תל חליף היה אתר יישוב מרכזי במרוצת תקופות היסטוריות רבות, למן התקופה הכלקוליתית ועד לתקופה האסלאמית הקדומה. באזור נסקרו ונחפרו מערות קברים מתקופת הברזל, שרובן נתגלו באקראי בבדיקות לקראת בנייה ופיתוח וחלקן נפרצו על ידי שודדי עתיקות. מערת קבורה מתקופת הברזל נחפרה לראשונה בשנת 1964 בתחומי קיבוץ להב, כ-300 מ' מדרום לתל חליף. במערה חצובים שני חדרי קבורה, שבאחד מהם דרגש חצוב ובור מאספה, ונתגלו בה 25 כלי חרס מתקופת הברזל 2 (ח"א תשכ"ד). סמוך לחפירה הנוכחית נחפרה מערה נוספת, שנחצבה לתוך סלע גיר ובה חדר קבורה שבו אצטבה חצובה ומאספה. במערה, שנחפרה בשלמותה ולא הופרעה על ידי שודדי עתיקות, נתגלו כ-350 כלי חרס וממצאים נוספים מתקופת הברזל 2, המאות הט'–הח' לפסה"נ (בירן וגופנא תשכ"ה; תשכ"ט; Biran and Gophna 1970). מצדו הדרומי של תל חליף, למרגלות הגבעה שבה נערכה החפירה הנוכחית, נתגלו ונחפרו חלקית שלוש מערות; שתיים מהן נבזזו על ידי שודדי עתיקות. תכנית הקברים היא של חדר חצוב בסלע, אצטבות חצובות לאורך שלושה מקירות החדר ובורות לליקוט עצמות בפינות בין המשכבים. הקברים, מטיפוס 'קברים יהודאיים', מתוארכים לתקופת הברזל 2 (950–750 לפסה"נ) ונמצאו בהם 200 כלי חרס, להבי ברזל עם ידיות עצם, תכשיטים וממצא קטן (סיגר תשל"ב; Seger 1972). בגבעה הדרומית שתי מערות נוספות, שבהן חדר קבורה חצוב ובו אצטבות ומאספות, ונתגלו בהן כלי חרס המתוארכים למאה הח' לפסה"נ, בהם קערה שומרונית, שבמרכזה מכויר רימון חרס (סיגר תשל"ח; Cole 1978). באזור תל חליף ובבית הקברות נערכה בשנים האחרונות פעילות ארכיאולוגית נרחבת, הכוללת סקרים וחפירות ארכיאולוגיות (לריכוז הממצאים ממערות הקבורה ר' Borowski 2013).

 

החפירה נערכה במורדות של שלוחה המשתפלת מדרום לצפון ולצפון-מערב, במערה טבעית שנוצרה בתהליך של המסה קרסטית בתוך רובד של סלע גיר קשה. בעת העתיקה הותאמה המערה לשימוש בחציבה, בפילוס משטחי סלע ובבניית קירות מאבני גוויל, הן להצרת פתח הכניסה למערה הן לחיפוי קירות הסלע הטבעי במקומות שבהם היו סדוקים וחסרים. הכניסה אל המערה ממזרח, דרך פתח בנוי שממנו יורדות שתי מדרגות בנויות שהובילו לחלל המערה (6 × 7 מ'; איורים 1–3). המדרגה התחתונה הושתתה על קיר בנוי מאבני גוויל, שנבנה בחזית המערה, כנראה כדי לאפשר סגירה והצרה של הפתח. לרוחב פתח הכניסה הונחו שתי אבני גוויל שטוחות, ששימשו סף כניסה למערה, ואולי חסמו כניסת סחף ומי נגר עילי לפנים המערה. בצדו הדרומי של חלל המערה, כ-1 מ' מעל רצפתה, הוכשרה בחציבה אצטבה (איור 4). בצדו המערבי של החלל, בגובה 0.6 מ', הוכשרה בחציבה אצטבה נוספת. הפינה הצפונית-מזרחית של המערה תחומה בקירות בנויים מאבני גוויל, שהשלימו את קו הסלע הטבעי שהיה חסר ופגוע בקטע זה. בחלל המערה הפנימי (3.7 × 4.7 מ'), בין הקירות לבין האצטבות, הצטבר סחף שחדר דרך פתח הכניסה ומסדקים בדופנות המערה. הסחף כיסה וחתם את השכבות הארכיאולוגיות והגיע קרוב לתקרת המערה. בכמה קטעים הופרעו השכבות מפעילות של שודדי עתיקות. זוהו ארבעה שלבים של פעילות במערה. בשונה ממערות קבורה רבות שנחפרו ותועדו סמוך למערה זו, כאן לא נתגלתה מאספה.
 
