השלב הראשון. נחשפו שישה מרחבים של מבנה גדול, שקירותיו נתגלו קרוב לפני השטח. הקירות נבנו מפן אחד של אבני גוויל ואבנים מהוקצעות שהונחו כ'ראשים' (0.8 מ' רוחב בממוצע), שאליו נסמך לרוב פן נוסף של אבני שדה בינוניות וקטנות. הקירות הושתתו על הסלע, והשטחים שביניהם פולסו והונחה בהם תשתית של עפר ואבני שדה (L131 ,L122). בחלק הדרומי-מזרחי של החפירה נחפרו המילויים עד לסלע האם, ונמצאו חרסים אחדים מהמאה הב' לפסה"נ (תחילת ימי החשמונאים), ובהם סיר בישול (איור 1:3) וקנקן (איור 2:3). הכניסה הראשית למבנה הייתה כנראה ממערב והובילה למסדרון התחום בקירות מצפון (W110) ומדרום (W107). חלקו המזרחי של המסדרון רוצף בלוחות אבן, שביניהן הונחו אבני שדה קטנות (L116). מן המסדרון הייתה גישה לשני חדרים קטנים מצפון: מערבי (L109), שנחשף חלקית, ומזרחי (L122 ,L110; כ-10 מ"ר; איור 4). קצהו המזרחי של המסדרון מוביל אל מרחב גדול, שנחפר חלקית, התחום בארבעה קירות (W111 ,W103 ,W102 ,W100; כ-35 מ"ר; איור 5). בפינה הצפונית-מזרחית של המרחב נמצא אגן אבן מונח על רצפה של אבני שדה וחלוקים (L126). גודלו של המרחב ואגן האבן מעידים כי מרחב זה היה כנראה חצר פנימית. שני מרחבים נוספים שרק פינתם נחשפה נחפרו ממזרח לחצר הפנימית ומדרום-מערב לה. מהמרחב המזרחי נחשפו ראש קיר (W112), הניגש אל הפינה הדרומית-מזרחית של החצר, ורצפת גיר כתוש (L134; איור 6). מהמרחב הדרומי-מערבי נחשפו קיר (W106), ובו סף כניסה ושתי פותות, הניגש לקיר 100 ויוצר פינה עם קיר 107, וכן רצפה של עפר מהודק וחלוקים (L120), שהושתתה על מילוי של אדמת טרה-רוסה שהונח על סלע האם. מדרום לחצר הפנימית נחשף מפלס עבה של עפר בהיר מעורב בגיר כתוש, אבני שדה קטנות וחלוקים (L130 ,L114); השטח שימש ככל הנראה למלאכות הבית.

מתחת לרצפה 120 נמצא מטבע של יוחנן הורקנוס(?) שנטבע בירושלים בשנים 129–105 לפסה"נ (ר"ע 140949). ממצא כלי החרס משלב זה מתוארך לימי החשמונאים (המחצית הראשונה של המאה הא' לפסה"נ), וכולל קערית (איור 3:3), סיר בישול (איור 4:3), קנקנים (איור 5:3–8), פכים (איור 9:3, 10), פכית (איור 11:3) ונר תמים שנמצא על הסלע (איור 12:3). דומה כי המטבע וממצא כלי החרס מעידים על ייסודו של המבנה בשלהי ימי החשמונאים.
 
