נפתחו עשרים ריבועים בשלושה שטחים (CA, כ-500 מ"ר; איור 1). בשטח A, הצפוני, נתגלה מתחם מוקף קירות ובו גת מהתקופה הרומית, שלוש גתות משוכללות ומתקנים חקלאיים מהתקופה הביזנטית וקירות שדה מהתקופה האסלאמית הקדומה. בשטח B, הדרומי, נחשפה כנסייה גדולה מהתקופה הביזנטית. בשטח C, בין השטחים A ו-B וממערב להם, נחשפו גת חצובה, מחצבות ודרך.

 
שטח A
התגלה מתחם המשתרע על שטח נרחב בראש רכס הכורכר ובו נחשפו מתקנים חקלאיים וחציבות. המתחם מוקף קירות מצפון (איור 1:1), ממזרח (איור 2:1) ומדרום (איור 3:1), ואילו במערב הוא תחום במחצבה גדולה. במתחם שני מפלסים ועל סמך ממצאי החפירה אפשר לשחזר בו שלושה שלבי שימוש.
 
השלב הראשון מתוארך לסוף התקופה הרומית ותחילת התקופה הביזנטית (המאות הג'–הד' לסה"נ). בשלב זה יושר כל השטח באמצעות חציבה ומילוי של ראש רכס הכורכר, ונבנו סביבו קירות מאבני כורכר מסותתות חלקית. בתוך המתחם, לכל אורכו, נבנו שני קירות שכיוונם צפון–דרום ותכליתם אינה ידועה (איור 4:1, 5). הקירות הפנימיים, כמו הקירות החיצוניים, בנויים היטב מאבני כורכר מסותתות חלקית. בחלק המערבי של המתחם, ממזרח למחצבה נחשפה גת שכולה חצובה בסלע (איורים 12:1; 2, 3). בגת משטח דריכה, בור ביניים ובור איגום מטויח.
 
השלב השני מתוארך לתקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ), ובו הפך המתחם לאזור של מתקנים חקלאיים. בין היתר נתגלה מכלול של שלוש גתות צמודות זו לזו
(18×30 מ'; איורים 7:1, 8, 10; 3, 4). בכל אחת מהן משטח דריכה מרוצף בפסיפס, וממזרח לו בור ביניים, בור איגום, וגומת שיקוע בתחתית בור האיגום. בורות הביניים והאיגום וגומות השיקוע מרוצפים בפסיפס, ודופנותיהם מצופות בשכבת טיח הידראולי עבה שהושתת על טיט סיד עם שברי חרסים (איור 5). בכל שלוש הגתות הגישה אל בורות האיגום באמצעות שלוש או ארבע מדרגות בנויות היורדות מדרום לצפון צמודות לדופן המזרחית. במרכז משטח הדריכה של הגתות הדרומית (L124) והאמצעית (L103) נחשפו בסיסי אבן למכבש בורג. משטחי הדריכה היו קרובים לפני השטח ולכן השתמרותם אינה טובה. עם זאת אפשר לשחזר בגתות 103 ו-124 שלושה או ארבעה משטחי משנה תחומים בקירות ובהם אגני איגום קטנים שדופנותיהם מטויחות ורצפתם עשויה פסיפס. שרידי משטח משנה נוסף עם אגן איגום נחשפו מצפון לבור האיגום של הגת הצפונית (L131). ממזרח לבור האיגום של גת 103, סמוך לפינה הצפונית-מזרחית שלו, נחשפה גומה עגולה המקושרת עם בור האיגום בתעלה צרה (ר' איור 5). הגומה נועדה להנחת קנקן בעת שמילאו בו יין מבור האיגום.
סמוך לגתות ובסביבתן נחשפו ארבעה מתקנים מלבניים חצובים שבדופנותיהם הארוכות נתגלו שתי גומחות, זו מול זו (איורים 6:1, 9, 11, 13; 6). שניים מהמתקנים (L144 ,L127) סמוכים למשטחי הדריכה של הגתות המורכבות, אחד סמוך למשטח הדריכה של הגת החצובה מהשלב הראשון (L157) ואחד בשטח שמדרום לגתות (לא כלול בתוכנית). במתקנים 127 ו-144החלק העליון של הדפנות בנוי מאבנים מסותתות חלקית וביניהן טיט אפור. במתקן הדרומי התגלו על הדפנות שרידי טיח. לא ברור למה שימשו המתקנים, אולם המיקום שלהם מעיד שהשימוש בהם קשור לפעילות הפקת התירוש וייצור היין בגתות.
 
