ממצאי החפירה מעידים כי בוני המבנה העות'מאני ראו את שרידי המפולות והקירות מן התקופה הצלבנית. הם פילסו את שכבת ההרס והשרפה מן התקופה הצלבנית — שניגשה אל המבנה הצלבני (קירות 3, 5) מבחוץ — והניחו מעליה מילוי של חול (0.2–0.3 מ' עובי; איור 7), כדי להכין את השטח להקמת המבנה. את נדבך היסוד הרחב של קיר 1 הניחו על שכבת מילוי זו, ומעליו נבנה קיר יסוד צר יותר. לאחר הקמת קירות המבנה, ועד לגובה של כ-1 מ' מעל בסיס היסוד, מולא פנים המבנה באדמת חול ובשברים של אבני בנייה, ששימשו תשתית לרצפת המבנה.

 
כלי החרס
עדנה שטרן
 
בחפירה נתגלו כלי חרס ואריחי חרס מן התקופות הצלבנית והעות'מאנית.
 
התקופה הצלבנית
כלי החרס מן התקופה הצלבנית שנתגלו במילויים 2 ו-4 זהים לאלה שנתגלו בחפירות קודמות בעכו (Stern 2012). בין כלים אלה נמצא שבר בסיס של קערה מעוטרת בחריתה המתארת כנראה את חלקו התחתון של עוף מים. מקורם של כלים מטיפוס זה ביוון, וזמנם המאה הי"ב וראשית המאה הי"ג לסה"נ (איור 1:8; Stern 2012:65–69, Type GR.GL.4, Pl. 4.48:13, 14). אף שכלים שלהם עיטור דומה נפוצים ביוון, זהו ממצא נדיר למדי בעכו. כמו כן נמצאו שברים אחדים של אריחי חרס מטיפוס כלי נמל סן סמיון, המזוגגים בצבע יחיד (מונוכרום; איור 2:8) או הנושאים עיטור חרות והתזות זיגוג בצבעים ירוק וחום (איור 3:8, 4). אריחים אחדים מסוג זה נמצאו בכמה חפירות בעכו, בדרך כלל באדריכלות ביתית (שטרן 2010: איור 7; Stern 2012:56–57, Type NSY.GL.4, Pl. 4.39:5–9) אך גם בכנסיות, דוגמת כנסיית יוחנן הקדוש, שם הם נמצאו משולבים ברצפת הכנסייה (שטרן 2007), והמרתף של כנסיית אנדריאס הקדוש, סמוך מאוד לחפירה זו (רישיון מס' G-30/1995).
 
התקופה העות'מאנית
רוב כלי החרס שנמצאו בחפירה מתוארכים לתקופה העות'מאנית: רובם מן המאה הי"ט עד ראשית המאה הכ', ומקצתם מן המאות הי"ז והי"ח לסה"נ. רוב הכלים מתקופה זו אינם מזוגגים, והם מייצור מקומי האופייני לעכו. כלי השולחן המזוגגים שנמצאו בחפירה יובאו מארצות הים התיכון, ומעידים כי עכו הייתה עיר מסחר בינלאומית בתקופה העות'מאנית. אלה נחלקים לכלים שיובאו מאירופה ולכלים שמקורם בתחומי האימפריה העות'מאנית.
 
