חדר 19 הוא חדר גדול (2.9 מ' אורך בצד מערב, 6.2 מ' אורך בצד מזרח, 7.1 מ' גובה), שבשלב מוקדם נחלק לשני חדרים נפרדים. בחלק העליון של דופנות החדר חצובות גומחות שהשתמרו מקולומבריום שנשחק או התבלה. בחלקו הדרומי של החדר נחצבו ארבעה פתחים שפגעו בקולומבריום (E4–E1; איור 3: חתכים 1–1, 3–3). פתחים E3–E1 נחצבו בגובה של כ-3 מ' מתחת לתקרה, ואילו פתח E4 נחצב מעל פתח E2.

במפלס הרצפה של הקולומבריום הקדום נחצבו פתחים דמויי צוואר בקבוק (ממגורות; איור 3: חתך 3–3). שרידים ממפלס רצפה קדומה זו ניכרים בקווי המתאר האפסידליים של פתחי צוואר הבקבוק בחלק הנמוך של החדר. לאורך חלק מהדופן הצפונית של החדר, במפלס ראשי הממגורות, יש בליטה דמוית רכס (איור 3: חתכים 2–2, 3–3), כנראה שרידי הרצפה מזמן השימוש במערכת התת-קרקעית.
במזרח החדר התגלו עדויות לחציבה הקעורה, דמוית הפעמון של דופן המערה. דופן זו הפרידה בין שני החדרים מהשלב הקדום; בשלב מאוחר היא הוסרה בחציבה (איור 3: חתך 1–1). בצד המזרחי של החדר נחצבו מדרגות; רק חלק מהן נחפר בשל חשש מהתמוטטות. חלק גדול מהתקרה בצד הצפוני-מזרחי של החדר התמוטט בימי קדם. בדופן הצפונית-מערבית של החדר, בתוך שרידים של ממגורה אפסידלית, התגלה קיר דל, שנבנה מאבני גיר רך (כ-1 מ' גובה). בקרקעית החדר ניכרים סימני חציבה, המלמדים שבשלב המאוחר ביותר במערכת, כשכל השטח אוחד לחדר אחד, הוא שימש מחצבה.
נראה כי השרידים בחדר שייכים לחמישה שלבים (1–5). בשלב 1 הקדום ביותר החדר שימש קולומבריום. בשלב 2 נחצבו פתחים E2 ו-E3 בדופן הדרומית של החדר, והם הוליכו אל חדר 20, ופתח E1 נחצב בדופן המערבית (איור 3: חתך 1–1). בשלב זה נחצבו ממגורות בקרקעית החדר ובדפנות. בשלב 3 הונמכה הרצפה בחדר המזרחי ונחצבו מדרגות. בשלב 4 אוחדו החדרים, וכל השטח הפך למחצבה. בשלב 5, לאחר תום השימוש במחצבה, התמלא החדר בהצטברויות שחדרו מפני השטח.
 
