בחודש יולי 2006 נערכה חפירת בדיקה בשוליו המזרחיים של אתר העתיקות ח' ברכת אום אל-אדהם (הרשאה מס' 4850-A; נ"צ — רי"ח 19465-75/69178-80, רי"י 14465-75/19178-80), בעקבות בניית גדר מדרום לכביש 57. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מע"צ, נוהלה על ידי ד' מסארווה בסיוע א' בכר (מנהלה), ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות), צ' שגיב (צילום שטח), ט' קורנפלד (שרטוט), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס) וי' גורין-רוזן (זיהוי כלי זכוכית).
באתר, הממוקם על גבעת חמרה, נמצאו בעבר אבני בנייה מסותתות ושברי כלי חרס מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית ובסביבתו התגלו קברים (י' פורת, ש' דר וש' אפלבאום, עורכים,קדמוניות עמק חפר, תשמ"ה; אתר 58). כ-100 מ' מצפון לשטח החפירה הנוכחית נחשפו שרידים אדריכליים וחלק מבור איגום של גת מהתקופה הביזנטית (חדשות ארכיאולוגיות 119).
שטח החפירה נפגע מקו ביוב החוצה אותו ומעמוד חשמל שנמצא בפינתו הדרומית-מערבית. נפתחו שלושה ריבועים ונחשפו שרידי מכלול של בית בד שהופרעו קשות בימינו (איור 1). על פי ממצא כלי החרס והזכוכית היה המתקן בשימוש בעיקר בתקופה הביזנטית, בסוף התקופה הביזנטית–ראשית התקופה האומיית ועד לתקופה העבאסית.
בחלקו הדרומי של השטח התגלה ריצוף אבנים שחוקות (לוקוס 106; איור 2) ובו תשליל של אבן ים (לוקוס 121). מצפון לתשליל התגלה אגן איסוף (לוקוס 113) שאליו ניגר השמן דרך נקבים שנחצבו בשפתו.
בחלקו הצפוני של השטח נחשף קטע קיר בנוי אבני גוויל עם חומר מליטה וטיח לבן (W111; איור 3). הפן המזרחי של הקיר מטויח והפן המערבי יצוק. נראה שזהו חלק ממתקן ריסוק הקשור לשרידים בחלקו הדרומי של השטח.
ממערב לקיר 111 נחשף חדר (לוקוס 107; איור 4) שיסודות קירותיו (W116 ,W109 ,W104) שהשתמרו לגובה של נדבך אחד על גבי אדמה חומה. קיר 104 בנוי אבני גזית (איור 5) ואילו קירות 109 ו-116 בנויים אבני גוויל.
הממצא הקרמי משכבות המילוי המתייחסות לבית הבד כלל: קנקן (איור 6: 1), בסיס פכית (איור 6: 2) וטיטרוס (איור 6: 3) המתוארכים לתקופה הביזנטית, קערה עמוקה (איור 6: 4), קנקנים (איור 6: 5–10) ושפת פך עם ידית (איור 6: 11) המתוארכים לסוף התקופה הביזנטית–ראשית התקופה האומיית, וקנקנים (איור 6: 12–15) המתוארכים לתקופה העבאסית. על רצפה 106 התגלה קנקן ללא צוואר ושפה המתוארך לסוף התקופה הביזנטית (איור 7).
ממצא הזכוכית הדל כלל שברי קערות ובקבוקים ובסיס גביעון עם רגל חרוזית המתוארכים לתקופה הביזנטית ושפת משפך רחבה עם עיטור חוט גלי רחב המתוארך לסוף התקופה הביזנטית–תחילת התקופה האומיית.