כלי יבוא מאירופה (איור 9). כלי מיוליקה ממונטלופו (Montelupo Maiolica; איור 1:9) מיוצגים בקערה מטין צלהב ששפתה נוטה חוצה, והיא מעוטרת בצביעה בזיגוג בדיל כחול, ירוק וחום על רקע לבן. אף שנמצא רק שבר קטן מאוד של הקערה, ייתכן שיש לזהות את העיטור כ-verde fogiliaעלי אלון בעלי קו מתאר חום כהה ומילוי ירוק, ופסי תכלת בין העלים. הקערה יוצרה כנראה במאה הי"ז לסה"נ בעיר מונטלופו, הסמוכה לפיזה (Berti 2008:351–352, Fig. 61), או במרכז ייצור אחר של מיוליקה בטוסקנה.
כלים צבועים מגרוטליה (Grottaglie; איור 2:9) מיוצגים בקערה מטין צלהב שלה שפת מדף, מעוטרת בצביעה בחום ותכלת בזיגוג בדיל על רקע לבן. הקערה יוצרה בעיר גרוטליה שבדרום איטליה או בקורפו, שם יוצרו למן סוף המאה הי"ח ועד ראשית המאה הכ' לסה"נ חיקויים של הטיפוס המקורי (Vroom 2005:184–185).
חיקויים של כלי פורצלן סיניים(איור 3:9–5) מיוצגים בשלוש קערות מטיפוסים שיוצרו לאורך כל המאה הי"ט, בעיקר באנגליה, אך גם בצרפת, גרמניה והולנד, כחיקוי של כלי הפורצלן הסיני המעוטרים בדגמים הצבועים כחול על רקע לבן. הכלים שנתגלו יוצרו מטין בהיר מאוד, כמעט לבן, אך יש כלים מטיפוסים אלה שיוצרו מפורצלן של ממש. הכלים נושאים מגוון עיטורים. לקערה מס' 3 שפת מדף, ועל פי עיטורה היא שייכת לטיפוס Transfer-Printed Ware. דגם העיטור הודפס על גוף הכלי, וזה צופה בזיגוג שקוף. ייתכן מאוד שהשבר שנמצא בעכו שייך לטיפוס העיטור האנגלי המוכר בשם Willow Pattern (Vroom 2005:188–189). קערה מס' 4 רדודה ולה שפת מדף שלאורכה עיטור פסים. זהו דגם פשוט ונפוץ, אך מקום ייצורו אינו ידוע. קערה מס' 5 רדודה אף היא, ולה שפת מדף רחבה. על פי עיטורה שייכת הקערה לטיפוס Brush stroke Flow Blue . דגם העיטור צמחי והוא צבוע במכחול בצבע כחול-קובלט שנמרח אל תוך הרקע הלבן ((Brownell 2010:130
 
כלי יבוא מתחומי האימפריה העות'מאנית (איור 10). כלי צ'נקלה (Çanakkale Ware; איור 1:10) מיוצגים בקערה מעוטרת בצבע חום מנגנז מעל לזיגוג לבן. קערה זו יוצרה בעיר צ'נקלה שבאזור הדרדנלים במערב טורקיה, ועיטורה אופייני למאה הי"ט לסה"נ (Vroom 2005:180–183). קערה מטיפוס Slip Painted Ware, המעוטרת בצביעה בחיפוי של פסים אנכיים (איור 2:10), יוצרה בדידימוטיכון (Didymoiteicho) שבתרקיה שבצפון יוון, באחד ממרכזי הייצור האחרים בתרקיה או בצפון-מערב טורקיה. קערות מטיפוס זה מתוארכות למחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ (Vroom 2005:186–187).
נמצאו מקטרות חרס אחדות (איור 3:10, 4) וכמה ראשי נרגילות, הדומים לאלה שנמצאו בעכו בעבר (Shapiro 2010). מקטרת מס' 3 עשויה מטין אפור בהיר ומתוארכת לסוף המאה הי"ז לסה"נ. מקטרת מס' 4 מחופה אדום וזמנה שלהי המאה הי"ט–ראשית המאה הכ' לסה"נ.
 
ממצא זה מעשיר את מכלול הטיפוסים של כלי היבוא שנתגלו בעכו מהתקופות הצלבנית והעות'מאנית. אריחי הקרמיקה מנמל סנט סמיון מצביעים על שימוש נרחב באריחים מסוג זה בעכו, במגוון מבנים. חשיבותם של כלי החרס המיובאים רבה מכיוון שהם מאפשרים תיארוך מדויק הרבה יותר מאשר טיפוסי הכלים המקומיים הפשוטים, שלהם משך חיים ארוך בתקופה העות'מאנית. כך למשל הקערה המזוגגת ממונטלופו מתוארכת לפרק הזמן שבו התעורר מחדש המסחר הבינלאומי דרך נמל עכו במאה הי"ז לסה"נ, ואילו מקטרת מס' 3 מתוארכת לסוף מאה זו. כלי חרס אלה, וכן המאוחרים יותר, משקפים ללא ספק את פעילות הסוחרים האירופאים בעכו ואת קשרי המסחר הימיים הבינלאומיים של עכו לאורך התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.