חדר 20. בצד המערבי של החדר נמשך מדף סלע (3 × 6 מ') בציר צפון-מערבדרום-מזרח, מעל מחצבה דמוית פעמון (חדר 20A; איור 3: חתך 11). בפינה הדרומית-מערבית של מדף הסלע התגלה מתקן דמוי שוקת (L), אולי שרידי אורווה או מתקן תעשייה. לאורך הדופן הצפונית של החדר, ממזרח למחצבה וגבוה ממנה, התגלתה שוקת נוספת. בחלק הצפוני של מדף הסלע התגלה פתח דמוי צוואר בקבוק, שהוליך במקור לממגורה (K); הממגורה הוסבה בשלב מאוחר למחצבה (20A), שאל תחתיתה הוליכו מדרגות. בחלק העליון של המדרגות התגלו פתחים של שתי ממגורות נוספות (N ,M); ממגורה N נמשכת מתחת לגומחה בדרום החדר. החלק העליון של המדרגות שבור למחצה והוא מכסה את פתחי הממגורות, ולכן יש להניח כי הממגורות קדמו למחצבה.
בצד המזרחי של הקיר הצפוני של החדר הובחן קו אדום, כנראה שרידי מפלס רצפה התואם לגובה מדף הסלע (איור 3: חתך 44). על קירות החדר ניכרות גומחות של קולומבריום. נראה כי פתחים E2 ו-E3, המחברים את חדרים 19 ו-20, תואמים למפלס פתחי צוואר הבקבוק של הממגורות; גם פתח E1 תואם למפלס זה אף שאינו מוליך אל חדר 20. פתח E4, שמפלסו תואם הן למדף בחדר 20 והן לפתח ממגורה K, נחצב כנראה כדי לחבר את חדרים 19 ו-20 בשלב מאוחר.
בצד הדרומי של חדר 20 יש הרחבה (6 × 7 מ'; איור 4), ובה שני מפלסים. בדופן האחורית של המפלס העליון יש פתח ובו סף, המוליך אל כמה חדרים (65–70), שנחצבו בהם שלושה בורות מים ושני מקוואות טהרה. במפלס הסף התגלו שקתות ולולאות קשירה לבעלי חיים. במפלס העליון התגלה גם שקע בסלע (1.2 מ' קוטר). בחציבת המפלס התחתון הונמכה קרקעית הסלע של המפלס העליון כדי 0.4 מ'; מן החציבה השתמרו באתרם שלושה גושי סלע גיר מלבניים. במפלס התחתון התגלו שרידי כבשן (0.43 מ' קוטר, 0.7 מ' עומק), התחום בקיר שהשתמר לגובה שישה נדבכים. בתחתית הכבשן התגלה פקק, ומתחתיו — חלל גדול ששימש במקור כממגורה ואחר כך סיפק אוויר לבערה; התגלה בו אפר שמקורו בכבשן.
הכרונולוגיה של חדר 20 דומה לזו של חדר 19, אך הובחנו בו שישה שלבים (1–6). בשלב 1, הקדום ביותר, שימש החדר קולומבריום. בשלב 2 יצא הקולומבריום מכלל שימוש ומולא באדמה. בשלב זה נחצבו שקתות ולולאות לבעלי חיים, וכן ממגורה K, העליונה, במפלס גבוה מן המפלס המקורי של הקולומבריום, כעדות הקו האדום שהשתמר ממפלס הרצפה. כן נחצבו בשלב זה הגומחות במפלס העליון של ההרחבה הדרומית של החדר ומדף סלע בצד המערבי של החדר. בשלב 3 הועמק החדר ונחצבו שתי ממגורות, האחת בצד דרום-מערב והשנייה במפלס הנמוך שבהרחבה הדרומית של החדר. כן נחצבה בקיר הצפוני של החדר שוקת. בשלב 4 הועמק החדר שוב, וחלק ממנו הוסב למחצבה (20A); ממגורה K נהרסה בעת החציבה. מרכז החדר מולא בשבבי אבן גיר מהמחצבה. לשלב 5 מיוחסים הכבשן, פסולת היוצרים וכנראה גם שבר של אובניים, המלמדים כנראה כי במקום התקיימה תעשיית קרמיקה. בשלב 6 התמלא החדר בהצטברויות שחדרו מפני השטח.
 
חדר 21 היה במקור קולומבריום רבוע עם גומחות, והוא היה חלק מקולומבריום גדול שהתרחב לחדר 20. בפינה הצפונית-מזרחית של החדר נחצבו גומחה גדולה וכן פתח המוליך אל חדר 23 (לא נחפר). נראה כי הדופן הצפונית של החדר הוסרה לחלוטין בעת הרחבת פיר שהוליך אל פני השטח.
 
