בחודש מאי 2013 נערכה חפירת הצלה ברחוב החבצלת בבית דגן (הרשאה מס' 6800-A; נ"צ 183758-813/656195-237), לקראת סלילת כביש. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מנהל מקרקעי ישראל, נוהלה על ידי א' יקואל (צילום), בסיוע ח' בן ארי וו' שוסטין (ניהול שטח), י' עמרני וא' בכר (מנהלה), ח' בן ארי וא' דגוט (GPS), מ' קאהן (מדידות וסרטוט), א' פרץ (צילום שטח), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), א' ינאי ופ' גנדלמן (ייעוץ), א' גורזלזני (הנחיה), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), נ' אגא (ארכיאוזואולוגיה), נ' זאק (תכניות) וכן מ' עג'מי ופ' וולינסקי. טרם החפירה סייעו ד' גולן (הכנת השטח לחפירה) ומ' מולוקנדוב (בדיקות מקדימות).
היישוב בית דגן נמצא בשולי רכס הכורכר השלישי, המזרחי ביותר, במישור החוף, באזור של גבעות חמרה מתונות סמוך לאגן הדרומי של נחל איילון (איור 1; Karmeli, Yaalon and Ravina 1968). נחפרו 28 שטחים קטנים שבהם הובחנו הפרעות על פני השטח (F1–F28; איור 2), והתגלו 11 קברים מהתקופה הממלוכית, קבר אחד מהתקופה הרומית הקדומה ושבעה בורות. עצמות הנקברים נבדקו בשטח החפירה בלבד ולאחר מכן נטמנו סמוך לאתר.
באתר נערכו חפירות רבות. בשנים 1941–1942 נערכו החפירות הראשונות באתר (איור 1:1; עורי י' ארכיון רשות העתיקות ATQ 786, מיום 5.2.1942), ובהן נחשפו קברי ארגז מהתקופה הרומית. בקרבת שטח החפירה מדרום-מזרח נערכו שתי חפירות, והתגלו קברים מהתקופה הממלוכית (איור 2:1; דיין ואשד 2012) וכן בית קברות מתקופת הברונזה הביניימית ובית קברות מהתקופה הממלוכית (איור 3:1; ינאי 2008). במרחק של כ-200 מ' מדרום-מזרח לשטח החפירה נחשפו בעבר שני קברים מהתקופה הרומית הקדומה (איור 4:1; Peilstöcker 2006).
קברים
התקופה הרומית. בחלק המערבי של החפירה התגלה קבר שוחה מהתקופה הרומית הקדומה (
T127; מידות 0.7 × 1.9 מ'), שנבנה בציר מזרח–מערב. הנקבר כוסה בחמש לבני בוץ שטוחות, אפורות (0.4 × 0.4 מ' בממוצע, 7–8 ס"מ עובי; איור 3). בקבר התגלה נקבר בקבורה ראשונית, שהונח על גבו בכיוון כללי מזרח–מערב, הראש בצד מזרח (איור 4). העצמות נבדקו בעודן בקרקע והושארו במקומן. הובחן שמורפולוגיית הגולגולת והלסת התחתונה אופייניות לפרט ממין זכר, וכן ששחיקת השיניים מתקדמת ואופיינית לפרט בגיל 30–50 שנים (
Hillson 1986:176–201). בחלק המערבי של הקבר, באזור עצמות הגפיים התחתונות, התגלה קנקן שלם שהונח כנראה כמנחה (איור 5), האופייני לתקופה הרומית הקדומה (סוף המאה הא' לפסה"נ – המאה הא' לסה"נ). קנקנים דומים התגלו באתרים מהתקופה הרומית הקדומה, ובהם גמלא (
(Berlin 2006:48, Fig. 2.26:2, יפו (
Kaplan 1964:6, Figs. 1.3, 2.5) ורמת הנדיב (
Silberstein 2000:Pl. I. 17). בקרבת הקנקן התגלו שן של צאן (טוחנת שנייה) ושבר שן של בקר(?). הקבר שנחשף בחפירה מצטרף אל שני קברים נוספים מהתקופה הרומית הקדומה שהתגלו בחפירה כ-200 מ' מדרום-מזרח לשטח. ייתכן כי קברים אלה הם חלק מבית קברות שהתקיים בקרבת מקום בתקופה הרומית הקדומה, ואפשר גם שבתקופה זו הקבורה באזור נערכה במפוזר, ללא סדר וריכוז.
התקופה הממלוכית. בחלק המזרחי של החפירה התגלו 11 קברים מהתקופה הממלוכית, הסדורים בשלוש שורות, במרחקים דומים למדי זה מזה, כולם בכיוון מזרח–מערב. קברים אלה הם חלק מבית הקברות בן התקופה שהתגלה באתר בעבר. התגלו שלושה טיפוסי קברים, ובהם קברי ארגז, קברי שוחה עם כיסוי וקברי שוחה ללא כיסוי.
1) קברי ארגז. התגלו שלושה קברי ארגז מלבניים (T221 ,T213 ,T206; כ-0.5 × 2.0 מ', 0.25 מ' עומק בממוצע; איור 6). הקברים מעט רחבים במרכז ומעט צרים בקצוות. הם נחפרו באדמת חרסית, ודפנותיהם והקרקעית דופנו בחומר בוצי שחור שבו שולבו חרסים שחוקים, המתוארכים למן התקופה הפרסית ועד לתקופה הביזנטית. זמנם של החרסים מלמד שחומר הדיפון נעשה מאוחר לתקופה הביזנטית. הקברים התגלו ריקים מעצמות וממצא, ולכן אפשר שלא נערכה בהם קבורה. בתוך הקברים הצטברו אדמת חמרה ומעט חרסים שחוקים לא אינדיקטיביים.
