מחצבות

שרידים של מחצבות להפקת אבני בנייה נחשפו במרבית שטחי החפירה (טבלה 1; איורים 2, 3).
במחצבה 1 (L428; איור 4) זוהו קווי חציבה אנכיים ואופקיים. סימני חציבה וניתוק של אבנים וכן אבנים אחדות שלא נותקו ונותרו באתרם מאפשרים לאמוד את גודל האבנים שהופקו מהמחצבה (0.4 × 0.6 מ' בממוצע, כ-0.35 מ' גובה). באחת מפינות המחצבה (L430) נמצא סיר בישול תמים באתרו המתוארך לסוף התקופה ההלניסטית או לראשית התקופה הרומית הקדומה (איור 5:5).
במחצבה 8 (L517; איור 6) זוהו קווי חציבה, ואבנים אחדות שנמצאו בלב המחצבה מעידות על גודל האבנים שהופקו במחצבה (0.4 × 0.4 × 0.4 מ' בממוצע).
מחצבה 19 (L105; איורים 7, 8) נחשפה חלקית ומשתרעת אל מעבר לגבולות החפירה. זוהו קווי חציבה אנכיים ואופקיים וכן תעלות ניתוק (0.1 מ' רוחב). סימני חציבה וניתוק של אבנים ושתי אבנים שלא נותקו מאפשרים לאמוד את גודל האבנים שהופקו מהמחצבה (0.30–0.45 × 0.8 מ'). בתוך המחצבה נחצב קולומבריום (להלן). המחצבה כוסתה במילוי עפר חום בהיר שלא נמצא בו ממצא מתארך. היחס בין המחצבה לקולומבריום אינו ברור, אך אפשר להניח כי נחצבו בתקופה אחת. מהמחצבה הופקו אבנים לבנייה וכן מחלל הקולומבריום. המחצבות האחרות נמצאו מתחת לשרידים של מדרגות עיבוד חקלאיות. שברי כלי זכוכית שנמצאו במחצבה 4 (L369) מתוארכים לתקופה הביזנטית (י' גורין-רוזן, מידע בעל פה) וכן הממצא הקרמי המאוחר שנמצא בחלק מהמחצבות (למשל, קנקן; איור 8:9).
נוסף על אלה זוהו שרידים של מחצבות דומות שבהן סימני חציבה וניתוק של אבנים המעידים על הפקת מגוון אבני בנייה.
 
טבלה 1. מחצבות
 
מס'
לוקוס
שטח
גודל ממוצע
(מ"ר)
1
426, 428, 430
D
30
2
391
C
1.5
3
388
C
3
4
369
C
1.2
5
370
C
1.3
6
338
C
2
7
339
C
2
8
517
C
20
9
252
C
5
10
522
C
3
11
521, 253
C
2
12
630
F
3
13
637
F
5
14
625
F
25
15
-
F
6
16
649
F
5
17
650
F
9
18
610
F
2
19
104, 106
G
40
 
מתקנים חצובים
נתגלה מגוון של 39 מתקנים חצובים בסלע האם (0.5 × 0.8 מ', 0.6 מ' עומק בממוצע; איורים 10–12), לרובם מתאר מלבני, לאחדים מתאר רבוע או סגלגל ושלושה עגולים (L653 ,L647 ,L615). המתקנים פזורים בכל שטחי החפירה, בדומה למחצבות; ריכוז גבוה נמצא בשטח F ובו 26 מתקנים, רובם מלבניים. חלק מהמתקנים סמוכים לשקעים טבעיים בסלע, ואפשר שגם הם נוצלו כמתקנים (L638 ,L636 ,L629 ,L617 ,L613), במיוחד הקטנים שבהם (L651 ,L648–L646 ,L615). חלק מהמתקנים נחצב בתוך שקעים אלה (L636 ,L627). ריכוז נוסף של מתקנים דומים נתגלה בשטחים D ,C ו-E (ב-
L521–L518 ,L516 ,L514 ,L513 ,L431 ,L429 ,L427 ,L425 ,L420 ,L418–L416 ,L345; איור 2). מתקנים 427, 431 (איורים 13, 14) ו-514 הותקנו בתוך המחצבות ומעידים כי זמנם מאוחר להן.
 
