בחודשים מאי–יוני 2004 נערכה חפירת הצלה מצומצמת בתוואי דרך עתיקה שבאום אל-כלח'ה, מצפון למושב אמנון (הרשאה מס' 4176-A; נ"צ 25493/75729), לאחר פגיעה של כלי מכני בקטע מן הדרך. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת אשטרום דרגדוס, נוהלה על ידי י' סטפנסקי (צילום), בסיועם של י' יעקובי (מנהלה), א' שפירו (GPS) וא' האג'יאן (מדידות).
הדרך, המכונה בספרות 'דרך חוצה כורזים', חוצה את רמת כורזים ממערב למזרח, לאחר שהיא מסתעפת מן הדרך הראשית – 'דרך קהיר–דמשק' – העולה לכיוון צפון-מזרח אל עבר גשר בנות יעקב (י' סטפנסקי 2002. רמת כורזים. בתוך ג' ברקאי וא' שילר, עורכים. הגליל העליון המזרחי ורמת כורזים [אריאל 154]. ירושלים. עמ' 15–17; חדשות ארכיאולוגיות צד:12–13; חדשות ארכיאולוגיות קד:27–29). אפשר להבחין בתוואי הדרך מאזור ח'אן ג'וב יוסף במערב, ליד קיבוץ עמיעד, ועד מזרחית למושב אלמגור בואכה בקעת בית ציידה במזרח, מהלך של יותר משבעה קילומטרים (איורים 1, 2). במהלכה מזרחה נמשכת הדרך מצפון למושב כורזים, חוצה את כורזים העתיקה, וממשיכה לאורך תוואי הכביש המודרני עד לצומת אמנון, שם היא יורדת בקו ישר אל עבר נחל כוח על פני מדרון מתון אך סלעי. בנחל כוח ובנחל אור עוברת הדרך על גבי גשרים בנויים אבן, ששרידיהם ניכרים עדיין בשטח.
הדרך נפגעה על המדרון שבין צומת אמנון לנחל כוח. בחפירה נוקו החתך במקום הפגיעה וקטע הנמשך מערבה (25 מ' אורך). כן נחפר שטח (L1; מידות 2×5 מ', 0.5 מ' עומק; איור 3) סמוך לקצה המזרחי של קטע זה, ונבדקו שני שטחים קטנים לאורך שולי הדרך (L5 ,L3), שבהם לא נתגלה כל ממצא.
מן הדרך (4 מ' רוחב ממוצע) שרדה התשתית (0.4–0.5 מ' עובי), הבנויה מנדבך אחד עד שניים של אבני בזלת קטנות ובינוניות מעורבות באדמה (איור 4). האבנים הונחו כך שהן מילאו את השטחים הריקים שבין בליטות של סלע האם ואבני בזלת גדולות יותר שנחו על פני השטח; יש להניח שקודם לסלילת הדרך פונו מן התוואי המתוכנן אבנים גדולות במיוחד. הדרך נתחמה באבני שוליים, ששרדו בכמה מקומות עד לגובה שלושה נדבכים. את התשתית כיסתה כנראה שכבה של אדמה מהודקת ומפולסת אשר אפשרה תנועה של בהמות מסע ועגלות. במילוי התשתית נמצאו חרסים אחדים מן התקופה הרומית או הביזנטית וכן שבר חרס אחד שזמנו תקופת הברונזה התיכונה 2.
הממצא המועט אינו מאפשר לקבוע את זמן סלילתה של הדרך או את משך השימוש בה. בעבר, הציע צ' אילן שהדרך נסללה בתקופה הרומית, כאשר נסללו עוד דרכים בגליל (חדשות ארכיאולוגיות צד:13). אולם שיטת הסלילה של הדרך אינה אופיינית לתקופה הרומית, ואיכותה פחותה מזו של הדרכים הרומיות האחרות, כמו דרך עכו–ציפורי–טבריה, שקטעים ממנה מוכרים ליד צומת גולני (חדשות ארכיאולוגיות 22:114–23). לפיכך, דומה שיש לתארכה לתקופה הממלוכית, אולי לימי שלטונו של הסולטן ביברס (המאה הי"ג לסה"נ), כאשר הוכשרו בארץ ישראל נתיבי דואר מהירים לרכיבת סוסים כדי לקשור בין מצרים לסוריה (טפר י' וטפר י' תשס"ד. "בריד הסוסים" מימי ביברס: תיאור הכביש בגליל התחתון המזרחי ובגולן ודיון היסטורי. ירושלים וארץ ישראל 123:1–152); או למאות הי"ד–הט"ו לסה"נ, כאשר הוקם הח'אן בג'וב יוסף. אפשר גם שהדרך נסללה רק בתקופה העות'מאנית, עם הקמת גשרי האבן, על סמך סגנון הבנייה באבני בזלת קטנות ומסותתות של הגשר בנחל כוח (חדשות ארכיאולוגיות קד:27, איור 32).