מחצבה וריצוף אבן (F2). נחשפו שרידי מחצבה שבתוכה הותקן בשלב מאוחר ריצוף אבן (F2; איור 2: חתך 1–1). מהמחצבה שרדו שלוש דפנות התוחמות את ריצוף האבן מצפון-מזרח, מצפון-מערב ומדרום-מערב (איור 3). זמנה של המחצבה אינו ידוע. בבורות בדיקה שנערכו מתחת לריצוף נתגלה ממצא נומיסמטי מהתקופות הביזנטית והאומיית (להלן). הממצא מהתקופה האומיית מיוחס להתקנתו של הריצוף. המחצבה קדומה לריצוף; ממצאים מהתקופות הרומית הקדומה או הביזנטית מעידים כי אולי שימשה בתקופות אלה. קווי חציבה (L300) שנתגלו מצפון שייכים אולי למחצבה זו.

הריצוף מורכב מאבני בנייה מעובדות בחלקן (0.4–0.5 מ' אורך, 0.3–0.4 מ' רוחב, 0.30–0.45 מ' גובה; איור 4). בחלקו המזרחי הוא תחום בקיר מסיבי (W70; איור 5), הבנוי משתי שורות של אבני שדה גדולות וביניהן מילוי אדמה ואבנים, בהתאמה לשיפוע הסלע צפונה ומזרחה. בחפירת הקיר נמצא מטבע של הונוריוס (395–408 לסה"נ; ר"ע 153418). מתחת לריצוף נחפרו שני ריבועי בדיקה (L111 ,L108), ונמצאו 11 מטבעות המתוארכים לשתי תקופות: שלושה מהתקופה הביזנטית (המחצית השנייה של המאה הו' לסה"נ) ושמונה מהתקופה האומיית (ראשית המאה הח' לסה"נ). כל המטבעות הביזנטיים הם פוליסים שנטבעו בקונסטנטינופוליס (יוסטינוס הב', 568/9 לסה"נ, ר"ע 153408; יוסטינוס הב', תאריך לא ברור, ר"ע 153410; ואולי מוריציוס טיבריוס, ר"ע 153406), כולם מלוקוס 111. המטבעות האחרים כולם פוּלוּס אומיים ממִטבעת רמלה ומתוארכים בין העשור השני לסוף המחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ (ר"ע 153399, 153401–153405, 153407, 153409). המטבעות האומיים נמצאו בשני ריבועי הבדיקה, וייתכן כי הם שרידים של הנחת יסוד או מטמון שהתפזר.
 
שרידי בנייה מקוטעים. מצפון וממערב לקווי החציבה נחשפו חמישה קטעי קירות (W51 ,W50 ,W40 ,W30 ,W20), שהושתתו על סלע האם. קיר 20 בנוי בכיוון מזרח–מערב משורה אחת של אבני שדה, והשתמר לגובה נדבך אחד (איור 6). שרידי הקיר היו מכוסים ברצפת טיח (F1) ששרד ממנה קטע קטן. מעל הרצפה נמצאו ארבעה מטבעות: מהשנים 364–395 לסה"נ (ר"ע 153415), מהשנים 383–395 לסה"נ (ר"ע 153412, 153416) ומהמאה הד' לסה"נ (ר"ע 153413). בחפירה בין קירות 20 ו-30 נמצא מטבע המתוארך לשנים 425–455 לסה"נ (ר"ע 153417).
קירות 30 ו-40 בנויים בשיטה דומה, משתי שורות של אבני שדה וביניהן אדמה ואבנים קטנות, והשתמרו לגובה נדבך אחד. מקיר 50 שרדו נדבך אחד עד שני נדבכים (איור 7). נראה כי הוא תחם מצפון מסדרון שהוביל אל חלל תת-קרקעי שלא נחפר (L402; כ-2 מ' אורך, 1 מ' רוחב), המשמש היום בור ספיגה. קיר 51 בנוי משתי שורות של אבני שדה וביניהן אדמה ואבנים קטנות, והשתמר לגובה נדבך אחד (איור 10). היחס בין הקירות אינו ברור, ייתכן כי היו יחידה אדריכלית אחת.
 
