בחודש מרס 2012 נערכה חפירת הצלה באתר 53 ליד הר חריף, על גבול ישראל-מצרים (הרשאה מס' 6469-A; נ"צ 156752-74/487258-66), לקראת הקמת גדר גבול חדשה מעל חלקו המערבי של האתר. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הביטחון, נוהלה על ידי ד' אייזנברג-דגן, בסיועם של ד' ייגורוב (ניהול שטח; כלי צור), י' ורדי (ניהול שטח), י' אל-עמור (מנהלה), מ' קונין (סרטוט), כ' הרש (ציור ממצא), א' פרץ (זיהוי כלי נשק), נ' זאק (תכניות), י' עבאדי-רייס (כלי אבן), א' בוארטו (בדיקות פחמן 14) וש' גל (GIS) .
אזור הר חריף נסקר לראשונה על ידי נ' גליק בשנות ה-60 של המאה הכ' (Glueck 1965:6). האתר נסקר בשנית ב-1992 על ידי אבני (Avni 1992), שמצא שרידים של כמה מאהלים נטושים לאורך נחל לוץ ואחד מיובליו, שם ממוקם אתר 53. בשנת 2012, בעת תכנון הקמתה של גדר הגבול, נסקר האזור בפעם השלישית על ידי י' לנדר וע' מרדר (הרשאה מס' 329/2012-S). אתר 53 הוא אחד האתרים הארכיאולוגיים שנתגלו בסקר זה בקטע בן ארבעה קילומטרים לאורך היובל של נחל לוץ (איור 1).
באתר נחפרו כ-192 מ"ר, ונחשפו שני שלבי פעילות (איור 2). מן השלב הקדום נתגלו קטעים של שורות אבנים ובולדרים גדולים, כלי אד-הוק עשויים צור וממצא לא מתארך. מן השלב המאוחר נתגלה מאהל עונתי, המשקף נדידה של בדואים באזור למן התקופה העות'מאנית ועד לאחרונה. שלב זה מאופיין באזורים של אדמה עשירה בחומר אורגני, במוקדים, בתעלות ניקוז ובממצא חומרי מגוון.
שלב 1. השרידים האדריכליים משלב זה נראו על פני השטח טרם החפירה. נחפרו שלושה קירות (W12–W10), הבנויים אבני שדה ללא חומרי מליטה שהוקמו באפיק הנחל והושתתו על חצץ ומשקעי לס. קירות 10 ו-12 נבנו לגובה נדבך אחד ואילו קיר 11 נבנה לגובה נדבכים אחדים. היחס בין הקירות אינו ברור. קיר 12 בנוי משתי שורות של אבנים מלבניות, כמעט זהות בגודלן, וכיוונו מזרח–מערב. היעדרה של מפולת אבנים מעיד כי הקיר מעולם לא היה גבוה יותר; 0.3 מ' מצפון לו נתגלה בולדר גדול. קיר 10 נבנה שורה אחת של אבנים בציר צפון-מערב–דרום-מזרח. לאבן הגדולה ביותר במרכז הקיר מתאר דמוי משולש. צורתן וגודלן האחידים של האבנים שוללים את קיומו של נדבך נוסף. קיר 11 בנוי מאבנים במגוון גדלים, בציר מזרח–מערב, בנטייה קלה צפונה בחלקו המערבי. בקיר שולבו שלוש אבנים גדולות שהונחו זו לצד זו ומשני עבריהן אבנים קטנות (איור 3). בחלקו המערבי של הקיר נשתמרו שני נדבכים, אבל גובהו המקורי לא עלה על שלוש אבנים (0.5–0.6 מ' גובה). לא נתגלו קירות מצפון לקיר 11 שעשויים היו לתחום מרחב בנוי. בעומק של 0.27 מ' מפני השטח נחשפה קרקע בתולה. הממצא כלל פריטי צור (יגורוב, להלן) וכמה חרסים לא אינדיקטיביים.
שלב 2. לשלב זה מיוחס מאהל חורף טיפוסי של בדואים, שנחשף מתחת לשכבה (1–5 ס"מ) של לס דק גרגר שכיסה את פני השטח. בשרידי המאהל אזורים של אדמה כהה, תעלות ניקוז ומוקדים, אבנים אחדות שנוספו לקירות השלב הקדום וכן מתקן יחיד, המצביעים על תחומי הפעילות באתר, אופיו ועונת ההתיישבות בו. שטח החפירה היה מכוסה באבני שדה קטנות. אבנים אחדות, שהונחו בשלב מאוחר סמוך לקירות כתוספת, נתגלו על פני השטח, ואילו הבנייה המקורית כוסתה לחלוטין או בחלקה באדמה. שני קצותיו של קיר 11 הוארכו באבנים נוספות;במזרח הן הושתתו על הצטברות של חומר אורגני (0.1 מ' עובי). אבנים נוספו גם לאורך הבולדר הגדול שמצפון לקיר 12.
