בחודש מרס 2008 נערכה חפירת הצלה בח' א-שיח' ע'אזי שבמושב אביעזר (הרשאה מס' 5411-A; נ"צ — 202204/620991), בעקבות פגיעת טרקטור במערה ממזרח להרחבה הדרומית של המושב. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת אחים ברדריאן, נוהלה על ידי פ' בצר, בסיועם של י' אוחיון (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות), נ' זאק (שרטוט), א' שור (רפאות), א' לידסקי-רזניקוב (ציור ממצא), ק' עמית (צילום ממצא), ר' ויניצקי (מעבדת מתכת) וד"צ אריאל (נומיסמטיקה). תודה מיוחדת לד' עמית ולא' אשל על הסיוע בפענוח החריתה על שבר החרס.
נחשפו שרידיה של מערה חצובה בסלע (איורים 1, 2). כ-100 מ' ממערב לה נחשפו ותועדו בעבר שני בורות מים ושתי מערות קולומבריום (הרשאה מס' 5326-A). לצד המערה נמצאו הצטברויות קרקע ובהן ממצא מעורב של שברי כלי חרס, הכוללים קדרה (איור 2:3), קנקן (איור 5:3) וסיר בישול (איור 8:3) מן התקופה החשמונאית, קנקן (איור 11:3) מן התקופה ההרודיאנית וכן שברים רבים מן התקופה הביזנטית (לא צוירו).
תוכנית המערה אינה ברורה (ר' איור 1): חלקה הדרומי נהרס קודם לחפירה והשרידים הנותרים נחפרו רק בחלקם בשל שיקולי בטיחות. המערה נחצבה בסלע גירפריך ואיכות החציבה בה ירודה. רצפת המערה נחשפה רק בחלקה (לוקוסים 13, 16). את רצפתהמערה כיסה מילוי (כ-0.35 מ' עובי לפחות) של חומר דק-גרגר בצבע אפור בהיר, שנוצר מהתפוררות התקרה. נראה שפתח המערה נקבע בצדה הצפוני-מערבי, בהמשך לחלל עם תקרה קמורה שלא נוקה (לוקוס 11[מערב]; 3.4 מ' רוחב), מעיד על כך המילוי הרב שהצטבר בחלק זה של המערה.
בחלקה המזרחי של המערה נחצב חלל מלבני (לוקוסים 11 [מזרח], 13; 3.6×4.5 מ') שתקרתו קמורה אף היא. בדופן הדרומית של החלל, בגובה הרצפה, נחצב כוך קטן
(0.35×0.50 מ', 0.4 מ' גובה). שברי כלי החרס שנמצאו בתוך המילוי שמעל רצפת החלל כללו סירי בישול מן התקופה החשמונאית (איור 7:3), קנקן מן התקופה ההרודיאנית (איור 10:4), וכן קדרות ששפתן קשתית (איור 14:3, 16), קנקנים (איור 18:3, 20) ופך (איור 21:3) מן התקופה הביזנטית. כן נמצאו במילוי אבני פסיפס אחדות מלוכדות בטיח, שמקורן ככל הנראה מחוץ למערה, ומטבע שתוארך על פי צורתו לאמצע המאה הד' לסה"נ (מס' ר"ע 115439).
מדרום לאגף המערבי של המערה נחשפה גומחה קמורה (לוקוס 12; 0.70×2.65 מ', 1.5 מ' גובה; איור 4), החצובה בקיר הסלע; בשל הפגיעה במערה קשה לקבוע אם הייתה חלק מן המערה, אף שדומה, על פי מיקומה ואופי החציבה בה, כי כך היה. את הגומחה סתם מילוי של אדמת טרה רוסה מעורבת בפרורי סלע ובאבני גוויל קטנות. שברי כלי החרס שנמצאו במילוי כללו קערה (איור 1:3), קנקנים (איור 3:3, 4), סיר בישול (איור 6:3) ופך (איור 9:3) מן התקופה החשמונאית; קנקן מן התקופה ההרודיאנית (איור 12:3); וכן צלחת מטיפוס LRC (איור 13:3), קדרות ששפתן קשתית (איור 15:3, 17) וקנקן (איור 19:3) מן התקופה הביזנטית.
כן נמצא בגומחה שבר גוף, אולי של קנקן, הנושא סימן חרות דמוי צלב (איור 5) – הקו האנכי המרכזי, הנמשך מנקודת ההצטלבות מטה, ארוך כמעט פי שתיים מן הקו האנכי הימני, והקו האופקי השמאלי מעוגל – ככל הנראה האות קו"ף בכתב עברי קורסיבי. אפשר שאות זו ציינה את ייעודה של תכולת הקנקן, ככתוב במשנה, מסכת מעשר שני ד', י"א: "המוצא כלי וכתוב עליו ק' – קרבן, מ' – מעשר, ד' – דמאי, ט' – טבל, ת' – תרומה". פרשנות אחרת, אך סבירה פחות, היא זו שנתנו י' נוה וב' מזר לחריתות דומות שנמצאו על שברי חרס המתוארכים לתקופות הפרסית וההלניסטית, ולפיה זו האות מ"ם הפניקית, המסמלת את האל מרנס, אלה הראשי של עזה (IEJ 17:139, Pl. 32; Naveh, J. 2000. Hebrew and Aramaic Inscriptions. In: D.T. Ariel (ed.). Excavations at the City of David 1978-1985 Directed by Yigal Shiloh, Vol. VI: Inscriptions [Qedem 41]. Jerusalem. P. 12, Inscription 26.).
דומה כי המערה שימשה למגורים או לאחסון. בשל הפגיעה בה קשה לתארכה, אך הממצאים מתוכה מעידים כי מעליה התקיים יישוב בתקופות החשמונאית, ההרודיאנית והביזנטית – תאריכים המתאימים לממצאי הסקר והחפירה הקודמים באתר. זיהוי הסמל החרות על שבר החרס כאות קו"ף יכול להעיד כי תושבי האתר בימי בית שני היו יהודים; הפרשנות השנייה עשויה להעיד כי באותה תקופה התנהלו יחסי מסחר בין יישוב זה לבין העיר עזה.