בחודש מרס 2007 נערכה חפירה בחצר המערבית של מתחם הכנסייה האנגליקנית בלוד (הרשאה מס' 5080-A; נ"צ — רי"ח 19056/65115; רי"י 14056/15115), בעקבות פגיעה בשרידים קדומים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון עמותת ארפאד, נוהלה על ידי ע' עד, בסיוע ש' יעקב-ג'ם (מנהלה), ד' פורוצקי וא' בלשוב (מדידות ושרטוט), צ' שגיב (צילום שטח), ק' עמית (צילום סטודיו), ל' קופרשמידט (מעבדת מתכת), ק' ציטרין-סילברמן (זיהוי כלי חרס), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), י' גורין-רוזן (זכוכית), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה) ופועלים מחברת כוח האדם 'בריק'.
המתחם נבנה בעיקרו בסוף המאה הי"ט על גבי יסודות מבנים קדומים וכלל בית חולים וכנסייה. ממזרח לו נמצא מתחם כנסיית סנט-ג'ורג' ובו מנזר וכנסייה מהתקופה הצלבנית ששוקמו בשנים 1870–1873. הכנסייה הצלבנית בנויה על שרידי כנסייה ביזנטית המופיעה במפת מידבא. לפי מקורות היסטוריים חלקים גדולים מהכנסייה נהרסו בעת הכיבוש הממלוכי במאה הי"ג לסה"נ ובמקומם נבנהבימיו של ביברס מסגד אל-עומר. באתר לא נערכו חפירות בעבר.
בחלקו המערבי של המתחם, מדרום-מערב למבנה שהיום הוא גן ילדים, בתוך הבור שחדר לשכבות הקדומות ומסביב לו, נפתח שטח (6×8 מ'; איור 1) ונחשפו שרידי קירות, אומנות ורצפות מארבע שכבות.
עיקר הממצא האדריכלי נחשף בדופנות הבור. בשל העומק הרב (4.5 מ' ויותר מפני השטח), ניתן היה להעמיק רק מעט בחפירה ידנית, מחשש להתמוטטות הדפנות. לפיכך תיארוך המכלולים האדריכליים בעייתי ומסתמך על לוקוסים חתומים ספורים.
שכבה IV
בפינה הדרומית-מערבית של הריבוע התגלה הפן הדרומי של קטע קיר קצר, בנוי אבני גוויל מסותתות למחצה ומלוכדות בחומר מליטה אפור (W14; איור 2), ועליו שרידי ציפוי מטיט לבן עם שברי חרסים מצולעים וטיח ורדרד-לבן. ממזרח לקיר 14 ובאותו מפלס נחשף ריכוז אבנים (לוקוס 111). הממצא המועט מסביבתו של הקיר (לוקוס 110) כלל קערה (איור 3: 1) המתוארכת לתקופה האסלאמית הקדומה.
לפי סוג הטיח, שברי כלי החרס בציפוי הקיר והממצא הקרמי המועט, ניתן להניח שהקיר שימש משלהי התקופה הביזנטית ועד לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הט' לסה"נ).
שכבה III
בחלק המערבי של הריבוע נחשפה אומנה מלבנית (W13; כ-1.5×1.9 מ'; איור 4) שנבנתה על גבי קיר 14 ולוקוס 111 משכבה IV באבני גוויל בינוניות עם חומר מלכד בהיר ופנים ישרות.
במילוי מדרום לאומנה (לוקוס 108) התגלה ממצא כלי חרס וזכוכית שכלל קערות (איור 3: 2, 3) המתוארכות לימי הביניים (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ). במפלס דומה נמצאו חרסים מתקופה זו גם במילוי במזרח הריבוע (לוקוס 103), בהם קערה (איור 3: 4) וחרסים מזוגגים (איור 5: 1, 2).
אף שלא נתגלו מפלס או רצפה הניגשים אל האומנה ולכן לא ניתן לדעת בוודאות מתי נבנתה, מיקומה הסטרטיגרפי בין שכבות IV ו-II וממצא כלי החרס שהתגלה סמוך לה מאפשרים להציע שנבנתה בימי הביניים.
שכבה II
התגלו שתי אומנות או קירות מסיביים דומים זה לזה בבנייתם ובעומק יסודותיהם, בצפון-מערב (W12; מעל 1 מ' עובי) ובדרום-מזרח (W15). יסוד אומנה 12 הרס את חלקה העליון של אומנה 13 משכבה III, ומכאן שנבנתה לאחר שהמבנה משכבה III יצא מכלל שימוש.
לאומנה 12 ניגשת מצפון רצפה (לוקוס 112; כ-3 מ' אורך) הנמשכת מזרחה לאורך דופנו הצפונית של הבור. הרצפה עשויה שתי שכבות של טיט אפור מכוסות בטיח מוחלק היטב (3–5 ס"מ עובי כ"א; איור 6), המייצגות כנראה שני שלבי שימוש. סוג טיח דומה מצפה גם את אומנה 12.
הממצא במילוי שמתחת לרצפה 112 ובין אבני אומנה 15 (לוקוס 102) כלל קערה (איור 3: 5) וחרס מזוגג (5: 3) המתוארכים לתקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ).
שכבה I
התגלה חדר (5.0×5.5 מ' לפחות) תחום בקירות אבן מסיביים ממזרח (W10) ומדרום
(W11). הקירות בנויים בכיוון שונה מזה של קירות שכבה II, ולכן נהרסה הפינה הצפונית-מזרחית של אומנה 12 משכבה II. בקיר המזרחי זוהה פתח ונחשפו המזוזה הדרומית והציר התחתון של הדלת. לחדר רצפת טיח (לוקוס 101) ששרידיה זוהו לאורך כל דופנות הריבוע מלבד בדרום-מערב. רצפה 101 דומה לרצפה 112 משכבה II וגם הטיח המצפה את קירות החדר עשוי מחומר דומה.
לפי הממצא מתחת לרצפה 101 ומעליה, נבנה החדר ושימש בסוף התקופה העות'מאנית (תחילת המאה הכ' לסה"נ).
בגלל השטח המצומצם ותנאי החפירה קשה להגיע למסקנות מקיפות. על פי הממצאים עמדו כאן מבנים אולי כבר בתקופה הביזנטית ובכך עשויה להתחזק הדעה שלפיה השטח נכלל במתחם הכנסייה המופיעה במפת מידבא.
במרתפי המבנה שממזרח לשטח החפירה, שהיום הוא גן ילדים ובו שכנה בעבר כנסייה, השתמרו אומנות הנושאות קשתות. ייתכן שאומנה 13 משכבה III שימשה חלק ממבנה זה, ולכן הוא קדום למאה הי"ט לסה"נ, ואולי נבנה בימי הביניים.