מתקנים. נתגלו שני מתקנים: אחד רבוע (L301; כ-0.95 × 1.00 מ'; איור 8), חצוב בחלקו בסלע, דופנו המזרחית בנויה משתי אבני שדה מעובדות; שני מלבני (L302; כ-0.9 מ' אורך, 0.40–0.45 מ' רוחב; איור 9), חסום באבן שדה, חפירתו לא התאפשרה. שימושם של המתקנים לא הוברר, אולי היו פתחים שהובילו אל חללים תת-קרקעיים.
 
תיעוד השרידים מתחת למצוק הסלע. נחשפו ארבעה קטעי קירות (W73–W71 ,W44), שתי תעלות (T2 ,T1) ושני חללים תת-קרקעיים (C2 ,C1), ששימשו כנראה מערות קבורה.
קיר 44 בנוי מאבנים גדולות מאוד ונראה שנועד לתמוך ברצפה של יחידה אדריכלית שהייתה מעל. בקיר 73 קשת, ששרדה בחלקה, כנראה חלק מחלון של יחידה אדריכלית שהייתה מדרום (איור 11). תעלה (L712; כ-0.5 מ' רוחב וגובה) חצובה בסלע, כיוונה צפון–דרום, ולה חתך דמוי האות U. תעלה T2, בין קירות 71 ו-72, הוליכה דרומה אל מחוץ לשטח החפירה. הכניסה אליה לא התאפשרה בשל סכנת התמוטטות.
שני החללים התת-קרקעיים נשדדו בעבר ונחתכו מכלי מכני. מחלל C1 נותרו חדרים קטנים בשני מפלסים (איור 12): אחד במפלס העליון ושלושה בתחתון. מחלל C2 נותרו חדרים קטנים בשני מפלסים: אחד במפלס העליון וכנראה שניים בתחתון.
 
הממצא. נתגלה ממצא מגוון, שעיקרו ממצא קרמי דל מאדמת סחף שכיסתה את השרידים. מהתקופה הרומית הקדומה נמצאו סירי בישול (איור 1:14–3) ונר מקורצף (איור 4:14). מהתקופות הביזנטית–אומיית נמצאו קדרות (איור 5:14–11) וקערות (איור 1:15–4). מהתקופה העבאסית נמצאו קערה מזוגגת (איור 5:15), סירי בישול (איור 6:15, 7), מחבת (איור 8:15) וקנקנים (איור 9:15–14). כן נמצאו רעפים (איור 15:15) המעידים אולי על הקירוי של המבנים הקדומים באתר.
נתגלו שלושה כלי אבן: משקולת (איור 16:15) וכלי כתישה (איורים 17:15, 18). כן נמצאו שברים אחדים של כלי זכוכית מהתקופה הביזנטית (לא צוירו) ופריטי מתכת: מסמר וחלק של אזמל מברזל (איור 16).
אף שהממצא נתגלה באדמת הסחף שכיסתה את השרידים, נראה כי הוא משקף את הרצף ההתיישבותי במקום. הממצא הנומיסמטי תואם את הרצף הכרונולוגי: המטבע מסוף המאה הד'–ראשית המאה הה' לסה"נ שנתגלה בקיר 70 מאפשר לתארך את הקיר לתקופה הביזנטית, ומעיד כי הקיר קדם לריצוף (F2). המטבע תואם את המטבעות שנתגלו מעל שרידי רצפת הטיח (F1), ולכן נראה שהם בני זמן אחד. המטבעות שנמצאו מתחת לריצוף (F2) מתוארכים לתקופה האומיית, וכנראה משקפים פעולת שיקום או התחדשות במבנה.
 
החפירה נערכה בשטח מצומצם ומוגבל בהיקפו. רמת השתמרות השרידים שתוארו לעיל קשה והם ממפלס היסודות. למרות זאת, ניתוחם בשילוב הממצא מספק נתונים על גודל האתר ואופיו, וכן על תקופות קיומו. השרידים שנחפרו ותועדו בשילוב הידע מסקר ירושלים ומחפירות קודמות באתר (קלונר תשס"א: אתרים 115–118; להפניות נוספות, ר' עדוי 2014; 2015) — חללים תת-קרקעיים, מערות קבורה, בורות מים ושרידי בנייה — מאפשרים לשער קיומו של אתר גדול במקום, והם נדבך חשוב בשאלת זיהויה של החורבה עם היישוב הביזנטי 'מטופה' או עם מנזר 'מארינוס' הקדוש, הידועים ממקורות נוצריים בני התקופה (עדווי 136:2010–138).