שטח A (איור 3)

קירות של מדרגות עיבוד. במזרחו של השטח נחשפו שני קירות מדרגה (2W, 6W). קיר 2 (6 מ' אורך חשיפה) נבנה בכיוון צפון–דרום משורה אחת של אבני שדה בינוניות; הוא השתמר לגובה של שני נדבכים (איור 4). הקיר הושתת על שכבת אבנים קטנטנות מעל סלע האם המשתפל למערב. מצדו המזרחי של הקיר נחשפו שני מפלסים של אבני שדה קטנות (L416 ,L406 ,L402; עובי כל אחד 0.15 מ'), המונחים על אדמת סחף טרה-רוסה בצבע חום כהה (L408). קיר 6 נבנה בכיוון מזרח–מערב מאבני שדה בינויות (איור 5). הוא הושתת על אדמת סחף שהצטברה על סלע האם. נראה ששני הקירות נבנו באותו פרק זמן. הם נחתכים על ידי אחד משלבי הדרך ולכן נראה כי הם קדומים לדרך.
 
דרך קדומה. צמוד לקירות המדרגה ממערב נחשפו קירות תוחמים של דרך קדומה
(W7, W9-W5-W3, W1) ומשטחי הדרך. בשרידי הדרך הובחנו שבעה שלבים (1–7), רובם נבנו זה על גבי זה עם תזוזות קלות. כל שלב חדש שנבנה ניצל את השלב שמתחתיו כתשתית.
בשלב 1, הקדום ביותר, נבנו קיר (W8) וצמוד אליו ממערב משטח דרך (איור 6). משטח הדרך נבנה משני רבדים, העליון עשוי מקירטון דק בצבע צהוב (L510) והתחתון עשוי מאבני שדה בינוניות וקטנות (L514).
בשלב 2 נבנו, ממערב לדרך משלב 1, קיר (W9) וצמוד אליו ממערב משטח דרך (איור 7). משטח הדרך נבנה משני רבדים, שניהם (העליון — L511; התחתון — L510) עשויים מקירטון דק בצבע צהבהב. הרובד התחתון ניגש אל ראש קיר 8; רובד זה שימש גם כרובד העליון של שלב 1 וגם כרובד התחתון של שלב 2. במילוי הרובד העליון 511 התגלה מטבע מתקופת הקיסר טיביריוס (המאה הא' לסה"נ; ר"ע 120173).
בשלב 3 נבנה, צמוד לקיר 9 ממזרח, קיר חדש (W7) וצמוד אליו ממערב נבנה משטח דרך. המשטח נבנה משני רבדים, העליון (L513/L508) עשוי מאבנים קטנות ומחצץ גס בצבע חום בהיר, והתחתון עשוי מקירטון דק (L515) המונח על גבי קטע הדרך משלב 2.
בשלב 4 נבנו קיר (W5) וצמוד אליו ממערב משטח דרך. המשטח נבנה משני רבדים, העליון עשוי מאדמה בצבע חום כהה (L504) והתחתון עשוי מאדמה חולית בצבע צהבהב (L507 ,L505). ברובד העליון התגלתה קדרה מהתקופה הביזנטית (איור 8: 1). ברובד התחתון התגלה קנקן מהתקופה ההרודיאנית (איור 9: 4) ומטבע מסוף ימיו של אלכסנדר ינאי או מאוחר יותר (ר"ע 120171). בתעלת היסוד של קיר 5 (L509) התגלה סיר בישול מהתקופה ההרודיאנית (איור 9: 3) ומטבע מתקופת הקיסר נרון (58/9 לסה"נ; ר"ע 120172). במילוי שכיסה את קיר 5 (L600) התגלה ממצא קרמי מהתקופה ההרודיאנית, ובו קערה (איור 9: 2), פך (איור 9: 5) ונר (איור 9: 6).
בשלב 5 נבנה משטח דרך, כנראה ללא קיר תוחם. המשטח נבנה משני רבדים, העליון עשוי מאדמה אפורה ואבנים קטנות (L501) והתחתון עשוי מאדמה חומה ואבנים קטנטנות (L502).
בשלב 6 נבנו קיר (W1) ומשטח דרך. המשטח נבנה משלושה רבדים, העליון עשוי מאדמה חומה (L405), האמצעי עשוי מאדמה אפורה-חומה (L500) והתחתון עשוי מאדמה אפורה ואבנים קטנות (L501). סמוך לקיר 1 נחשפו כמה אבנים, השייכות אולי לריצוף הדרך משלב זה.
בשלב 7, המאוחר ביותר, נבנתה דרך (1.5 מ' רוחב), הנתחמת בשני קירות (W4 ,W3; איור 10). הקירות נבנו באבני שדה בינוניות וקטנות. משטח הדרך (L419 ,L415) נבנה מאבני שדה קטנטנות, שהונחו על שכבת אדמה בצבע חום כהה (L405). נראה שבשלב זה הוצרה הדרך והפכה לסמטה או לדרך חקלאית צרה. דרך זו שימשה בשלב השימוש האחרון באתר. במילוי משטח הדרך התגלה ממצא קרמי, הכולל קערה (איור 9: 1) מתקופת הברזל 2, קדרות (איור 9: 7, 8) וקנקנים (איור 9: 9–11) מהתקופה הרומית המאוחרת (המאות הב'–הג' לסה"נ), וכן קערות (איור 8: 2), קדרות (איור 8: 3), קנקן (איור 8: 4) ורעף (איור 8: 5) מהתקופה הביזנטית. הממצא המאוחר מתארך כנראה את תקופות השימוש בדרך.
 