חדר 22 כולל מסדרון מרכזי, שבחלקו הצפוני נחצב בור מים (לא נחפר), וכן חלק נמוך בצד דרום, המוליך, על סמך פרצה בדופן הדרומית, אל בור מים נוסף. המסדרון המרכזי מופרד מחדרים מצפון ומדרום לו בעמודים. בין העמודים השתמרו מתקנים או שקעים דמויי שוקת. בחדר שבפינה הדרומית-מזרחית נחשף גרם מדרגות קטן המוליך אל הקרקעית; בדופן המזרחית של החדר נחצבו שתי גומחות (0.7 × 1.3 מ', 0.6 מ' עומק; 0.35 × 0.40 מ', 0.35 מ' עומק). החדר, לרבות הגומחות, טויחו. בדפנות המזרחית והדרומית של החדר הפינתי, בגובה של 0.7 מ' מהקרקעית, נחצבה תעלה ניקוז; היא נמשכת למערב ומוליכה אל מתקן דמוי מקווה קטן, מטויח, כנראה מכל תעשייתי.  
 
הממצאים
בדומה לרוב המערכות התת-קרקעיות שנחפרו במרשה, גם במערכת 1 התגלו הצטברויות ושפכים שמקורם בפני השטח. עיקר הממצא בכל הלוקוסים מתוארך לסוף המאה הג' ולמאה הב' לפסה"נ. רוב הממצא הקרמי דומה לזה שפורסם בדוחות קודמים על מרשה (Levine 2003a; 2003b), ולכן יוצג להלן רק מדגם מייצג מכלי החרס. יתר הממצאים—כלי זכוכית וידיות אמפורה, וכן צלמיות (ר' נספח I), כתובות יווניות (ר' נספח II) ומטבעות (ר' נספח III)—פורסמו או נמצאים בתהליך פרסום, ולכן יסוכמו בקצרה.
 
כלי חרס (איורים 5, 6). רוב הממצא הקרמי מתוארך לסוף המאה הג' ולמאה הב' לפסה"נ, אך חלק קטן מן הכלים מתוארך למאה הד' לפסה"נ ואף קודם לכן: שתי קערות מתקופות הברזל 2 (איור 1:5, 2) וקדרה וקערה מן התקופה הפרסית (איור 3:5, 4).
המכלול הקרמי מהתקופה ההלניסטית כולל אלפי שברי כלים וכלים שלמים, ובהם בעיקר כלי בית, רובם קערות. הכלי הנפוץ במכלול הוא קערה ששפתה נוטה פנימה (איור 4:6), המתוארכת למאות הד'–הא' לפסה"נ. הכלי השני הנפוץ במכלול הוא קערה מעוטרת ששפתה נוטה פנימה (איור 5:6), המתוארכת בעיקר למאה הב' לפסה"נ. עוד התגלו קערות דגים (איור 6:6), רבות מהן מקומיות, כפי שמעידים חצצי גיר זעירים ורכים בחמר, והן מתוארכות לשלהי המאה הב' לפסה"נ; קערות מקומיות שלהן ידיות אופקיות מאמצע המאה הב' לפסה"נ; וקעריות פשוטות (איור 7:6), המתוארכות אף הן לאמצע המאה הב' לפסה"נ.
כן נמצאו סירי בישול כדוריים (איור 8:6), קדרות בישול מהמאות הד'–הב' לסה"נ, מכסים (לא צוירו), פכים (איור 10:6), פכיות (איור 11:6, 12) ופכיות כישור (איור 15:6, 16), המתוארכות ברובן למאה הב' לסה"נ. כן התגלו שברים של קנקנים, אמפורות, פכים שלהם חדק (איור 13:6), קנקניות (איור 14:6), כני בישול (איור 17:6), משפכים (איור 18:6) וקערות לתרופות (איור 19:6), המתוארכים למחצית השנייה של המאה הב' לפסה"נ.
הכלים המיובאים כוללים כלים אטיים מזוגגים שחור (איור 1:6), כלים מטיפוס west slope (איור 9:6), כלים מטיפוס BSP, כלים מטיפוס ESA, כלים מטיפוס Campana A וקערות עשויות בתבנית (איור 2:6, 3; Yogev-Neuman 2008). הכלים המיובאים מתוארכים בעיקר למאה הג' ולמחצית השנייה של המאה הב' לפסה"נ.
 