שלב 1 (האלף הרביעי לפסה"נ). ברצפת המערה, בתוך כיסי סלע האם, נתגלה מילוי עפר שהכיל חרסים אחדים המתוארכים לתקופה הכלקוליתית, בהם שברי קנקנים מעוטרים בעיטור חבל. כמו כן נתגלתה צלמית אבן קטנה בסגנון צלמיות כינור (איור 5). ייתכן שהממצאים לוקטו מסביבת המערה בעת העתיקה והוכנסו לתוכה בעת שפילסו את רצפתה לשימוש בשלב השני. ממצא זה אינו מפתיע, שכן בחפירות ארכאולוגיות בתל חליף ובסביבתו נמצאו שרידים רבים מהתקופה הכלקוליתית.
 
שלב 2 (המאות הי"ד–הי"ג לפסה"נ). מעל סלע האם נחשף מפלס רצפה עשוי מאדמה אפורה מהודקת ומלוכדת באבני חצץ קטנות (איור 6). ניכר שהמפלס הותאם לגובה פניו העליונים של סלע האם בחלל המרכזי. מפלס זה הכיל חרסים רבים המתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת, בהם כלי יבוא קיפריים, בילבילים וקערות חלב. בסינון קפדני של החומר שנחפר ממפלס זה, נתגלו שתי טבעות חותם: מפיאנס ומאבן אדומה, הנתונה בטבעת ברונזה, ועליה דמות לוחם האוחז בידו השמאלית מגן ובידו הימנית חרב מגל מעל לראשו (איור 7). עוד נמצאו חרפושיות, תכשיטים וחרוזים רבים. במפלס זה לא נתגלו כלל עצמות אדם. משפע הממצא שנתגלה בשלב זה אפשר להסיק שהשימוש הראשוני במערה, אולי למגורים או לקבורה, היה בתקופת הברונזה המאוחרת. בחתך שנעשה במפלס זה עד לסלע האם נתגלו חרסים אחדים המתוארכים לתקופה זו.
 
שלב 3 (המאות הט'–הח' לפסה"נ). נחשפה שכבה אופקית ובה אבני גיר. ניכר שהאבנים הונחו לשם כיסוי המפלס הקודם. נשללה סברה שהאבנים התמוטטו מתקרת המערה, שכן מפלס האבנים נמצא גם באזורים שבהם תקרת המערה נותרה שלמה. בין האבנים ומעט מתחתיהן נתגלו עשרות כלי חרס תמימים, המתוארכים לתקופת הברזל 2 ביהודה, המאות הט'–הח' לפסה"נ (איורים 8–10). בין הכלים פכיות שחורות, קובעות, נרות חרס צבוטים, פכים וקנקניות. מתחת למפלס האבנים נמצאו מעט מאוד שרידים של עצמות אדם, השתמרותן גרועה, רובם התפוררו במגע. כל החומר שהוצא ממפלס זה נופה בדקדקנות על פני השטח שמחוץ למערה. במפלס זה נתגלו כמה חרפושיות, חרוזים, חותמות ותכשיטים מברונזה ומעצם. על גבי האצטבה המערבית, בתוך ערימת שפך של שודדי עתיקות, נמצא בקבוק אלבסטרון מאבן בהט בגוון צהבהב. בסינון חומר שגורד בניקוי פני הסלע של האצטבה הדרומית נמצאו שתי חרפושיות.
 
