טרם החפירה הוסרו באמצעות כלי מכני שפכי בנייה מהשטח שבחזית המערה. במדרגת הסלע ממזרח למערה הובחנו סימני חציבה, המכוסים חלקם בחזזית. פתח המערה (1.75 מ' רוחב, 1 מ' גובה; איור 3) פונה לצפון, ואליו מוליכה מדרגת סלע טבעית (0.8 מ' גובה). לאורך הדופן המזרחית של המערה התגלו סימני חציבה לא אחידים, שנעשו כנראה בשימוש שני צדיו של מכוש או גרזן חפירה ואולי אף באיזמל. חלק מסימני החציבה צרים (8 ס"מ אורך, 0.5 ס"מ רוחב; איור 4) וחלקם רחבים, ובהם סימנים רבועים (2 × 2 ס"מ) ומשולשים. סמוך לפתח המערה התגלה שקע טבעי בסלע (L100; כ-1.20 × 1.95 מ', 1.9 מ' גובה; איור 5), שהתמלא דרך סדק בתקרה באדמת טרה רוסה, שמעורבים בה שברי סלע מתקרת המערה, שורשי צמחים ופסולת בנייה. בגובה 0.15–0.20 מ' מעל הסלע התגלו שברים של בקבוק זכוכית בן זמננו. בשקע, על הסלע, התגלה מוקד שרפה (0.2 מ' קוטר; איור 6) וסביבו התגלו שברי פחמים ספורים וחרסים מעטים לא אינדיקטיביים. בדופנות המערה, משני צדי השקע, נחשפו שתי גומחות טבעיות, המזרחית (L101; איור 7) הורחבה בחציבה והתגלתה בה פסולת חציבה מונחת הישר על סלע. מדרום לשקע 100 עולה מפלס המערה במתינות דרומה (L102; מידות 0.5–1.9 × 4.0 מ'; איור 8). בחלק אמצעי זה של המערה התגלתה פסולת חציבה (0.3 מ' עובי ממוצע; כ-0.5 מ"ק), שהונחה לעתים הישר על הסלע ולעתים על הצטברות של בליית סלע ואדמת חרסית (L103). בהצטברות זו התגלה שבר גוף לא אינדיקטיבי של כלי חרס, אך לפי הטין והצריפה אפשר להניח שזהו קנקן מהתקופה הרומית. הלאה לדרום התגלה פיר (L104; מידות 0.6 × 1.7 מ', 1.2 מ' עומק; איור 9), שפתחו סגלגל; הסלע הוא ברקציה ועל כן קשה לקבוע אם הפיר טבעי או מעשה ידי אדם. גם אם הייתה חציבה, קשה היה לראות את סימניה בסלע, שכן היא כרוכה בניתוק של גושי סלע. חלקו התחתון של הפיר מעמיק אל מתחת למפלס הטבעי של המערה, ולכן נראה שהפיר נחצב. בפיר הצטברו בליה של הסלע מתקרת המערה, מעט אדמת חרסית ושורשים, וכן כמה שברים של מכל פח בן זמננו. מדרום לפיר 104 עולה מפלס המערה לכיוון דרום, והמערה מסתיימת בכוך טבעי (L105; מידות 0.5–1.0 × 3.5 מ', 0.9–1.5 מ' גובה). בכוך הצטברה אדמה דקת גרגר שנוצרה מבליית הסלע (0.5 מ' עומק חפירה); היא לא נחפרה עד לקרקעית הסלע. בחלקה העליון צבעה לבנבן-קרם ובחלקה התחתון הופך הצבע אדמדם, כנראה בשל תחמוצות ברזל בסלע.

על מדרגת סלע מעל לפתח המערה התגלה קיר של מדרגת עיבוד (W10; אורך 2.2 מ', רוחב 0.5 מ'), שנבנה בכיוון מזרח–מערב משני פנים של אבנים. הפן הצפוני נבנה הישר על הסלע והשתמר לגובה של ארבעה נדבכים (1.4 מ' גובה), ומהפן הדרומי נחשפו רק ראשי האבנים. הקיר תוחם מדרגת עיבוד המשתרעת מדרום לו (2 מ' רוחב).
במרחק של כ-5 מ' גבוה מהמערה התגלו שני פתחי מערות שנחפרו בעונה שנייה באתר (ספטמבר 2014). מטרים ספורים ממערב למערה נחשף פתחה של מערת קבורה(?) שלא נבדקה.
הממצאים משתי המערות שנחפרו מלמדים כי המערות שימשו למפלט בתקופה הרומית הקדומה.
 
המערה שנחפרה הייתה פתוחה זמן רב טרם החפירה, ונראה כי היא שימשה מחסה ארעי בזמננו. ייתכן כי מוקד השרפה על הסלע סמוך לפתח קשור לפעילות בזמן החציבה במערה. פסולת החציבה לא פונתה מהמערה, ואפשר שזה מלמד על רצון החוצבים שלא לחשוף את מיקומה של המערה.
 
הגיאולוגיה במערה
עמוס פרומקין
 
נחפרה מערה טבעית שהורחבה בחציבה בסלע דולומיט-גיר ברקציוזי השייך כנראה לתצורת כסלון. סלע ברקציוזי מורכב מגושי סלע זוויתיים, שאורכם בין סנטימטרים אחדים למטר אחד. סלע זה ניכר גם במדרגת הסלע מחוץ לפתח המערה, מעט רחוק יותר, שם הסלע נראה כדולומיט ימי. הברקציה היא כנראה שרידי חלל קרסטי קדום שהתמוטט (פליאוקרסט). ייתכן שהמערה התפתחה בטבעיות לאורך הברקציה. דופנות הסלע של המערה ברקציוזים ומפוררים, ולא ניכרת מורפולוגיה ברורה של המסה. עיקר המורפולוגיה היא של בליית התפוררות, בעיקר בדופן המערבית ובתקרה, ושל חציבה, בעיקר בדופן המזרחית אך גם בדופן המערבית סמוך לפתח. המערה נמשכת כמעט בקו ישר, עם הסתעפויות קטנות דמויות כוכים בדפנות ובתקרה. ניכרים לאורכה סימני שקיעת קלציט בסדקים קדומים. המשקע בדרך כלל קשה מסלע האם שסביבו, והוא יוצר מבנה דמוי boxwork. סלע האם התפורר בתהליך בליה לאבנים עד אבק, ותוצרי הבליה נראים בקרקעית וגם בשוליים. מאובני שורשים (rhizofossils) שכיחים, וגם שורשים החודרים למערה. לאורך קרקעית המערה יש קטעי סלע שמציינים מפלס קרקעית קדום או מעבר בין שכבות. כיסי אדמת טרה רוסה שכיחים ליד הפתח, אך מופיעים גם בתוך המערה. צביעה מקומית של תחמוצות ברזל אדמדמות מופיעה פה ושם.