בריבוע A1 (איור 2) התגלו רוב השרידים והממצאים בעומק של 0.8 מ', בקרקע שצבעה חום-אדום. נחשפו שני מקטעים של מפלסי אבנים שכיוונם צפון-מערב–דרום-מזרח, המרוחקים כ-1.5 מ' זה מזה. במקטע הצפוני (L110; מידות 0.70×0.95 מ', 0.25 מ' גובה השתמרות) שני נדבכים לא מפולסים המשלבים אבני גוויל מגיר ומכורכר. במקטע הדרומי (L111; מידות 0.33–0.70×1.10 מ', 0.1 מ' גובה השתמרות) נדבך אחד של אבני גוויל מגיר ומכורכר, מהוקצעות בחלקן; בדופן הצפונית שמונה אבנים סדורות בשורה ישרה. בין שני המקטעים וממזרח להם, כ-0.75 מ' מצפון למקטע 111 וכ-0.55 מ' מדרום למקטע 110, נחשף מקטע אבנים קטן נוסף (L112; מידות 0.35×0.40 מ') שתשתיתו זהה לזו של מקטע 111. ייתכן שהמקטעים הם חלק מתשתית רצפה או דרך שלא נשתמרה, אך אפשר גם שאלה יסודות של מתקן או קירות.

שברי כלי החרס המעטים שנמצאו בין השרידים מתוארכים למן שלב המעבר בין התקופות הפרסית וההלניסטית ועד לתקופה הרומית המאוחרת (לא צוירו).

 
בריבוע A8 (איור 3) התגלו רוב השרידים והממצאים בעומק של כ-0.6 מ' בקרקע דחוסה שצבעה חום–חום כהה. נחשפו שרידי שני קירות שכיוונם מזרח–מערב. הקירות מקבילים זה לזה אך בנייתם שונה. הקיר הצפוני (W103; אורך 2.5 מ', רוחב 0.7–1.0 מ', גובה 0.52 מ' השתמרות) בנוי משתי שורות של אבני גוויל בינוניות, שביניהן אבני גוויל קטנות יותר מגיר ומכורכר. בקצהו המערבי של הקיר שולבו אבני גוויל גדולות (0.13×0.20×0.34 מ' בממוצע). מהקיר שרדו שלושה נדבכים, אך יסוד הבנוי מאבני גוויל קטנות ובולט כדי 0.3 מ' מן הדופן הדרומית של הקיר, מעיד על עוצמתו. מן הקיר הדרומי (W104; אורך 1.2 מ', רוחב 0.80–1.07 מ', גובה השתמרות 0.5 מ') שרדו ארבעה נדבכים של אבני גוויל מגיר ומכורכר (0.19×0.19×0.22 מ' בממוצע). הנדבך העליון בנוי אבני גוויל שמקצתן מהוקצעות ונתחם בקצהו המערבי בשתי אבני גוויל מהוקצעות, שטוחות וגדולות (0.09×0.21×0.31 מ' בצפון, 0.09×0.33×0.41 מ' בדרום). בדופן המערבית של הקיר הובחנה נסיגה פנימה של שני הנדבכים התחתונים, היוצרים עם שני הנדבכים העליונים זווית של כ-°80, ייתכן שזוהי תחילת קמרון.
ממצא כלי החרס שנמצא בריבוע מתוארך לשלב המעבר שבין התקופות הפרסית וההלניסטית ועד לתקופה הרומית המאוחרת, וכלל קדרות (איור 1:4, 2) המתוארכות לתקופה הפרסית, קערות (איור 3:4, 4) המתוארכות לתקופה הרומית הקדומה, וסיר בישול (איור 5:4) המתוארך גם הוא לראשית התקופה הרומית.
 
בחתך הצפוני של ריבוע A8 התגלה חלק של מסרק עשוי עצם, שבור בקצותיו, לא מעוטר, שחלקיו חוברו בפינים ממתכת (כ-4.4 ס"מ אורך השתמרות, כ-1.5 ס"מ רוחב; איור 5). זהו מסרק דו-טורי, עם שיניים רחבות ומרווחות בפאה אחת, שמהן נשתמרו שש ותחילתה של שן שביעית, ושיניים צרות וצפופות (לפליית כינים?) בפאה השנייה, שמהן נשתמרו 15 וקצה של שן נוספת. ב'שורשי' השיניים נראים עקבות המסור הדק שבו נוסרו בזווית אלכסונית. בשתי פאות המסרק אפשר להבחין בקו ישר שנחרת לפני ניסור השיניים שנועד לסמן עד היכן לנסר. מסרקים נעשו לרוב מעצם שטוחה גדולה, למשל כתף או אגן, שאפשרה להכין מסרק שלם; אך לעתים הוכנו מעצמות אחדות, כמו כאן.
בקרבת האתר, בצרפנד אל-ח'ראב שבנס ציונה, נחשפו שני מסרקים כאלו, עשויים מעצם ומתוארכים לתקופה הביזנטית (עתיקות 44:46–45, איור 1:5–3). על פי א' איילון, השוואות מעצם ידועות בין השאר מקיסריה, שם נמצאו שני שברי מסרקים שתיארוכם אינו ידוע (Ayalon, E. 2005. The Assemblage of Bone and Ivory Artifacts from Caesarea Maritima, Israel [BAR Int. Series 1457], Oxford; pp. 47–48, Fig. 16:158), מירושלים (התקופה הרומית הקדומה; מ' בן-דב, 1982. חפירות הר הבית: בצל הכתלים ולאור התגליות. ירושלים, עמ' 165) ומציפורי (התקופות הרומית–הביזנטית; מוצג במוזיאון עין דור). מסרקים כאלה מיוצרים עד היום במצרים ובסוריה. ממצרים מוכרים מסרקים דומים העשויים שנהב, שעליהם מגולפות מגוון דמויות (Lewis S. 1973. The Iconography of the Coptic Horseman in Byzantine Egypt. JARCE 10:27–64, Fig. 29).
 
על סמך ממצא כלי החרס, מתוארכים שרידי הקירות המסיביים ומפלסי האבנים למן התקופות הפרסית וההלניסטית ועד לתקופה הרומית המאוחרת, לא מאוחר למאה הג' לסה"נ. המרחק הגדול שבין הריבועים ומגבלות החפירה אינם מאפשרים להציג תמונה שלמה של תוכנית האתר ואופיו.