החפירה הנוכחית נערכה מחוץ לתוואי המשוער של החומה (איור 1, 2), והוגדרו שלוש שכבות, בהן שכבת יישוב אחת:

שכבה III – הצטברות טבעית של סדימנט חרסיתי מעורב בחול; בחלק העליון גונו חום-אדמדם, ובחלק התחתון אפור כהה. באזורים אחרים של האתר נמצא כי שכבות סדימנט טבעי מפרידות בין השכבות הארכיאולוגיות, ועל כן נערך בתחום מצומצם חתך עומק בסדימנט החרסיתי, עד למפלס פני הים (כ-4.5 מ' מתחת לפני השטח). לא נמצאו בסדימנט זה ממצאים המעידים על פעילות אנושית בעת הצטברותו.
שכבה II – הצטברות (0.6 מ' עובי) הכוללת חרסית שגונה אפור בהיר, מעורבת בחול. נמצאו חרסים רבים מאוד ושרידים דלים של קיר הבנוי מאבני גוויל של כורכר חופי. שרידי השכבה נמצאו בעיקר בצפון שטח החפירה; נראה שבחלק הדרומי נפגעו השרידים בעת הקמת מבנה מודרני בשנות ה-50 של המאה הכ'.
בממצא הקרמי שברים של כלי חרס ממרבית התקופות המוכרות בתל: סירי בישול (איור 1:3, 2) וקנקן מעוטר בחריתה (איור 3:3) מתקופת הברונזה התיכונה, בילביל (איור 4:3) ושבר של קערת חלב (לא אויר) מתקופת הברונזה המאוחרת, קערות (איור 5:3, 6) וסיר בישול (איור 7:3) מתקופת הברזל וקנקנים (איור 8:3, 9) מהתקופה הפרסית. כיוון שלא נתגלו ממצאים המאוחרים לתקופה הפרסית, נראה כי יש לתארך את שרידי הקיר לתקופה זו.
שכבה I – חול מעורב במעט חרסית ובפסולת בנייה מודרנית. ההצטברות מאוחרת לשרידים הארכיאולוגיים באתר, והיא נפגעה בעקבות הבנייה המודרנית.

השרידים הדלים שנתגלו באתר מעידים שבמרבית התקופות הארכיאולוגיות הוא היה מחוץ לתחומי היישוב. נראה שרק בתקופה הפרסית, בעת שיאו של היישוב בתל, הוקמו מבנים גם באזור זה. חרסים מתקופות אחרות הם אולי פסולת שהושלכה מן היישוב, וייתכן שנסחפו במדרון התל.

חשיבות מיוחדת יש לחרסים מתקופת הברזל, שיש לתארכם לסוף המאה הח' או למאה הז' לפסה"נ. חרסים מתקופה זו נתגלו לראשונה בחפירה סמוכה (גצוב ולרר 2008) והם מעידים כי היישוב מתקופת הברזל היה גדול מזה של תקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת. החרסים שנתגלו בחפירה הנוכחית מחזקים הערכה זו.