השלב השלישי מתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ) ובו פסק השימוש בגתות, הבורות שלהן מולאו באבנים ובאדמה ונבנה קיר לאורך משטחי הדריכה של הגתות שנבנו בשלב השני (איור 14:1, ר' איור 4). נוסף על כך, מעל קירות השלב הראשון נבנו ברישול קירות חדשים מאבנים גדולות יותר, רובן בשימוש משני. השטח כולו הפך לשטח חקלאי, והקירות נועדו ככל הנראה לסימון גבולות של חלקות.
 
ראוי לציין שבכל מחשופי הסלע נתגלו חציבות כגון ספלולים (איור 15:1–19), אגנים ו'בודדה' (איור 7), אולם אי אפשר לקבוע מאיזה שלב הם.
 
שטח B
נתגלתה במה מישורית גדולה, ועליה כנסייה גדולה מאוד שנבנתה במאה הה' לסה"נ (איורים 20:1; 8, 9). הבמה מוקפת מצפון, ממזרח ומדרום במחצבות (איור 10) שבדופנותיהן נחצבו מערות קבורה האופייניות למאות הא'–הג' לסה"נ (איור 21:1–23). לא ידוע מתי נוצרו המחצבות ולמה שימשו האבנים שנחצבו מהן, אלא רק שהן קדומות למערות הקבורה.
הכנסייה משתרעת על שטח גדול מאוד, אולם בגלל מגבלות החפירה לא ידוע מה היה גודלה. מן הקצה המזרחי שלה נחפר רק חלק, בחלקה המרכזי נעשו חתכי בדיקה והקצה המערבי שלה לא נחשף.
בחלק המרכזי של הכנסייה נחשפו שני קירות (W28 ,W27; ר' איור 8) שתחמו את אולם התווך מצפון ומדרום. כ-8 מ' מצפון לקיר הצפוני של אולם התווך התגלה קיר צמוד לדופן המחצבה הצפוני (W20) שנועד להרחיב את הבמה שהמחצבות יצרו ולשמש קיר תמך לאולם הצדדי הצפוני של הכנסייה. מדרום לאולם התווך, באולם נוסף, או חצר, נחשף אגן L212), וסמוך אליו בור מים גדול (L211; איור 24:1). פתח בור המים היה מקורה בשני קמרונות שהתמוטטו, ואבניהם נתגלו בבור בעת החפירה. בבור התגלו גם הרבה פריטי שיש ואבן גיר קשה ששימשו לפולחן ולעיטור הכנסייה והבמה שלה, בהם שברי שולחן שיש בצורת פרסה, עמודי שיש קטנים ומעוטרים ושברי כותרת.
 
בחלק המזרחי של הכנסייה אפשר לזהות שני שלבים.
 
