שכבה 5. בשכבה הקדומה ביותר נחשפה אדמה אפורה שמעורבים בה חרסים רבים, בעיקר מטיפוס כלי כפר חנניה (המאות הב'–הד' לסה"נ). כן נחשפו שני קטעים קצרים של קירות שהשתמרותם דלה (W12 ,W4; איורים 3, 4), השייכים אולי למבנים מתקופה זו.

 

שכבה 4. נחשף קיר (W8) של בריכה מטויחת בטיח אפור (L115; איור 5). את ראש הקיר חוצה תעלה רדודה (L116), אולי להזרמת עודפי מים מהבריכה. בתוך הבריכה התגלה ממצא קרמי מהתקופות הביזנטית והאומיית (המאות הו'–ח' לסה"נ). הבריכה נפגעה בבנייה מאוחרת.

 
שכבה 3. נחשפו שרידי קירות שנבנו היטב, אך נפגעו במערב בבניית בריכה מאוחרת
(L126; ר' להלן שכבה 2) ובדרום בעבודת עפר בת זמננו. בקירות הובחנו שני שלבי בנייה (איור 6). לשלב הקדום שויכו שלושה קירות (W14 ,W11 ,W5B) ולשלב המאוחרשויכו שלושה קירות (W13 ,W7 ,W5A) וכנראה קיר נוסף בדרום שטח החפירה
(W3). הממצא סמוך לקירות משני השלבים ובתוך הקירות עצמם מתוארך לתקופות העבאסית והפאטימית (המאות הט'–הי"א לסה"נ).
 
שכבה 2. התגלו שני מכלולי בנייה ללא קשר ביניהם. בצפון השטח התגלו שרידי בריכה
(L126) שהשתמרו ממנה שני קירות, רק אחד נחפר (W6). הבריכה קורתה בקמרון שבו פתח לכניסת מים (איורים 7, 8). בבריכה התגלה ממצא קרמי רב מהמאות הי"א והי"ב לסה"נ, ובולטת בו קערה מזוגגת ועליה ציור של חייל צלבני (איור 9). בדרום השטח התגלו שני קירות ניצבים זה לזה (W10 ,W1). מהלכו של קיר 1 (כ-8 מ' אורך חשיפה) אינו ישר. לקיר 1 צמודה מצפון-מזרח בריכה קטנה, סגלגלה (L103). רצפת הבריכה וחלקם התחתון של הקירות טויחו. הטיח מכסה גם קטע מקיר 1 ומכאן שהקיר והבריכה שימשו בזמן אחד. הממצא הקרמי בדרום השטח מתוארך למאות הי"א והי"ב לסה"נ והוא כולל שבר נוסף מהקערה המצוירת שהתגלתה בצפון השטח. הממצא הקרמי מן התקופה הצלבנית, ובו מכלול אחיד מן הבריכה, ייחודי וחשוב ללימוד המכלול הקרמי בטבריה בתקופה זו.  
 
שכבה 1. נחשפו שרידי מבנה בן זמננו, ובהם יסודות של קיר (W9) ורצפת בטון. רוב המבנה הרוס לחלוטין. כל שטח החפירה הופרע בימינו.
 
הממצא בחפירה מחזק את ההשערה כי העיר מהתקופה הרומית בטבריה לא השתרעה עד חוף הכנרת, אלא שכנה במפלס גבוה ממנו. בקרבת החוף, מחוץ לתחומי העיר, נבנה אצטדיון שנזכר אצל יוסף בן מתתיהו. בתקופה הביזנטית התרחבה העיר עד לחוף הכנרת. בשטח החפירה התגלו שרידים של מבנים מהתקופות הביזנטית והאומיית. העיר נפגעה ברעידת האדמה של שנת 749 לסה"נ. נראה כי ברעש זה נהרסו גם המבנים בשטח החפירה, אף שלא ניתן להוכיח זאת בוודאות. בתקופה העבאסית הגיעה העיר לשיאה, כבירת ג'ונד אורדן. העיר הנרחבת, שהשתרעה מגן העיר בצפון ועד מדרום לחמת טבריה בדרום, המשיכה לפרוח גם בתקופה הפאטימית. במחצית השנייה של המאה הי"א לסה"נ ניטש מרבית שטח העיר, והיישוב התרכז בתחומי העיר העתיקה של היום. שטח החפירה נותר מחוץ לתחומי העיר בתקופה זו, אך היה סמוך מאוד לחומותיה. הממצאים מהחפירה מלמדים כנראה על פעילות שהתקיימה מחוץ לחומות. שטח החפירה נותר מחוץ לתחומי העיר עד לבנייתה מחדש במאה הכ' לסה"נ.