משטח הדריכה מלבני (L100; כ-2.9 × 3.8 מ', 0.3–0.7 מ' גובה הדפנות; איורים 2, 3) וקרוב למרכז הדופן המערבית שלו נחצבה גומחה (0.30 × 0.35 מ', 0.15 מ' עומק) לקיבוע קורת עץ ששימשה לסחיטת ענבים או זיתים בתוך מחצלות או סלים. בפינה הצפונית-מזרחית של משטח הדריכה, סמוך לקרקעית, נמצא מעבר מפולש (5 ס"מ קוטר, 0.2 מ' אורך; איור 4), שהוביל אל בור השיקוע (L101; כ-0.8 × 0.9 מ', 1.2 מ' עומק). בקרקעית בור השיקוע, בפינה הדרומית-מזרחית נמצא שקע עגול קטן (0.15 מ' קוטר, 0.1 עומק). תעלה חצובה (0.35 מ' אורך, 0.12–0.25 מ' רוחב, 5 ס"מ עומק) חיברה בין בור השיקוע לבור האיגום (L102; כ-0.95 × 1.90 מ', 1.45 מ' עומק), שחובר בתעלה נוספת הישר למשטח הדריכה. בפינה הצפונית-מזרחית של בור האיגום, בעומק של 0.3 מ', נמצאה מדרגה משולשת (0.3 מ' אורך, 0.55 מ' רוחב מרבי, 0.48 מ' גובה) ומתחתיה מדרגה נוספת (0.6 מ' אורך) לכל רוחב הבור. בקרקעית הבור, לאורך כל דופנו הדרומית נמצא שקע צר (0.15 מ' אורך, 0.1 מ' עומק). קרקעית הבור והמדרגה התחתונה טויחו בשכבת טיח אפור-כהה (3 ס"מ עובי מרבי). מעל הפינה הדרומית-מערבית של בור האיגום נמצא ספלול (L103; כ-0.3 מ' קוטר, 0.15 מ' עומק) שטויח בשכבת טיח דומה.

 
מתקנים שלהם משטח דריכה שבו גומחה באחת מדופנותיהם אופייניים לעורף החקלאי של ירושלים בתקופות הרומית והביזנטית ושימשו לייצור יין או שמן זית (Gibson and Edelstein 1995:147–149). אפשר שהחיבור הישיר של משטח הדריכה הן לבור השיקוע הן לבור האיגום מעיד על שתי שיטות ייצור: שימוש בבור שיקוע או ללא בור שיקוע. ייתכן שבור השיקוע שימש ליצירת יין ואילו בתהליך יצירת שמן זית המעבר שהוביל אל בור השיקוע נסתם והשמן זרם הישר אל בור האיגום. עם זאת, רוב החוקרים סבורים כי מתקנים מסוג זה שימשו לייצור יין בלבד.