מדרגות עיבוד חקלאיות
בשטח C נחשפו שרידים של קירות תמך של מדרגות עיבוד חקלאיות; בולטים בהם שני קירות מקבילים (W35 ,W33; כ-0.75 מ' מרחק ממוצע בין הקירות). נחשפו קטעים של קירות נוספים (למשל W37 ,W36) שלא משתלבים בתכנית הכללית ונראה כי הם מאוחרים. קיר 35 (45 מ' אורך חשיפה; איור 2, חתך 1–1) בנוי מאבני גוויל שהונחו הישר על סלע האם, כיוונו מזרחמערב בסטיות קלות בהתאמה לקווי המדרון, והוא השתמר לגובה נדבך אחד. בכמה קטעים הסלע נחצב ופולס טרם בניית הקיר. במילויי עפר הצמודים לקיר מצפון ומדרום, שבחלקם אבני מפולת, נתגלו מטבע של אלכסנדר ינאי (ר"ע 115748) ומטבע חשמונאי כללי? (ר"ע 115747). כן נתגלה ממצא קרמי המתוארך לתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה, ובו קערות (איור 1:5, 2), סירי בישול (איור 4:5, 5) וקנקנים (איור 6:5, 9–12, 14, 15). צמוד לקיר מדרום נחשף מפלס לבן-צהבהב ובמילויים שמעליו נתגלה ממצא קרמי המתוארך לסוף התקופה ההלניסטית ולראשית התקופה הרומית הקדומה, ובו סירי בישול (איור 3:5, 7). בחתך בדיקה שנערך בתוך הקיר (L336) נתגלו שברים של כלי זכוכית מהתקופה הביזנטית (י' גורין-רוזן, מידע בעל פה). קיר 33 (30 מ' אורך חשיפה) בנוי משני פנים של אבני גוויל וביניהם מילוי של אדמה ואבנים קטנטנות; הקיר נבנה במפלס גבוה מקיר 35, לאחר שזה יצא משימוש, ולפיכך הוא מאוחר לו, והושתת על מילוי עפר שנסחף מחלקו העליון של המדרון. בחתך בדיקה שנערך בתוך הקיר (L367) נתגלו שברים של כלי זכוכית מהתקופה הביזנטית (י' גורין-רוזן, מידע בעל פה). אל קיר 35, בניצב לו, ניגש קיר (W34; כ-1.2 מ' אורך חשיפה, 1.1 מ' רוחב) הבנוי משני פנים של אבני גוויל שהושתתו על מילוי סחף. קיר נוסף (W41; כ-3 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב), שכיוונו צפון–דרום, נחשף בקצה המערבי של קיר 33 וחתך אותו. לקיר שני פנים בנויים מאבני שדה וביניהם עפר, בדומה לקיר 34. הקיר בנוי במפלס גבוה מקיר 35 על מילוי של פסולת חציבה (L285) שנתגלה בו ממצא קרמי המתוארך לתקופה הביזנטית, ובו קערות (איור 2:9, 5) וקנקנים (איור 8:9, 9). במילויים הצמודים לקיר ממערב נתגלה ממצא דומה. הקירות המאוחרים, קיר 36 (4.5 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב) וקיר 37 (4 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב), בנויים משני פנים של אבני גוויל שהושתתו על סלע האם. במפלסי עפר הניגשים אל הקירות מדרום נתגלה ממצא קרמי המתוארך לתקופה הביזנטית, ובו קערות (איור 1:9, 3, 4, 6, 7) ונרות (איור 10:9–12). עוד נתגלו שני מטבעות המתוארכים למחצית השנייה של המאה הה' לסה"נ (ר"ע 115766) ולמאות הה'–הו' לסה"נ (ר"ע 115767). במילויים שכיסו את הקירות, שמקורם כנראה בסחף מדרום, נתגלו שני מטבעות נוספים: אחד מימי אלכסנדר ינאי (ר"ע 115765) ושני המתוארך לשנים 395–408 לסה"נ (ר"ע 115764). מטבעות רבים נוספים, שמקורם בסחף זה, נמצאו במילוים שבין קירות 33 ו-35 ובמילויים שכיסו אותם או נסמכו אליהם, וכן בריבועים סמוכים (טבלה 2: ר"ע 115749–115752, 115754–115756, 115758–115760, 115762, 115768–115771).
 
טבלה 2. מטבעות שמקורם בסחף
ר"ע
זיהוי/תיארוך
115749
מרציאנוס, 450–457 לסה"נ
115750
אנטיוכוס הג', מִטבעת עכו
115751
ליאו הא', 457–474 לסה"נ
115752
383 לסה"נ
115754
351–361 לסה"נ
115755
המאות הד'–הה' לסה"נ
115756
יוסטיניאנוס הא', מִטבעת קרתגו
115758
חשמונאי
115759
המאה הד' לסה"נ
115760
חשמונאי כללי
115762
אלכסנדר ינאי
115768
אוֹבוֹל כסף אולי מִמִטבעת שומרון
115769
383–395 לסה"נ
115770
המאות הד'–הה' לסה"נ
115771
450–550 לסה"נ
 
מערות
בקצה הצפוני של שטח F נחשפו שתי מערות (B ,A; איורים 15, 16), שנהרסו חלקית מסלילת כביש בן זמננו, שקישר בין ירושלים לבית לחם. שקע חצוב בחלק העליון של תקרת המערה המערבית (A) שימש כנראה פיר כניסה. במערות נחפרו שני חתכי בדיקה (L852 ,L801) שחשפו את קרקעיתן (כ-0.4 מ' מתחת למפלס הכביש) ומילוי של אדמה ובו ממצאים בני זמננו ומעט ממצא קרמי שאי אפשר לתארכו, למעט שבר קערה מטיפוס FBW (לא צוירה), המתוארכת לתקופה הביזנטית.
 
