שטח A

נחשפה גת שממנה שרד בור האיגום בלבד (1.8×1.5 מ'; 0.5–0.7 מ' רוחב הדפנות; איורים 4, 5). בור האיגום הושתת בתוך החמרה. דופנו הצפונית (W104; גובה השתמרות 0.7 מ') נחשפה כבר בגובה פני השטח ואילו שאר הדפנות (W107–W105; גובה השתמרות 0.1–0.2 מ') פחות השתמרו. בפינה הצפונית-מערבית נחשף בור שיקוע (0.7 מ' קוטר, 0.5 מ' עומק). בור האיגום טויח בטיח לבן חד-רובדי שמקובל לתארך לתקופה ההלניסטית (ימי החשמונאים), ואפשר להבחין בו בארבעה שלבי תיקון. את משטח הדריכה אפשר לשחזר מדרום לבור האיגום, ונראה שנהרס במהלך השנים בעבודות חקלאיות.
נמצאו מעט שברי כלי חרס ובהם שברי גוף של קנקנים עשויים טין בהיר, ללא צילוע.
 
שטח B
נחשף קבר ארגז שכיוונו צפון-מערב–דרום-מזרח, בנוי אבני נארי מסותתות (0.55×1.90 מ'; איורים 6, 7). חלקו המזרחי של הקבר חסר ונראה כי נהרס בפעילות פיתוח. דופנות הקבר שרדו לגובה נדבך אחד (כ-0.5 מ' גובה); הדופן המערבית הקצרה הייתה בנויה שני נדבכים. הקבר הושתת על החול והיה מלא באדמת חמרה חולית. כעשרה מטרים מצפון-מערב לקבר נחשפו שתי אבני גזית מסותתות שאפשר לשייכן לקבר נוסף, שנהרס בעבודות הפיתוח.
על סמך ממצאי החפירות הקודמות, אפשר שיש לתארך את הקברים לתקופה הרומית ולשייכם להמשכו צפונה של בית הקברות מתקופה זו.
 
החפירות מעידות כי מרכז היישוב הקדום שכן באזור בריכות הדגים, שם נאספו שברי כלי חרס המתוארכים גם לתקופות ההלניסטית והרומית, ואילו השטח שמצפון, בתחום המשק ושדותיו, שימש לחקלאות בתקופה ההלניסטית ולקבורה בתקופה הרומית.