לשלב זה מיוחס ממצא אדריכלי יחיד – מתקן עגול קטן (L118; איור 4), שנבנה משלושה נדבכים של אבנים במגוון גדלים שהונחו ברישול על הצטברות של אדמה עשירה בחומר אורגני. אבן מהוקצעת קלות ששימשה סדן שולבה בנדבך העליון (עבאדי-רייס, להלן). חלקו התחתון של המתקן (0.75 × 1.00 מ') רחב יותר מנדבכיו העליונים. הפועלים הבדואיים הציעו כי המתקן שימש מכלאה לבעלי חיים צעירים. האתר זוהה כמחנה חורף (ר' להלן) ונראה לפיכך כי מתקן 118 שימש מכלאה לגדיים, שרוב המלטותיהם מתרחשות בחורף (
בן-דוד ואוריון תשנ"ח:189). מכלאות קטנות דומות זוהו במחנות החורף בדרום ירדן (
Banning and Köhler-Rollefson 1992:189).
אזורים כהים של אדמה המכילה תערובת של אפר, אבנים חרוכות וגללי עזים נמצאו מצפון לקיר 11 (B1009 ,L109; עומק הצטברות 0.11 מ'), 2 מ' מדרום לקיר 11 (L123; עומק 7 ס"מ) וסביב המתקן (L117; עומק 0.17 מ'). לאזורים אלה מגוון מידות: מ-1 מ"ר (L123) ועד 50 מ"ר (שטח שלא נחפר מדרום ל-L117 וממזרח לו).
שלוש תעלות ניקוז התגלו ב-L124 ,L119 ,L110
(כ-2 מ' אורך, 0.4 ס"מ עומק ממוצע; איור 5), סמוך לפני השטח; כיוונן צפון–דרום, בהתאמה לשיפוע הטבעי של פני השטח. שתיים מן התעלות (L124 ,L119) יוצרות קו רציף כמעט, אם כי הבדל קל בנטייה מעיד כי לא היו בשימוש בעת אחת. אבני (תשנ"ח) זיהה תעלות ניקוז דומות באתרי מאהל נטושים וטען כי הן נכרו מאחורי האוהלים. סיידל מציין תופעה דומה בדרום ירדן (אורך התעלות 3–9 מ';
Saidel 2000:547), ואילו בננינג וקוהלר-רולפסון (
Banning and Köhler-Rollefson 1992:189) טוענים כי תעלות מעין אלו (7 ו-9 מ' אורך) הקיפו מחנות חורף. אורך התעלות באתר הוא מטרים ספורים בלבד, כך שלא יכלו להקיף אזורים גדולים או את המאהל כולו, ולכן נראה כי הם מסמנים את הגבול האחורי של האוהלים.
נחשפו 12 מוקדי שרפה בשקעים בקרקע (0.1 מ' עומק, 0.6 מ' קוטר ממוצע; איור 6), מוקד אחד דופן באבן (L141). כל המוקדים היו מלאים באפר, ושניים מהם (L142 ,L141) הכילו זרדים חרוכים. מקבץ של שמונה מוקדים נתגלה ב-L124, וב-L123 נתגלה מקבץ של שלושה, בהם מוקד 141; ברור כי הם לא שימשו בעת ובעונה אחת. מוקד אחד (L136) הותקן על תעלת ניקוז ואילו מוקד אחר (L135) נמצא במרחק 0.3 מ' מתעלה 124. מיקומים אלה מצביעים על שלבי משנה אחדים בתוך שלב 2. קוטר המוקדים לא עלה על 1 מ' ונראה לפיכך כי המוקד המרכזי ששימש לבישול לא נתגלה.
בעקבות הסקר האתנו-ארכיאולוגי של הבדואים, הגדיר סיידל שני סוגים של מוקדים: 'מוקדי אגן' עגולים החפורים באדמה, ששימשו לחימום; ו'מוקדי משטח', שנבנו על פני השטח ושימשו לבישול (
Saidel 2000:575). כל המוקדים באתר הם מטיפוס 'מוקדי אגן'. דגימות פחם ממוקדים 141 ו-142 שתוארכו במכון ויצמן הניבו תוצאות פחמן 14 גבוהות מן הנורמלי, והן מעידות שמוקדים אלה מאוחרים לשנת 1950.