קולומבריום
מתקן הקולומבריום (L107; איורים 7, 18, 19) נחצב בסלע גיר רך. הכניסה אליו הייתה דרך פיר אנכי (L103; כ-2.75 מ' אורך, 0.85–1.05 מ' רוחב, 0.8–1.2 מ' עומק; איורים 20, 21) שנחצב בתקרתה. בארבע דופנות הפיר נחצבו מגרעות מלבניות, ארוכות וצרות. בדופן הצפונית נחצבו שתי מגרעות: עליונה (0.2 × 1.8 מ', 0.1 מ' עומק) ותחתונה (0.20 × 0.65 מ', 0.1 מ' עומק). מגרעות דומות נחצבו בדופן המקבילה מדרום. בדופן המזרחית נחצבה מגרעת אחת (0.20 × 0.85 מ', 0.2 מ' עומק) ובדופן המערבית נחצבה מגרעת דומה (0.17 × 0.70 מ', 0.2 מ' עומק). ייתכן כי המגרעות שימשו להנחת כיסוי של לוחות מעץ או מאבן, שאִפשר כניסה אך ורק ליונים ומנע כניסה של בעלי חיים לא רצויים ולכלוך. הפיר הוביל אל חדר טרפזי (3.30–3.45 × 3.90–4.20 מ', 2.6 גובה מרבי) שתקרתו פגומה ואינה מיושרת בשל הסלע הפריך. רצפת החדר היא משטח סלע מיושר. בארבעת דופנות החדר נחצבו כוכים קטנים (כ-0.2 × 0.2 מ', 0.2 מ' עומק, איורים 22–24), סדורים בשלוש עד חמש שורות, ומספרם בכל שורה אינו אחיד. המרווח בין הכוכים ובין השורות דומה, למעט אחדים שמידותיהם שונות, כנראה בגלל הסלע הפריך. לאורך דופנות החדר וסמוך לקרקעיתו הותקנה מדרגה (0.2–0.4 מ' רוחב, כ-0.3 מ' גובה).
החדר היה מלא בעפר, ובתוכו נתגלו ממצא קרמי, ממצא זכוכית, מטבעות ועשרות אבני בנייה שביניהן כמה שברים של פריטים אדריכליים שהושלכו למתקן (להלן). הממצא הקרמי כלל קערות המתוארכות לתקופת הברזל 2 (איור 1:25–4), קנקנים מהתקופה הפרסית (איור 5:25) ומסוף התקופה ההלניסטית-החשמונאית (איור 6:25–8), קדרה ופך מהתקופה הרומית הקדומה (איור 9:25, 10) וקערות מהתקופה הביזנטית (איור 11:25, 12). ממצא הזכוכית כלל שבר של קערה או ספל מן התקופה הרומית, כנראה מהמאה הב' לסה"נ (נ' כצנלסון, מידע בעל פה). הממצא הנומיסמטי כלל ארבעה מטבעות מזוהים: שניים מימי אלכסנדר ינאי (ר"ע 123032, 123035), אחד מן התקופה הרומית (המאות הא'–הג' לסה"נ; ר"ע 123034) ואחד מן התקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ; ר"ע 123033).
הממצא האדריכלי. נמצאו חמישה שברים מאבן גיר רכה, השייכים כנראה לשניים או שלושה פריטים; בשוליהם ועל פניהם מגולפים עיטורים עדינים ונקדחו בהם 'חלונות' עגולים (7–10 ס"מ קוטר). שלושה שברים (איור 1:26–7) שייכים כנראה לפריט אחד (מעל 0.5 מ' אורך, כ-0.47 מ' רוחב). שבר אחד מעוטר בפן אחד בדגם של איקסים בתוך מסגרת מלבנית כפולה (איור 5:26), ובפן השני בשני לוליינים וביניהם משולש, שמצדדיו שיבולות שדה או כפות תמרים (איור 6:26). שבר אחר מעוטר בדגם של מיאנדרים שעוצבו בתוך מסגרת מלבנית מגולפת (איור 7:26). שני השברים האחרים שייכים כנראה לשני פריטים שונים. בשבר אחד נקדחו חורים קטנים (7 ס"מ קוטר; איור 27) בתוך שתי מסגרות: מלבנית ועגולה, המוקפות בקווים כפולים חרותים. השבר השני מעוטר כנראה בדגם של קרן שפע (איור 28). אפשר שהפריטים שימשו במקור חלק מריהוט מפואר, אולי שולחנות, כפי שנתגלו ב'בית השרוף' בחפירות הרובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים (אביגד 167:1980–173; גבע תשע"א:82). לוח דומה אך ללא עיטור בצדיו נמצא במתקן דומה בשבטה (Hirschfeld and Tepper 2006:90, 93, Fig.9). כמו כן נמצאו שברים של אבני גזית מעוצבות (איור 1:29–6). אפשר שמקור הפריטים בבית אמידים, חווה או וילה, שמתקן הקולומבריום שימש בה.
 
