שלב 1

נחשפו שלוש יחידות: הראשונה כוללת חדר ומבואה, השנייה היא חדר הצמוד ליחידה הראשונה ממזרח, והשלישית כוללת שטח נרחב המשתרע מצפון וממערב ליחידה הראשונה. החדר ביחידה הראשונה (2.95×3.70 מ') תחום בקירות מארבעה כיוונים (בצפון – W1; במזרח – W2; בדרום – W7; במערב – W3 ו-W5) והמבואה נספחת אליו מדרום ותחומה בקירות משני כיוונים (במזרח – W2; במערב – W6). שיטת הבנייה של קיר 1 שונה משיטת הבנייה של קיר 2; קיר 1 נבנה מאבנים מסותתות היטב שהונחו ישירות על סלע האם (איורים 2: חתך 1–1, 3), ואילו קיר 2 הונח על מצע של אבנים קטנות מלוכדות בחומר מילוט בצבע אפור, עשיר בגריסי פחם.
במקום החיבור של המבואה עם החדר הייתה קשת שאומנותיה נחשפו בחלק המזרחי של קיר 7 (איורים 4, 5) ובדופן של קיר 2 (איור 6). אל יחידה זו מובילים שני פתחים: אל החדר ואל המבואה. הפתח המוביל אל החדר נמצא בין קיר 3 לקיר 5. הפתח המוביל אל המבואה נמצא בחלק הדרומי של קיר 2 ורק הסף השתמר ממנו – חומר מילוט שהונח בתעלה חפורה בחרסית (איור 7).
רצפה העשויה עפר כבוש נמצאה בגובה 69.73 מ' מעל פני הים, וסמוך לדופן של קיר 2 נמצא קנקן שקוע בתוך הרצפה (ר' איור 2: חתך 1–1).
היחידה השנייה נמצאת מזרחית לקיר 2 והייתה ככל הנראה חדר נוסף במבנה. אמנם רק קטע קטן מהחדר נחפר, אך מהעדר עדויות לחלוקתו יש להניח שהוא היה מרווח כמו החדר שביחידה הראשונה.
היחידה השלישית משתרעת מצפון וממערב ליחידה הראשונה (25 מ"ר). היא תחומה במערב בקיר (W4) ונמשכת מעבר לגבולות החפירה. סמוך לדופן קיר 4 נחשף מוקד שרפה (0.6 מ' קוטר; איור 8). סביר להניח שיחידה זו הייתה חצר פתוחה; מוקד השרפה מחזק השערה זו.
 
שלב 2
נעשו כמה שינויים ביחידה הראשונה. החדר שנבנה בשלב א חולק לשניים בקיר (W13; ר' איור 2) הניצב לקיר 2. רצפת השלב הראשון המשיכה לשמש. על הרצפה נבנה תנור מעוגל (0.5×0.8 מ'), פתחו פונה צפונה והוא דופן ככל הנראה באבנים. סמוך לתנור וצמוד לבסיס האומנה המשולב בקיר 2 נכרה מתקן שמתארו חצי עגול (0.45 מ' קוטר; 0.6 מ' עומק; איורים 4, 6), ושפתו העליונה דופנה בנדבך אבנים אחד. 
ביחידה השלישית נבנו שלושה קירות (W8 ניצב לקיר 4; W9 ניצב לקיר 5; W10 מקביל לקירות 3 ו-5) ותעלה מקורה (2.6 מ' אורך, 0.13 מ' רוחב, 0.1 מ' עומק; איור 9), בנויה משני קירות מקבילים (W12 ,W11), מקורה בלוחות אבן קטנים שאינם אחידים וכיוון זרימת המים בה מזרחה.
 
מעל רצפת המבנה התגלו קערות עמוקות (איור 1:10, 2), קערות (איור 3:10, 4), קנקנים (איור 5:10–8) ופכים (איור 9:10–13). מתחת הרצפה התגלו קערות (איור 1:11–4), סיר בישול (איור 5:11), קנקן (איור 6:11) ופכים (איורים 7:11, 8; 12). כל החרסים מתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי"א).
 
חלקי המבנה שנחשפו בחפירה שייכים למבנה רחב מידות, החורג מתחומי החפירה, ששימש בתקופה האסלאמית הקדומה במאות הח'–הי"א לסה"נ. על פי מיעוט הקירות שהתגלו בתעלות הבדיקה יש להניח שהמבנה שכן בשטח פתוח, ולכן סביר שזהו בית חווה או מבנה אמידים שנמצא בשולי העיר רמלה, סמוך לשטח החקלאי שהקיפה.
בשלב הראשון המבנה כלל לכל הפחות שני חדרים מרווחים (היחידה הראשונה והשנייה) וחצר גדולה (היחידה השלישית). השלב השני מאופיין בחלוקות משנה. החדר המרווח חולק לשניים, וחלקו הדרומי היה ככל הנראה מטבח. על כך מעידים התנור שנבנה בו והמתקן שנכרה ושימש אולי בור ספיגה. גם בחצר נבנו קירות לחלוקה משנית.
תעלת המים שנבנתה מצפון למבנה בשלב ב שימשה להזרמת מי גשמים לבור מים או לניקוז מי שפכים מהמבנה החוצה. שני סוגי התעלות היו מצויות ברמלה בתקופה האסלאמית הקדומה.
התמונה העולה מחפירה זו דומה לתמונת המצב בחפירות אחרות שנעשו בחלקים המזרחיים של רמלה, שם התגלו אמות מים ומערכות מורכבות להולכת מים ולאגירתם, לצד מספר מועט של מבנים (הרשאה מס' 4929-A).
השימוש במבנה פסק במאה הי"א, סביר להניח בעקבות רעידות האדמה שפקדו את העיר בשנים 1033 ו-1068.