שלב 4 (המאות הג'–הב' לפסה"נ). במרוצת השנים שחלפו משלב הפסקת השימוש במערה ועד פריצתה המחודשת בימינו על ידי שודדי העתיקות, הצטבר מפלס שהכיל אדמת סחף חומה (1.1 מ' עובי ממוצע). במפלס זה נתגלו כמה כלי חרס תמימים, בהם שני בקבוקים דמויי כישור ונר חרס. הכלים מתוארכים לתקופה ההלניסטית, המאה הב' לפסה"נ, וכנראה הובאו אל המערה על ידי בני התקופה. אנשי התקופה ההלניסטית הכשירו מערות קבורה רבות במורדות הגבעה, סמוך למערה זו. כלי החרס האופייניים לתקופה נמצאו בשלושת צדי המערה, במפלסים שונים, ללא הקשר ברור. בערמת שפך של שודדי עתיקות, שנמצאה כמטר מעל מפלס האצטבה הדרומית, נמצאו שתי גולגולות אדם ושרידים של שני שלדים שהשתמרו היטב. סמוך להם נתגלה בקבוק דמוי כישור תמים וחלק מסיכת רכיסה מברונזה. השתמרות העצמות בשלב זה הייתה טובה, בשונה מרסיסי העצמות המפוררות שנתגלו בשלבים הקדומים.
 

המערה בתל חליף היא מערה טבעית שהייתה בשימוש תושבי התל הסמוך בתקופת הברונזה המאוחרת; המערה גדולה וגבוהה ופתחה הרחב אפשר כניסה נוחה לאדם ולצאן; נראה ששימשה למחסה או למרעה. במהלך תקופת הברזל 2, כנראה במאה הט' לפסה"נ, עת הוכשרה הגבעה שמדרום לתל חליף לשמש בית קברות, נחצבו בגבעה מערות קברים רבות — אז, על פי ממצאי החפירה, החל השימוש במערה זו לקבורה. בפתח המערה נבנה קיר מסיבי ובו גרם מדרגות. הקיר נבנה לצמצום פתח הכניסה למערה וכדי לאפשר נעילתה והגנה על תכולתה. במערה הוכשרה, באמצעות חציבה ופילוס הסלע, האצטבה הדרומית שעליה כנראה הונחו הנפטרים, בדומה לתמונה שהתקבלה מניתוח ממצא מקברים סמוכים בני התקופה, שנתגלו ונחפרו במורד הגבעה. תקופת השימוש במערה לקבורה הייתה ממושכת ובמהלכה הצטבר חומר רב על רצפתה. תנאי האקלים הלחים במערה הביאו להתפוררות עצמות הנפטרים, שכנראה הונחו על רצפת המערה לצד כלי לוואי רבים ותכשיטים, וכוסו בשכבת אבנים אופקית. בחלוף השנים מסוף השימוש במערה לצורכי קבורה חדר למערה סחף רב מפני השטח, שכיסה את שכבת האבנים וקבר תחתיו את הממצא. הגבעה שמדרום לתל חליף המשיכה לשמש בית קברות לתושבי התל גם בתקופות ההלניסטית והרומית. במהלך התקופה ההלניסטית, במאות הג'–הב' לפסה"נ, נכנסו כנראה שוב למערה והותירו במקום כלי חרס אחדים ושני נקברים. אלה הונחו על גבי מפלס אדמת הסחף, ללא בנייה או הקשר נלווה. המערה התכסתה ונפרצה שוב על ידי שודדי עתיקות בימינו. במערה נתגלו יותר מ-500 כלי חרס, רבים מהם תמימים, כלי אלבסטר, מקטר מאבן, חרפושיות, חותמות, בולות, כלי ברונזה ותכשיטים רבים. הממצא עשיר ומגוון מאוד. חלק מהכלים שנמצאו יובא מקפריסין וחלק מהממצא מצרי או בהשפעה מצרית, לרבות חותמות שעליהם מופיעים שמות המלכים תחותמיס השלישי, ששלט בשנים 1504–1450 לפסה"נ, ואמנחותפ השלישי, ששלט בשנים 1386–1349 לפסה"נ. הממצא המגוון יכול להעיד על הרכב האוכלוסייה בתל חליף, על זהותה בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל 2 ועל השפעת התרבות המצרית על אוכלוסיית ארץ ישראל. המערה מוסיפה מידע רב על אודות בית הקברות שמדרום לתל חליף.