שטח B
נחשפו קטעים של שתי דרכים (איור 11), האחת בכיוון מזרח–מערב והשנייה בכיוון צפון–דרום והיא המשכה של דרך הרוחב ירושלים–לוד שנחשפה בשטח A.
 
הדרך בציר מזרח–מערב (איור 12). מפלסה של דרך זו גבוה ממפלס הדרך השנייה. נחשפו שני קירות תוחמים (W2 ,W1) וביניהם משטח הדרך. הקירות נבנו מאבני שדה בגדלים שונים, ואליהם ניגש משטח דרך עבה שנבנה מאבני שדה קטנטנות
(L111 ,L106; כ-1.3 מ' גובה) והושתת על סלע האם. במשטח הדרך התגלו סיר בישול (איור 13: 2) מהמאה הב' לסה"נ וקנקנים (איור 14: 3, 5) למן המאה הב' ועד לאמצע המאה הד' לסה"נ, וכן שלושה מטבעות, מהם שני מטבעות כסף רומיים רפובליקניים (המאות הב'–הא' לפסה"נ; ר"ע 123171, 123172; איור 15: 1, 2) ומטבע אחד מהשנים 18/19 לסה"נ (ר"ע 123170). במילויים שכיסו את הדרך התגלו שברי כלי חרס, ובהם נר (איור 16: 4) וספל מידה (איור 16: 5) מהתקופה ההרודיאנית, סיר בישול (איור 13: 1) וקנקן (איור 13: 3) מהמאה הב' לסה"נ, קערות (איור 14: 1, 2) וקנקן (איור 14: 7) למן המאה הב' ועד לאמצע המאה הד' לסה"נ וקדרה (איור 17: 2) מהתקופה הביזנטית.
 
הדרך בציר צפון–דרום (איור 18). בקטע זה, בדומה לקטע הדרך שנחשף בשטח A, הובחנו כמה שלבי בנייה.
בשלב 1, הקדום ביותר, נבנו קיר תוחם (W6) וצמוד אליו ממערב משטח דרך, העשוי ממפלס אדמה ואבני שדה קטנטנות (L127). מקיר 6 השתמרו רק שתי אבנים.
בשלב 2 נבנו קיר תוחם (W3) וצמוד אליו ממזרח משטח דרך, העשוי מעפר חום בהיר ואבני שדה קטנטנות (L129). במשטח הדרך התגלו שני מטבעות, האחד משנת 30/1 לסה"נ (ר"ע 123176) והאחר משנת 54 לסה"נ (ר"ע 123177).
בשלב 3 נבנו קיר תוחם (W5),מתחת לקיר 3, וצמוד אליו ממערב משטח דרך, העשוי מאבני שדה קטנטנות (L132).
בשלושת השלבים העליונים (4–6) נבנו משטחי דרך ממערב לקיר 3. נראה כי קיר 3 שימש קיר תוחם למשטחי הדרך בשלושת השלבים. רוחב המשטחים אינו ידוע מפני שלא התגלה הקיר התוחם של המשטחים מצד מערב.
בשלב 4 נבנה משטח דרך מעפר ואבני שדה קטנטנות (L123), ובו התגלה מטבע מימי המרד הגדול (ר"ע 123174).
בשלב 5 נבנה משטח דרך מאבני שדה קטנטנות (L130 ,L125), ובו התגלה מטבע משנת 58/59 לסה"נ (ר"ע 123178).
בשלב 6 נבנה משטח דרך מאבני שדה קטנות (L128), ובו התגלו שברי כלי חרס מימי הורדוס, ובהם פכית כישור (איור 16: 3).
מעל שרידי הדרך התגלו מילויי אדמה, ובהם קנקנים מימי החשמונאים (איור 16: 1, 2), קנקן מהמאה הב' לסה"נ (איור 13: 4), קנקנים למן המאה הב' ועד לאמצע המאה הד' לסה"נ (איור 14: 4, 6) ושבר רעף (איור 17: 3) וצינור (איור 17: 4) מהתקופה הביזנטית.
 
