נחשפו מחצבת אבני גזית ושרידי מבנה המושתת מעליה (איורים 1–4). במחצבה זוהו ארבעה מפלסי חציבה מדורגים (כ-1.5 מ' עומק). במפלסים העליון והתחתון נחשפו שתי תעלות ניתוק (כ-0.1 מ' רוחב). במחצבה התגלו שני רבדים של אדמה. הרובד העליון (L104; כ-0.5 מ' עובי) כולל אדמה שחורה ואבני גזית אחדות (0.3 × 0.3 × 0.4 מ' מידות האבן הגדולה), ואילו הרובד התחתון (L107; כ-1 מ' עובי) כולל אדמה חומה, שבבי אבן ואבנים קטנות. בשני הרבדים התגלו חרסים האופייניים לגליל המערבי בשלהי התקופה הביזנטית (סוף המאה הו' וראשית המאה הז' לסה"נ) ובתקופה האומיית (המאה הז' וראשית המאה הח' לסה"נ). הממצא הקרמי מהתקופה הביזנטית כולל קערות מיובאות מפוקאה שבאנטוליה (איור 1:5–3) וכלים מייצור מקומי, ובהם קדרות עשויות בעבודת יד (איור 4:5), סירי בישול (איור 5:5) וקנקן מדרום מישור החוף (איור 6:5). הממצא הקרמי מהתקופה האומיית כולל מעט שברי כלי חרס מקומיים, ובהם פך (איור 7:5) ושתי שפות קנקנים (איור 8:5, 9).

המבנה שנבנה מעל המחצבה כולל שני קירות (W2 ,W1); קיר 2 ניגש אל קיר 1. קיר 1 נבנה בכיוון מזרח–מערב על מפלס החציבה העליון של המחצבה מאבני גזית גדולות במיוחד. קיר 2 נבנה בכיוון צפון–דרום מעל רובד האדמה שבמחצבה משני פנים של אבנים; הפן החיצוני נבנה מאבני גזית והפן הפנימי נבנה מאבני גוויל ואבנים מהוקצעות. הקיר השתמר לגובה מרבי של שני נדבכים. בתעלות היסוד של הקירות ובהצטברויות אדמה במבנה התגלה ממצא קרמי דומה לזה שהתגלה ברובדי האדמה במחצבה.
 
על סמך הממצא הקרמי נראה כי המחצבה פעלה בתקופה הביזנטית, ולאחר שהיא יצאה משימוש היא מולאה במכוון באדמה ונבנה מעליה מבנה בתקופה האומיית. מיקום המבנה מחוץ ליישוב והעדר רצפות בתוכו מלמדים כנראה שהוא שימש כמבנה חקלאי.