שטח A (איורים 2, 3)

שכבהIII  (התקופה הממלוכית). בדרומו של השטח נחשף נדבך יסוד של קיר רחב
(W111; רוחב 1.7 מ'; איור 4), שנבנה בכיוון מזרח–מערב משלוש שורות של אבנים גדולות צמודות זו לזו וביניהן מילוי של אבני גוויל קטנות. נדבך היסוד מונח על תשתית של אבני גוויל קטנות. הוא נפגע בעבודות פיתוח ולכן השתמרותו גרועה. אפשר שקיר 111 שימש כגדר או חומה של המבנה המקומר שעמד מדרום לו. בצפונו של השטח נחשף קיר נוסף (W122; איור 5), שנבנה בכיוון צפון–דרום באבני גוויל בינוניות. מן הקיר נחשפו שני נדבכים. בצמוד לקיר ממזרח התגלה עמוד אבן עגול. החפירה במקום לא הועמקה בשל מגבלות טכניות ובטיחותיות. בשכבה זו נחשף גם רובד עבה של עפר שחור (L109; עובי 0.35 מ'), המלמד כי במקום הייתה שרפה אדירה. רובד זה חותם מפולת של אבני גוויל בינוניות וקטנות (איור 6). רובד שרפה זה אותר כמעט לכל אורך השטח, ובו התגלו חרסים מהתקופה הממלוכית (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ), ובהם קערה מיובאת מאיטליה מעוטרת בחריטה (סגרפיטו) (איור 7: 2) וכלי סגור עשוי ביד (איור 7: 3).
 
שכבה II. בחלקו הדרומי של השטח, מעל שכבה III, נחשף חלק מטבון עגול (0.7 מ' קוטר; איור 8). מצפון לטבון נחשף רובד שרפה, הקשור לפעילות הטבון. תאריך השכבה אינו ידוע, אך היא חתומה בשכבה I (להלן).
 
שכבה I (התקופה העות'מאנית). בחלק הדרומי של השטח נחתכה השכבה במחפרון, ושרידיה הובחנו בחתכים. תועדו שתי רצפות טיח בגוון לבן-צהבהב (L119 ,L113; איור 8) זו מעל זו, וביניהן מפריד רובד אדמה דק. רצפה 113 העליונה היא תיקון לרצפה 119. רצפה 119 חתמה את הטבון משכבה II. בחלק הדרומי של השטח נבנה לתוך הרצפה מתקן רבוע שמתארו ניכר בחתך (איור 9). רצפה 113 ביטלה מתקן זה. שתי הרצפות ניגשות מדרום אל קיר (W101), שנבנה בכיוון מזרח–מערב (1.4 מ' רוחב), שחלקו המזרחי לא השתמר כתוצאה מהצבת עמוד חשמל במקום. בחלקו הצפוני של השטח נחשף קטע מרצפת טיח עבה מאוד בגוון אפרפר (L115; עובי 3 ס"מ; איור 10). הרצפה הושתתה על אבני גוויל מלוכדות בטיט אדמדם, שבו מעורבים שברים של רעפי מרסיי. השכבה מתוארכת על סמך הממצא הקרמי לסוף התקופה העות'מאנית. ממצא זה כולל קערה צבועה מיובאת ממזרח הים התיכון (איור 11: 1), שפת פך (איור 11: 2), זרבובית של כלי עזה שחור (איור 11: 3) ושתי מקטרות מחופות אדום וממורקות (איור 11: 4, 5). כן התגלו שני שברי זכוכית, האחד שבר צמיד זכוכית בגוון כחלחל, המעוטר בדגם גיאומטרי טבוע (L119; איור 11: 6) והאחר הוא חרוז או צמיד מפורר מזכוכית בגוון טורקיז (L103). שני השברים שייכים לתכשיטי זכוכית מתוצרת מקומית, שהיו נפוצים מאוד בארץ בתקופה העות'מאנית המאוחרת. כן התגלה על פני השטח מטבע משנת 1920 שנטבע בפריז.
 
שטח B (איורים 12, 13)
שכבה VI (התקופה הביזנטית). בצפון הריבוע נחשף קטע קטן מקיר תמך של מדרגת עיבוד (W139), שנבנה בכיוון מזרח–מערב מאבני גוויל. אל הקיר ניגש מצפון מילוי מלוכד היטב של שברי טיט ורדרד, אדמה וחרסים. החרסים הומוגנים וכוללים בעיקר שברי גוף של קנקני שק, המתוארכים כנראה לתקופה הביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ).
 
שכבה V (התקופה העבסית; המאות הט'–הי' לסה"נ). בדרום הריבוע נחשף חלק מבור אשפה (L138), שגבולותיו לא אותרו. בתוך הבור התגלו אבני גוויל במידות שונות, אדמה, עצמות בעלי חיים, ובהן לסתות גדולות (ר' להלן), ושברי כלי חרס מהתקופה העבאסית, ובהם קערות גדולה (איור 14: 1–3), קנקנים (איור 14: 4, 5), פכים (איור 14: 6–9) ושבר ידית קנקן מוחתמת בערבית (ר' להלן; איור 14: 10).
 
