המבנה (6 × 7 מ'; איורים 2, 3) נבנה על מדרון ונחפר בחלקו אל תוך הקרקע. הקירות (W108 ,W105–W102; כ-0.6 מ' רוחב) נבנו מאבני שדה במגוון מידות ואבנים מסותתות; הם השתמרו לגובה מרבי של שבעה נדבכים (2 מ'). פתח המבנה נקבע סמוך למרכז הקיר הצפוני-מזרחי (W105; איור 4). רצפת המבנה (L110) עשויה מאדמה דרוכה. לא התגלו שרידים של גג, ולכן אפשר שהגג היה עשוי מחומר מתכלה. בסיסו של קיר 102 אינו מגיע עד לרצפת המבנה (איור 5), ועל כן נראה כי תחילה נחפר המבנה אל תוך הקרקע ורק לאחר מכן נבנו הקירות. בקיר 108 שולבו אבני גיר גדולות, מסותתות. קיר זה כמעט קרס כתוצאה מלחץ הקרקע על צדו החיצוני של המבנה. אל קיר 103 ניגש קיר מחיצה פנימי קצר (W111; כ-1.5 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב, כ-1.3 מ' גובה השתמרות; איור 6); נראה כי הוא לא נבנה למלוא גובה המבנה. אפשר שקיר 111 הפריד בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי במבנה.

 
כלי חרס. על רצפת המבנה התגלו שברי כלי חרס שתוארכו לשלהי התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי. שברים אלה שייכים למשפחת כלי עזה השחורים, שהחלו להופיע כנראה בתחילת המאה הי"ח לסה"נ וייצורם נמשך עד שנות ה-70 של המאה הכ' (ישראל 7:2006); רוב כלי עזה השחורים התגלו בהקשרים של המחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ. שברי כלי החרס מהחפירה כוללים קערה (איור 1:7), בריק (איור 2:7) וקנקן (איור 3:7). בנוסף התגלו כמה שברי כלי חרס אדומים עם עיטור בצבע אדום (איור 4:7), שיוצרו כנראה בייצור מקומי. שברי כלי החרס התגלו על רצפת המבנה יחד עם פריטי תחמושת ממלחמת העולם הראשונה (להלן), ועל כן אפשר שזמנו של הממצא הקרמי מהחפירה תחילת המאה הכ' לסה"נ.
 
תכשיטים. על הרצפה ליד פתח המבנה התגלו שלושה חרוזי אבן קטנים, עגולים וצבעוניים (איור 8). נראה כי הם היו חלק משרשרת. אחד החרוזים נשבר לכמה חלקים לאחר חשיפתו.
 
פריטי ברזל. התגלו כמה פריטי ברזל המתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית. נראה כי פריטים אלה שימשו את תושבי המבנה. השתמרותם של חלק מהפריטים גרועה ואי אפשר לזהותם. הפריטים שזוהו כוללים מפתח דלת (איור 1:9), שהתגלה על הרצפה סמוך לפתח, מגל (איור 2:9), אזמל גדול לחציבת אבנים (כ-0.28 מ' אורך; איור 10) וחלק מרסן של סוס או פרד (איור 11), שנכנס לפה ומיועד לשליטת הרכב בסוס. פריט דומה לרסן זה נמצא באוסף מוזיאון ארץ ישראל (58.2016MHW).
 
תחמושת. על רצפת המבנה סמוך לפתח התגלו שני תרמילים ריקים של כדורי רובה. שניהם מתוארכים למלחמת העולם הראשונה; אפשר שהם נותרו במבנה מזמן הכיבוש הבריטי של באר שבע בשנת 1917. התרמיל האחד שייך לכדור 9.5 מ"מ של רובה מאוזר 1887 (איור 1:12), שיוצר באימפריה העות'מאנית. תאריך הייצור נתבע בערבית: H 1328/CE 1910. התרמיל השני שייך לכדור 7.92 × 57 מ"מ של רובה מאוזר (איור 2:12), שיוצר בחודש אפריל 1917 ב'קוניליש מיונישנספבריקן' בשפנדאו שבגרמניה (Koenigliche Munitionsfabriken in Spandau; White and Burton 1963:179, Item 1616). כדורי מאוזנר גרמני היו בשימוש על ידי הכוחות התורכיים. פיקת הכדור הוכתה פעמיים וצוואר התרמיל נמחץ; קשה לומר אם נעשו שני ניסיונות לירי כדור זה או אם הכדור נשאר בשדה הקרב ונעשה בו שימוש מאוחר יותר.
 
באר שבע נוסדה על ידי העות'מאנים בסביבות שנת 1900, ונכבשה על ידי כוחות בריטיים שתקפו מהדרום בפעולת פתע במהלך קרב עזה השלישי בשלהי חודש אוקטובר 1917 (Grainger 2006:122). המבנה שנחשף בחפירה מרוחק כ-2 ק"מ מדרום לעיר העות'מאנית, ועל כן אפשר שהוא שכן לאורך נתיב התקיפה של הכוחות הבריטיים או סמוך אליו. במבנה לא התגלו סימנים ישירים להרס במהלך קרב, כמו שרפה או הפגזה, אך על סמך הממצאים, ובהם בעיקר פריטי התחמושת ומפתח הדלת שהתגלו סמוך לפתח, ייתכן כי המבנה נעזב בחיפזון ולאחר מכן נהרס. זמנם של כל הממצאים האינדיקטיביים שהתגלו במבנה קודם לאוקטובר 1917. כדור הרובה שיוצר בגרמניה בחודש אפריל 1917 בהחלט היה יכול לשמש את התורכים בארץ ישראל בחודש אוקטובר 1917.