השרידים שנחשפו מצביעים על מערכת חקלאית מפותחת, שנבנתה לאורך המדרונות התלולים שמצפון-מזרח לטיילת שרובר ולשכונת ארמון הנציב, וקשורה כנראה ליישוב חקלאי שהתקיים באזור לאורך כמה תקופות. אפשר שאלה הם שרידי היישוב ההלניסטי שנתגלה במזרח תלפיות, ממערב לשטחי החפירה (ביליג תשנ"ה; ראם תשס"א; סולימני וברזל 2008). אפשר גם שנקשרו אל יישוב אחר או בית חווה שהתקיים במעלה המדרון מדרום. יישוב זה, על פי הממצא הרב והמגוון שנתגלה בו עד כה, התקיים, על סמך הממצא הקרמי, בתקופת הברזל 2, ולא מן הנמנע, על סמך האוֹבוֹל (טבלה 2: ר"ע 115768), שנתגלה במילוי שכיסה את השרידים, כי המשיך להתקיים בתקופה הפרסית. היישוב המשיך להתקיים, כנראה ברצף, בתקופות הרומית, הביזנטית והעבאסית, על סמך הפוּלוּס (ר"ע 115753) ושלושה מטבעות ללא זיהוי מדויק (ר"ע 115757, 115761, 115763), והיה חלק מהעורף החקלאי של ירושלים. המחצבות הן השריד הקדום ביותר, חלקן קדמו למתקנים ולמדרגות העיבוד, ועל פי הממצא הקרמי שנמצא במזרח שטח D, הן תוארכו לסוף התקופה ההלניסטית ולראשית התקופה הרומית הקדומה. לעומת זאת, בחלקו המרכזי של האתר בשטח C, אפשר לתארכן לכל המוקדם לתקופה הביזנטית והן כנראה בנות זמנו של קיר התמך הצפוני (W33). המתקנים נתגלו בכל שטחי החפירה ולא נמצא בהם ממצא מתארך. בחלק המזרחי של האתר הם מבטלים את מחצבה 1, המתוארכת לסוף התקופה ההלניסטית ולתקופה הרומית הקדומה, ועל כן נראה כי נבנו לאחר פרק זמן זה. מתקנים אלה נדירים בנוף החקלאי הקדום של ירושלים ולא נמצאו דומים להם באזור ירושלים. בשל קרבתם לגתות ייתכן כי שימשו לנטיעת כרמים ושייכים לתופעה הידועה עד כה רק בשומרון, המכונה 'כרם חצוב' (זרטל תשנ"ט). קירות התמך המקבילים נבנו מעל המחצבות והמתקנים, כנראה בשתי תקופות שונות. מתקן הקולומבריום הוא חלק ממערכת חקלאית זו ומצטרף למתקנים דומים רבים שנחשפו באזור ירושלים (קלונר תשס"ג:31). מתקנים נוספים תועדו ונחפרו בשנים האחרונות (שיאון 2006, זילברבוד 2008, קגן ואייריך-רוז 2012); חלקם הגדול נחצבו בסלע בדומה למתקן הנדון וחלקם נבנו. מתקנים אלה הופיעו לראשונה בתקופה ההלניסטית, המאה הג'–המאה הא' לפסה"נ, ומרביתם מתוארכים למאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ (קלונר תשנ"ז:29–30); הם יועדו לגידול יונים למאכל ולהקרבת קורבנות בבית המקדש וסיפקו דשן לחקלאות. המתקנים הרבים שנחשפו מעידים כי היו חלק מענף חקלאי חשוב בכלכלת העיר ירושלים וסביבתה. על סמך הממצא הקרמי והנומיסמטי מהמתקן אפשר לתארכו לתקופות ההלניסטית והרומית, אך לא ברור מתי יצא משימוש. הממצא המאוחר שנתגלה בתוכו מתוארך לתקופה הביזנטית, והוא יכול אולי להעיד על זמן התקנתו או על המשך השימוש בו במהלך תקופה זו, ואפשר גם שהממצא המאוחר הושלך לתוכו יחד עם הפריטים האדריכליים בתקופה זו כשהמתקן לא היה בשימוש.