נרות. התגלו 248 נרות מהתקופה ההלניסטית, כמחציתם עשויים בתבנית (133; 54%) וכמחציתם עשויים באבניים (115; 46%). 33 נרות (13%) שייכים לכלי קרנוי (איור 1:7). הנרות העשויים באבניים כוללים 'נרות שפלה', המאופיינים בפיה קצרה וגוף מעוגל (איור 2:7), ונרות רודיים (איור 3:7). מבין הנרות העשויים בתבנית, לתשעים יש ידית אחיזה אחת, לעשרה יש שתי ידיות, לארבעה יש שלוש ידיות ולשלושה נרות אין כלל ידית אחיזה. רוב הנרות הם נרות דמויי דולפין (איור 4:7). עשרה מהנרות יובאו ממצרים או נעשו בהשפעת נרות מצריים (איור 7:7). על שישה מהנרות אין סימני שרפה (Ambar-Armon 2007:197).
הכמות הגדולה יחסית של נרות עשויים באבניים מתאימה לממצאים מרוב אתרי המאה הג' לפסה"נ בישראל. הנרות העשויים בתבנית מתחילים להופיע במאה הג' לסה"נ, תחילה בכמות מועטה. במאה הב' לפסה"נ הנרות העשויים בתבנית הופכים להיות הטיפוס העיקרי ברוב האתרים (איור 5:7, 6; לדיון ר' Ambar-Armon, forthcoming).
אפשר שהסיבה לכמות הגדולה של נרות עשויים באבניים במערכת וליחס הלא אופייני בין נרות אלה לנרות עשויים בתבנית היא שבית המגורים ששכן מעל מערכת זו היה מיושב בשלב מוקדם של התקופה ההלניסטית. מאחר שלא השתמרו שרידים מעל המערכת, הנחה זו אינה ודאית. סיבה נוספת יכולה להיות שחלק מהאוכלוסייה במרשה התנגד לשינוי בייצור הנרות והמשיך לייצרם באבניים במסורת הקדומה.
בחפירה לא התגלו נרות שלמים מתקופת הברזל 2 ומהתקופה הפרסית, אך התגלו 62 שברים של נרות מהתקופה הפרסית ושישה שברים של נרות מתקופת הברזל 2, והם מלמדים על נוכחות במרשה בתקופות הקדומות לתקופה ההלניסטית.
 
זכוכית. בחפירה התגלו 11 שברים של כלי זכוכית (Jackson-Tal, forthcoming). בנוסף לשברי קערות, הפריטים שראויים במיוחד לתשמות לב הם טבעת מזכוכית ירקרקה ואבן משחק
 
 
ידיות אמפורה
ג'רלד פינקלשטיין
 
נמצאו 60 ידיות אמפורה שלמות מן התקופה ההלניסטית הנושאות טביעות חותם. חמישים וארבע מתוכן הן רודיות (93%), שתיים קיפריות, שתיים מקנידוס (שתיהן מוקדמות), אחת מאפסוס ואחת מברינדיזי (שתיהן מאוחרות; סה"כ 7%). זמנן של רוב הידיות הוא במחצית הראשונה של המאה הב' לפסה"נ (65%), ורק 18% מן השליש האחרון של המאה הג' לפסה"נ. פריטים ספורים הם מאמצע המאה הג' לפסה"נ ומשלהי המאה הב' לפסה"נ (8.3% בכל קבוצה). דומה שרוב השברים הם פסולת שהושלכה מן העיר התחתונה, בעיקר באמצע המאה הב' לפסה"נ.