התקופה העות'מאנית

לאחר הסרת רצפת אריחים בת זמננו התגלתה רצפה עשויה לוחות אבן מונחים על אדמת מילוי, כנראה הרצפה המקורית של המבנה העות'מאני המתוארך למחצית השנייה של המאה הי"ח לסה"נ. הקירות בצפון, בדרום ובמערב מושתתים על יסודות שנבנו בתקופה העות'מאנית שבהם משולבות קשתות אבן (איור 2), המונעות שקיעה ומקנות למבנה חוזק נוסף נגד רעידות אדמה. במזרח נסמך המבנה על מבנה צלבני שנהרס: בדרום על קיר (W10) ובצפון על מפולת (איור 3).
לאחר הסרת הרצפה ושכבת המילוי שמתחתיה נתגלתה רצפה נוספת, עשויה אף היא לוחות אבן מונחים על אדמת מילוי (איור 4). רצפה זו תוארכה למאה הי"ז או לראשית המאה הי"ח לסה"נ על סמך ממצא כלי החרס ומקטרת חרס שנמצאו מתחתיה. לשלב זה שייכת גם תוספת מאוחרת לחלקו המערבי של קיר (W11) מן התקופה הצלבנית. אלו הם שרידי מבנה מהשלב הראשון של ההתיישבות בעכו בתקופה העות'מאנית, שככל הנראה התקיים במשך זמן קצר ובוטל במאה הי"ח לסה"נ, בעת בניית המבנה המאוחר.
 
התקופה הצלבנית
נחשפו שרידי מבנה שכללו את קיר 11 המשתרע לכל אורך החדר בכיוון מזרח–מערב, וקיר 10 הניצב לו מדרום (איור 5). הקירות בנויים מאבני גוויל בינוניות ומטויחים בלבן.
מצפון לקיר 11 נחשף מילוי אדמה מעורב באבני מפולת רבות ושברי כלי חרס המתוארכים לתקופה הצלבנית (המאה הי"ג לסה"נ). מתחת לשכבה זו נחשפה רצפת אדמה מהודקת היטב, ייתכן חצר, ועליה מטבע המתוארך ככל הנראה לתקופה הצלבנית.
מדרום לקיר 11 במזרח נחפרה שכבה של אבנים רבות במפולת ובהן אבני גוויל וגזית, כנראה מפולת הקמרון ששימש תקרה. מעל רצפת עפר כבוש שצבעה לבנבן נתגלתה שכבת שרפה עזה שהכילה קורות עץ מפוחמות (איור 6), שברי כלי חרס רבים המתוארכים למאה הי"ג לסה"נ, שברי כלים וחלונות מזכוכית, אבזם חגורה ומסמרים רבים.
מדרום לקיר 11 במערב, מעל רצפת עפר כבוש שצבעה צהבהב, נחפרה שכבת מפולת שבה האבנים מעטות יותר מבמזרח, אך האדמה הכהה וגושי בוץ אפור, ככל הנראה חומר אורגני שנשרף, מעידים על שרפה עזה גם כאן. הממצא כלל מסמרים רבים, כלי כתישה מאבן, שברי כלי זכוכית, כלי חרס רבים שנשברו באתרם ובהם קנקן אגירה גדול, וכן אריח חרס ייחודי מטיפוס כלי נמל סן סמיון, מזוגג ומעוטר בדמות אדם יושב ישיבה מזרחית ושותה מגביע זכוכית (איור 7).
ייתכן מאוד כי בין החלקים המזרחי והמערבי, באזור שהושאר כמחיצה, עמדה מחיצת עץ, ומכאן ההבדלים בין הרצפות וכן המסמרים הרבים והעץ השרוף.
 
בחפירה נחשפו שרידי מבנה מהתקופה הצלבנית אשר חרב בשרפה קשה והתמוטט. הממצאים על רצפתו מתוארכים למאה הי"ג לסה"נ. תושביו לא שבו לשקם אותו, ועל כן נראה כי המבנה נהרס בקיץ 1291 עת נפלה עכו סופית בידי הכובש הממלוכי ונהרסה. עדות ארכיאולוגית זו מצטרפת לממצאים מחפירות נוספות בעיר (חדשות ארכיאולוגיות ק:19–21, קו:20–21, קח:17–24) ומאיירת היטב את החורבן האלים.
לאחר פער של כ-400 שנה, עם בניית העיר העתיקה בתקופה העות'מאנית (במאה הי"ז לסה"נ), נבנה מבנה חדש על חורבות המבנה הצלבני. לאחר פרק זמן קצר (במחצית השנייה של המאה הי"ח לסה"נ), נבנה מעליו המבנה המאוחר, הניצב כיום על תלו.
כיוון המבנים העות'מאניים זהה לכיוון המבנה הצלבני, ומצביע על כך שהעיר העות'מאנית משמרת במידה רבה את תבנית העיר הצלבנית.