2) קברי שוחה עם כיסוי. התגלו שני קברי שוחה (T121 ,T117), שנכרו באדמת החמרה. לאחר הטמנת הנקברים כיסו אותם בחומר בוצי שחור (0.15–0.25 מ' רוחב הכיסוי, כ-0.1 מ' עובי). העצמות נמצאו במצב השתמרות טוב, כנראה כתוצאה מכיסויין. בכל אחד משני הקברים התגלה נקבר בקבורה ראשונית, שהונח על צדו הימני בכיוון מזרח–מערב, הראש במערב והפנים פונים לדרום (איור 7; טבלה 1).
3) קברי שוחה ללא כיסוי. התגלו שישה קברי שוחה (T226 ,T224 ,T220 ,T209 ,T107 ,T106), שנכרו בכיוון מזרח–מערב לעומק לא רב (0.2 מ' עומק מרבי) ומתארם נקבע על פי מידות הנקבר. בקברים התגלו שברי עצמות (טבלה 1); ברוב הקברים השתמרות העצמות ירודה מאוד (קברים 209, 220, 224, 226) ורק בשני קברים השתמרות העצמות טובה (קברים 106, 107). בכל הקברים נערכה קבורה ראשונית, ראש הנקבר הונח במערב והפנים פונים לדרום. אי אפשר לקבוע את מנח הגוף של הנקברים, פרט לנקבר בקבר 106 שהונח על צד ימין.
בורות
בחפירה התגלו שלוש שורות של בורות חפורים באדמת החמרה, ובכל שורה שניים או שלושה בורות (0.8 מ' קוטר ממוצע, 0.6 מ' עומק ממוצע). בשורה המערבית התגלו שלושה בורות (L229 ,L217 ,L119), בשורה האמצעית התגלו שני בורות (L216 ,L111) ובשורה המזרחית התגלו שני בורות (L215 ,L120). בבורות הצטברה אדמה שחורה, שמעורבים בה מעט מאוד שברי גוף שחוקים של כלי חרס, המתוארכים לתקופות הברונזה הביניימית, הפרסית–האסלאמית הקדומה והעות'מאנית ולימי המנדט הבריטי. מתחת למפלסי ההצטברות של הבורות נחשפה אדמה חולית ללא ממצא. סידור הבורות מלמד על פעילות מכוונת שנערכה בשטח. נראה שהבורות נחפרו לנטיעת עצים בסוף התקופה העות'מאנית או בימי המנדט הבריטי. בורות פרדס דומים התגלו בחפירה הסמוכה של א' ינאי באתר (מידע בעל פה).
בחפירה התגלו שברי גוף של כלי חרס שחוקים מתקופת הברונזה הביניימית ללא שרידי קבורה מהתקופה. על כן נראה כי בית הקברות הגדול מתקופת הברונזה הביניימית שהתגלה בעבר מדרום-מזרח לשטח החפירה לא המשיך לכיוון צפון-מערב. על סמך החפירה וחפירות קודמות באתר נראה כי בתקופה הרומית שימש האתר לקבורה וכי לאחר הפסקה ארוכה בתקופה הממלוכית התקיים באתר בית קברות נרחב. מיעוט או העדר ממצא נלווה בקברים מהתקופה הממלוכית באתר זה מלמד אולי על רמה סוציו-אקונומית נמוכה של הנקברים בבית הקברות. ברוב הקברים התגלתה קבורה ראשונית בכיוון כללי מזרח–מערב, הנקברים הונחו על צדם הימני, הראש בצד מערב והפנים פונים לדרום. קבורה זו אופיינית למוסלמים (
Gorzalczany 2007:71). העצמות שנתגלו בקברים מהתקופה הממלוכית מייצגות לפחות שבעה נקברים, ובהם תינוק, שני ילדים ופרטים בוגרים בטווח גילאים רחב; שני המינים מיוצגים. נתונים אלה מלמדים על ההטרוגניות של בית הקברות וכי הוא ייצג אוכלוסייה אזרחית רגילה, כפי שנמצא גם בחפירות הקודמות בבית קברות זה.
טבלה 1. הערכות גיל ומין הנקברים בקברים מן התקופה הממלוכית
קבר
|
גיל
|
מין
|
106
|
30–50 שנים
|
זכר
|
107
|
20–30 שנים
|
?
|
117
|
15–17 שנים
|
-
|
121
|
20–30 שנים
|
נקבה
|
209
|
9–11 שנים
|
-
|
220
|
2–3 שנים
|
-
|
224
|
ילד (גיל לא ברור)
|
-
|
226
|
-
|
-
|
Berlin A.M. 2006. Gamla I: The Pottery of the Second Temple Period; The Shmarya Gutmann Excavations, 1976–1978 (IAA Reports 29). Jerusalem.
GorzalczanyA. 2007. The Kefar Saba Cemetery and Differences in Orientation of Late Islamic Burials from Israel/Palestine. Levant 39:71–79.
Hillson S. 1986. Teeth. Cambridge.
Kaplan J. 1964. Two Groups of Pottery of the First Century A.D. from Jaffa and its Vicinity. Publications of the Museum of Antiquities of Tel Aviv-Jaffa 1:5–19.
Karmeli D., Yaalon D.H. and Ravina I. 1968. Dune, Sand and Soil Strata in Quaternary Sedimentary Cycles of the Sharon Coastal Plain. Israel Journal of Earth Sciences 17:45–53.
Peilstöcker M. 2006. Burials from the Intermediate Bronze Age and the Roman Period at Bet Dagan. Atiqot 51:23–30.
Silberstein N. 2000. Hellenistic and Roman Pottery. In Y. Hirschfeld ed. Ramat Hanadiv Excavations: Final Reports of the 1984–1998 Seasons. Jerusalem. Pp. 420–469.