בשלב הראשון נבנו שלושה אפסיסים שפנו לדרום, למזרח ולצפון, ויצרו צורת עלה תלתן (ר' איורים 8, 9). קירות האפסיסים (1.8 מ' גובה, 2 מ' עובי) נבנו מאבני גזית. יש לציין כי כנסיות מטיפוס תלתני נדירות בארץ וכמותן יש למשל בכנסיית המולד בבית לחם ובכנסיית יוחנן המטביל בירושלים. המבנה התלתני מדגיש את מה שיש בחלל שבין האפסיסים, ועל פי רוב בכנסיות כאלה יש אלמנט מקודש. ואכן, בין הקצה המערבי של האפסיס הצפוני לקצה המערבי של האפסיס הדרומיהתגלתה קריפטה (ר' איור 8, סימון בירוק בהיר), וכנראה שהיה קבור בה קדוש שהכנסייה הנציחה. הכניסה לקריפטה ממערב דרך חציבה מלבנית מקורה בקורות אבן (ר' איור 9). בפתח הכניסה לחדר הקבורה נמצא לוח אבן שנועד לחסום את הפתח, אך הוא היה מוסט מעט בעקבות שוד בתקופה קדומה. על פי סימנים בחלקו העליון של לוח האבן הוא הורם באמצעות מנוף. חדר הקבורה היה כולו חצוב, ובדפנות הדרומית, המזרחית והצפונית נחצבו קמרונות, אחד בכל דופן, מעוטרים בשלושה צלבים מצוירים, אחד גדול במרכז ושניים קטנים בצדדים (איור 11). בכל קמרון שוקת קבורה מכוסה בקורות אבן גדולות שחלקן הוזזו או נשברו בעת שוד.
 
בשלב השני בוטל השימוש בשלושת האפסיסים, הכניסה אליהם נחסמה, ובמקומם נבנה אפסיס חדש בקצה המזרחי של אולם התווך, כ-13 מ' ממערב לאפסיס המרכזי הקדום. מהאפסיס החדש שרדו רק היסודות, ונראה שהוא היה פחות מפואר. סמוך לאפסיס החדש ממערב נבנה ספסל אבן (W252; ר' איור 8).
 
כאמור אי אפשר לדעת מה היה גודל הכנסייה, אולם על סמך חוליית עמוד גדולה (כמעט 1 מ' קוטר) שנתגלתה במפולת אבנים סמוך לקצה המערבי של האפסיס הצפוני, ניתן להעריך שגובה המבנה היה יותר מעשרה מטרים.
 
ממערב לכנסייה התגלו קירות שדה (איור 25:1–27) המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה. הקירות נבנו אחרי שהכנסייה חרבה ונועדו ככל הנראה לסימון גבולות של חלקות.
 
שטח C
התגלתה דרך חצובה (2–3 מ' רוחב; איור 28:1) המטפסת מהמרזבה שממערב לרכס הכורכר אל שיא גובהו של הרכס. במערב שטח C נחשפה גת חצובה מהטיפוס הפשוט ובה משטח דריכה קטן ובור איגום (איורים 29:1; 12).
 
בחפירה נחשפו מתקנים חקלאיים וכנסייה המתוארכים למן סוף התקופה הרומית ועד לתקופה האסלאמית הקדומה. שטח זה שימש כבר בתקופות קדומות לחציבה ולקבורה. דומה כי בתקופה הביזנטית (המאות הה'–הז' לסה"נ) חלה פריחה בפעילות החקלאית והדתית באתר, ולאחריה, במהלך התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ) הגתות והכנסייה יצאו מכלל שימוש וכל השטח שימש לעיבוד חקלאי. לאחר המאה הח' לסה"נ ניטש השטח כמעט לחלוטין.
הממצא החשוב ביותר שנתגלה בחפירה הוא כנסייה גדולה מאוד מטיפוס תלתני. כנסייה כזאת אינה אופיינית לאזור כפרי ולכן קשה להסביר את הופעתה באתר. על פי איכות הבנייה וגודל הכנסייה נראה שכנסייה זו היא פרי תכנון וביצוע של גוף ממלכתי ולא של יזמה מקומית.
הגתות מן התקופה הביזנטית שנמצאו מצפון לכנסייה מעידות על תעשייה מפותחת מאוד של גידול ענבים וייצור יין, בעיקר יין לבן שבהפקתו נזקקים לבור ביניים כדי לסנן את הזגים. ראוי לציין שכושר הייצור של שלוש הגתות המורכבות הוא גדול מאוד ומעיד כי היין שהופק מהן שימש לא רק לתצרוכת עצמית, אלא גם לשיווק, וייתכן שגם לייצוא.