מתחם בית הספר 'רוזרי סיסטרז' (ראהבאת אל-ורדייה)
בית מרחץ. בפינה הדרומית-מערבית של מתחם בית הספר (נ"צ 637250-5/221570-5) נחשפו שתי שורות של עמודונים שתמכו רצפה של חדר חם בבית מרחץ (איורים 19, 20). שרידים נוספים של העמודונים נמשכים לכיוון מערב מתחת לקיר המערבי של בית הספר ומתחת לרחוב טאהה חוסיין, לכיוון תחומה של ח' חוואנית. בחלקם העליון של העמודונים נבנו קשתות. העמודונים והקשתות נבנו מלבני חרס רבועות, שלוכדו בטיט אפור. באדמה שנחשפה בין העמודונים התגלו שבר קערה מהתקופה הביזנטית (איור 17: 1) ושבר קערה מהתקופה האסלאמית הקדומה (איור 17: 5). סביר להניח כי בית המרחץ היה חלק מח' חוואנית הסמוכה.
 
סרקופג (איור 21). הסרקופג מונח בחזית בית הספר, ומקום גילויו אינו ידוע. הוא נחצב מאבן גיר אחת גדולה (2.1 מ' אורך, 0.77 מ' רוחב, 0.92 מ' גובה, 0.12 מ' עובי הדופן). בחזיתו, על אחת מדופנות האורך שלו, סותתו שני סהרונים ובתוכם שני עיגולים.סביר להניח כי הסרקופג התגלה במקור בח' חוואנית.
 
החפירות נערכו בהיקף מצומצם בשולי כבישים בני זמננו, ולכן חלק מהדרכים שנחשפו בחפירה לא התגלו למלוא רוחבן. הבנייה של הדרכים, השלבים השונים שנחשפו בשניים מהקטעים והממצא המגוון של כלי החרס והמטבעות מלמדים שהדרכים שימשו לאורך זמן ממושך ושבנייתן הייתה מפעל ציבורי. פרט לשבר גוף יחיד מתקופת הברזל הממצא הקרמי והמטבעות מתוארכים למן סוף התקופה ההלניסטית ועד לתקופה הביזנטית. ממצא זה מלמד כנראה כי תחילתן של הדרכים באזור כבר בסוף התקופה ההלניסטית, במאה הא' לפסה"נ. בתקופה הרומית הקדומה הדרכים שוקמו או נבנו מחדש כחלק ממפעל אימפריאלי, ובתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית הן תוחזקו כחלק משימוש פעיל בהן. במקורות יש עדויות המייחסות את סלילת הדרכים בסביבת ירושלים לימי המרד הגדול ומרד בר כוכבא כחלק ממפעל רומי שבמסגרתו שוקמו דרכים קיימות ונסללו חדשות כמהלך לכיבוש יהודה וירושלים ולהעמקת האחיזה הרומית באזור זה (י' רול. 1976. מערך הדרכים הרומיות בארץ ישראל. קדמוניות ט:40; מ' אבי-יונה. 1984. גיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל, למן שיבת ציון ועד ראשית הכיבוש הערבי. ירושלים. עמ' 81). כן, ידיעות מעטות ומקוטעות מכתבי יוסף בן מתתיהו ומהברית החדשה (M. Fischer, B. Isaac and I. Roll. 1996. Roman Roads in Judaea II. The Jerusalem–Jaffa Roads. BAR Int. S. 628. Oxford. Pp. 8–19) מלמדות אודות הדרכים שפעלו בפרק הזמן שקדם לתקופה הרומית. שיקומן וחידושן של הדרכים במשך התקופה הרומית מקשים על איתור השלבים הקדומים שלהן, הן בסקרים והן בחפירות.
בחפירה נחשפו שני קטעים של דרך הרוחב המכונה 'דרך בית חורון' וכן דרך ירושלים–לוד או דרך מודיעים–בית חורון. היא כונתה על ידי יוסף בן מתתיהו 'דרך ציבורית'. המקורות ההיסטוריים מתייחסים רבות אליה כאל עורק תחבורה ישיר שחיבר בין ירושלים ליפו ולמישור החוף. הדרך התפצלה מדרך האורך ירושלים–שכם שעל גב ההר, באזור תל אל-פול (גבעת שאול) וח' חוואנית הסמוכה לשטח החפירה (סקר ירושלים, האזור הצפוני-מזרחי, אתרים 28, 79). משם המשיכה הדרך כלפי צפון-מערב, עברה לרגלי ח' עדאסה (סקר ירושלים, האזור הצפוני-מזרחי, אתרים 4, 5) והמשיכה לכיוון ביר נבאלה וגבעת זאב סמוך לח' לטטין והלאה לכיוון לוד ולאחריה ליפו.
קטע הדרך השלישי שנחשף בחפירה בכיוון מזרח–מערב נבנה בשיטה שונה משני קטעי הדרך האחרים שנחשפו. נראה כי קטע זה הוא חלק מדרך פנימית בידו–בית ליקיא–לוד. דרך זו יצאה גם היא מדרך האורך שעל גב ההר ירושלים–שכם באזור תל אל-פול (גבעת שאול) ופנתה לכיוון מערב לעבר בית חנינא. היא המשיכה לעבר מורדותיו הדרומיים של הר שמואל — נבי צמויל — ומשם לבידו ולאחר מכן ללוד (י' רול. 1987. דרכי התחבורה מיפו לירושלים בתקופות הרומיות והביזאנטית. שילר א' [עורך]. ספר זאב וילנאי ב. ירושלים. עמ' 126).