שכבה IV (התקופה הצלבנית; המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ). נחשף יסוד קיר (W134; אורך חשיפה 3.3 מ', רוחב 0.9 מ'; איור 15), שנבנה בכיוון מזרח–מערב באבני גוויל בינוניות מהוקצעות. בחלקו המזרחי של הקיר השתמרו שני נדבכים. חלק מהקיר נבנה מעל בור האשפה משכבה V. הממצא הקרמי מהשכבה מתוארך לתקופה הצלבנית וכולל קערה פשוטה (איור 16: 1), קערה מזוגגת מבחוץ מן המאות הי"א–הי"ב לסה"נ (איור 16: 2), בסיסי קערות מזוגגות בזיגוג חולי מחוספס (איור 16: 3, 4), קערה איגאית מעוטרת בחריטה עבה (איור 16: 5), המתוארכת לסוף המאה הי"ב עד ראשית המאה הי"ג לסה"נ, קערה מקומית מעוטרת בחריטה (סגרפיטו; איור 16: 6), המתוארכת למאות הי"ג–הי"ד לסה"נ, סיר בישול שלו דופן דקה (איור 16: 7), המתוארך למאה הי"ב לסה"נ, ופך מקומי מזוגג בזיגוג חולי (איור 16: 8), המתוארך למאה הי"ב וראשית המאה הי"ג לסה"נ. על סמך הכלים המיובאים הרבים אפשר שבאתר הייתה נוכחות פרנקית במאה הי"ב לסה"נ.
 
שכבה III (התקופה הממלוכית או העות'מאנית). בדופן המערבית של הריבוע נחשף יסוד קיר (W126; אורך חשיפה 2.6 מ'; איור 17), שנבנה בכיוון כללי צפון–דרום באבני גוויל בינוניות. בחלקו הצפוני של הקיר נבנתה פינה מסודרת. נראה שזהו קיר מזרחי של מבנה. קיר זה נבנה על שכבת אדמה (0.2 מ' עובי), הנמצאת מעל קיר 134 משכבה IV. בשכבת אדמה זו התגלו מעט חרסים מהתקופה העות'מאנית וכן שפה של קנקן מקופלת החוצה מהתקופה הממלוכית (איור 7: 1).
 
ידית קנקן מוחתמת בערבית
ניצן עמיתי-פרייס
 
בשכבה V בשטח B התגלה שבר ידית מוחתמת בכתובת ערבית בתוך בור אשפה מהתקופה העבאסית (L138; איור 14: 10). הכתובת בת שתי שורות, בשורה העליונה מופיעה המילה رب (ריבון) ובשורה התחתונה מופיעה המילה سلم (ברך לשלום). שמו של אללה כריבון אינו מופיע על ידיות שפורסמו עד כה, וזהו פרסומו הראשון של נוסח זה. בדרך כלל שמו של אללה עצמו אינו מופיע בכתובות על ידיות קנקנים. בקיסריה התגלתה ידית אחת של קנקן ועליה כתובת עם הנוסח "אללה אחד", המתוארכת לתקופה העבאסית (Sharon M. 1999. s.v. 'Caesarea'. In Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae II/B–C:294. nos. F, G. Leiden). הנוסח "ברכה" מוכר מכתובות על ידיות קנקנים, והוא דומה לנוסח בכתובת על הידית שהתגלתה באתר בכוונה שברכה עתידה לבוא מהריבון אללה. ידיות עם המילה "ברכה" התגלו בחפירות בנבי סמואיל (Sharon M. 2004. s.v. 'Dir Samuwil'. In Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae III/D:127, type 3. Leiden). הופעתו של אללה בכינוי ריבון קיימת בכתובות ערביות החרותות על סלעים בנגב. בחרותות אלה מופיע הצירוף "אמור: אמן ריבון העולמים" (שרון מ' תשנ"א. כתובות סלע ערביות מהר הנגב. סקר ארכיאולוגי של ישראל, נספח למפת הר נפחה [196]. עמ' 18, מס' 12.IX). צירוף זה "ריבון העולמים" מופיע בקוראן במקומות אחדים (למשל, סורה 1, פסוק 1; סורה 2, פסוק 25; סורה 5, פסוק 31). בחרותות הסלע מופיע לעתים הצירוף "ריבון משה ואהרון" (שרון מ' תשנ"א. עמ' 17, מס' 12.V). הצירוף "ריבון מחמד ואִבראהים" מופיע בכתובת משנת 117 להיג'רה (735–736 לסה"נ; שרון מ' תשנ"א. עמ' 22). נוסח זה אינו מצוי בקוראן והוא נדיר בכתובות הסלע. הכתב על ידית הקנקן מהאתר מתאים לכתב מסוף המאה הח'–ראשית המאה הט' לסה"נ.
 
הממצא הארכיאוזואולוגי
משה שדה
 
בארבע שכבות התגלו עצמות בעלי חיים של יונקים מבוייתים. בשכבה מהתקופה האסלאמית הקדומה (שטח B, שכבה L143 ,L136 ;V) התגלו 27 עצמות, השייכות לבקר (44%), לחזיר הבית (41%) ולצאן (15%). בשכבה מהתקופה הצלבנית (שטח B, שכבה L135 ;IV) התגלו שתי עצמות, האחת של צאן והאחרת של בקר. בשכבה מהתקופה הממלוכית (שטח A, שכבה L125 ,L109 ;III) התגלו תשע עצמות, השייכות לבקר (56%), לצאן (33%) ולגמל חד דבשתי (11%). בשכבה מהתקופה העות'מאנית (שטח A, שכבה L119 ,L118 ;I) התגלו שש עצמות של צאן ושן טוחנת אחת של בקר. ממצא העצמות מועט ולא ניתן על פיו לבנות תמונה של משק חי באף אחת מהתקופות הנדונות.