לא צוירו) ומעט עצמות בעלי חיים של יונקים בינוניים, אולי צאן. רבים מהחרסים ומפריטי הצור נושאים סימני שרפה שיחד עם כתמי האפר ופירורי הפחם הרבים מרמזים כי פסולת היישוב שהצטברה באזור שנחפר עורבבה עם פסולת מפינוי תנורי בישול.
הממצאים שהתגלו מאפשרים לתארך את זמנו של היישוב לתקופה הכלקוליתית, לתרבות הע'סולית-באר-שבעית. אופייניים בעיקר פריטי החרס, הצור והנחושת שהתגלו בחפירה.
החפירה המצומצמת סיפקה מידע רב על עברו של האתר. השכבה האנתרופוגנית שהתגלתה עבה ועשירה בממצאים ומעידה על קיומו של יישוב גדול סמוך.
לנוכח אי הבהירות של מיקומו המדויק של האתר חורבת בתר ושל שתי החפירות שנעשו בו, לא ניתן לקבוע אם השטח שנחפר שייך לאתר עצמו, או שהוא חלק מאתר אחר, סמוך.
דותן מ' תשי"ז–תשי"ח. חפירות חורבת בתר (באר שבע).
עתיקות ב: 1–39.
רוזן ס' ואלדר א' תשמ"ג. ח' בתר. חדשות ארכיאולוגיות פ–פא: 38–39.