השלב השני. אל המבנה מהשלב הראשון נוסף אגף חדש בדרום-מזרח. נבנו שני קירות (W108 ,W105), החותכים את מפלסי השלב הראשון. קיר 105 נבנה מאבנים גדולות מהוקצעות שהונחו על סלע האם והשתמר לגובה שני נדבכים. קיר 108 נבנה על מילויי עפר משורה אחת של אבנים גדולות מהוקצעות והשתמר לגובה נדבך אחד. הקיר צמוד לקיר 102 ונבנה בשיטה שונה משאר קירות המבנה, וייתכן שהוא נועד לשמש יסוד לקירוי האגף החדש. קירות 105 ו-108 חותכים את מפלס 130/114 מהשלב הראשון, והם מתוארכים לתקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ) על סמך חרסים מתעלת היסוד של קיר 105, ובהם סיר בישול (איור 1:7) וקנקן (איור 2:7).
בסופו של השלב השני התמוטטו חלקו הצפוני-מזרחי של ריצוף האבן 116 וחלקו המזרחי של קיר 110, שהתמוטט בזווית חדה, כנראה אל תוך חלל תת-קרקעי (L133; איור 8). במילויי העפר שכיסו מפולת זו נמצאו שני שברי קנקנים, האחד מן המאה הא' לפסה"נ–המאה הא' לסה"נ (איור 3:7) והשני מהמאות הא'–הב' לסה"נ (איור 4:7); שבר בסיס דיסקוס של קערה מאבן גיר רכה, האופיינית לכלי אבן יהודיים מימי הבית השני (איור 1:9); ואבן שחיקה סגלגלה שצדה האחד מוחלק משימוש (איור 2:9), גם היא מאבן גיר רכה.
 
השלב השלישי. לאחר נטישת המבנה פולס השטח ונשדדו מרבית אבני הקירות. מפולת 133 כוסתה במילוי של אבני שדה קטנות (L121), שהכיל חרסים מהתקופות ההלניסטית עד הביזנטית, ובהם פכים מהתקופה הרומית (איורים 6:7, 7) וכן קערת מקדה (איור 5:7) ונר מעוטר בצבע אדום (איור 8:7), המתוארכים לתקופה הביזנטית. בהצטברויות מעל חדרי המבנה התגלו שני מטבעות: מטבע מעכו מימי אנטיוכוס אפיפאנס הד' (173/2–168 לפסה"נ; ר"ע 140948) ומטבע מירושלים מימי פונטיוס פילטוס (31–32 לסה"נ; ר"ע 140947).
 
השרידים האדריכליים שנחשפו הם חלק ממבנה מגורים גדול, שממדיו המלאים אינם ידועים. המבנה נבנה בימי החשמונאים (המאה הא' לפסה"נ) והמשיך לשמש בתקופה ההרודיאנית עד למאה הא' לסה"נ עת הורחב, כנראה בעקבות התרחבות משפחת בעליו. יושבי המבנה היו יהודים על סמך שברי כלי אבן שנמצאו במילויי העפר מעל הרצפות, ובהם שלוש כוסות מדידה וידית (איור 3:9), קערה ואבן שחיקה. ייתכן שסופו של המבנה קשור במסע הכיבוש של אספסיאנוס בעת המרד הגדול (66–70 לסה"נ). מיקומו הגיאוגרפי של המבנה ותכניתו מעידים כי זוהי אחוזה כפרית או בית חווה; חמישה שברים של כלי כתישה מבזלת, קערת אבן (איור 4:9) ושתי אבני שכב (איורים 5:9, 6) שנמצאו במילויים מעל הרצפות מחזקים טענה זו. ייתכן שמתקנים חקלאיים שנסקרו ונחפרו בסביבה, בהם גת מימי החשמונאים שנחפרה במרחק כ-150 מ' מצפון לחפירה (פינקלשטיין 2010), קשורים אף הם למבנה זה.
ההתיישבות הכפרית היהודית בתקופה הרומית הקדומה מאופיינת במגורים בכפרים ובבתי חווה ועל פי רוב גם במקוואות שהותקנו בתוך מבנה או בקרבתו. בקלנדיה, למשל, נחפר בית אחוזה גדול שהיה מיושב למן שלהי התקופה ההלניסטית ועד שנת 70 לסה"נ ונמצאו בו אזור מגורים, מחסנים, מתקנים לייצור יין ושמן וכלי אבן (מגן 1984). דוגמות נוספות בנות התקופה בסביבות ירושלים הן ח' כעכול (זליגמן תשנ"ד), פסגת זאב (זליגמן תשנ"ג; שוקרון וסבריאגו תשנ"ג) ורעות/מודיעין (היזמי תשמ"ט).דגם יישוב זה השתנה לאחר מרד בר-כוכבא (130–135 לסה"נ), והיישוב היהודי מתרכז בכפרים ובערים בניגוד לאוכלוסייה הלא יהודית המתגוררת בבתי חווה (Hirschfeld 1997).