באתר נאספו 26 שברים של קנקנים ושל כלי בישול מחרס. שבעה שברים הם מטיפוס קנקני עזה, ובהם שפה אחת של קנקן מטיפוס דלו (
ישראל תשס"ו:83; איור 1:7) – השבר האינדיקטיבי היחיד. כן נמצאו שברי זכוכית, פריטי מתכת אחדים, צמר ארוג, בד מודרני עשוי במכונה, חרוז (איור 2:7) ושברי עצמות. ממצא המתכת כולל בעיקר פיסות דקות וקטנות של מתכת, ככל הנראה חלקים של קופסות שימורים, וכן חוט תיל, מפתח וסכין גילוח.
מכלול הצור (טבלה 1)
דמיטרי ייגורוב
פסולת סיתות. פריטי צור מותזים אחדים נאספו במהלך החפירה.הם הופקו מצור בצבע חום בהיר, אפור ובז' כהה שגודל הגרגר שלו בינוני, ונמצא בקרבת האתר. מעל שליש מן הפריטים נושאים פטינה עם סימני בליה בתר-הרבדתית. אין כל אחידות בייצור הבלנקים. נראה כי הנתזים והלהבים הופקו בהתזה ישירה באמצעות מקבת קשה.רובם שימשו לייצור כלי אד-הוק. בחמישה נתזים הובחנו סדקים ופיצוצים שנגרמו מחשיפה לטמפרטורות גבוהות. שלושה להבים נמצאו שבורים.
גרעינים. הגרעינים נוצלו עד תום; הם חסרי צורה מוגדרת ושימשו לייצור נתזים.
כלים. יותר מ-90% מהכלים הופקו על נתזים. רוב הכלים הם מגרדים ומקרצפים, נתזים משובררים, שקערוריות ומשוננים (איור 8). ארבעת המגרדים ושני מקרצפים הופקו על נתזים. שני מגרדים נוספים עוצבו על שברי להבים. במכלול נמצאו גם שני שברים של להבים משובררים, קטימה אחת וקבוצה קטנה של מקדחים.
טבלה 1. הרכב מכלולי הצור
|
מספר
|
% מהקבוצה
|
% מהמכלול
|
שבבים
|
25
|
65.8
|
15.5
|
גושים
|
13
|
34.2
|
8.1
|
סה"כ פסולת נלוות
|
38
|
100.0
|
23.6
|
נתזים
|
54
|
70.1
|
33.5
|
פריטים ראשוניים
|
16
|
20.8
|
9.9
|
להבים
|
5
|
6.5
|
3.1
|
להבי רכס
|
1
|
1.3
|
0.6
|
פסולת נקר
|
1
|
1.3
|
0.6
|
סה"כ פסולת תעשייה
|
77
|
100.0
|
47.8
|
מרצעים
|
3
|
7.0
|
1.9
|
מקדחים
|
7
|
16.3
|
4.3
|
מקרצפים ומגרדים
|
8
|
18.6
|
5.0
|
להבים משובררים
|
2
|
4.7
|
1.2
|
נתזים משובררים
|
12
|
27.9
|
7.5
|
קטימות
|
1
|
2.3
|
0.6
|
שקערוריות ומשוננים
|
10
|
23.3
|
6.2
|
סך הכלים
|
43
|
100.0
|
26.7
|
גרעינים
|
3
|
|
1.9
|
סך המכלול
|
161
|
|
100.0
|
כלי האבן
יעל עבאדי-רייס
במכלול כלי האבן שני שברים של אבני שחיקה תחתונות, כלי משולב ומשקולת פלך. כל הכלים נמצאו על פני השטח, והם מיוחסים לשלב ההתיישבות השני באתר.
נמצאו שני שברים תואמים השייכים לאבן שחיקה אחת (L1124; איור 1:9). משטח העבודה, שלא כמו שאר פני הכלי, שטוח וחלק כתוצאה משימוש ממושך. האבן עשויה גרניט, חומר שאין למצוא בקרבת נחל לוץ, אף שדומה כי מקורה של האבן בנגב. אבן השחיקה השנייה עשויה מאבן גיר (איור 2:9); משטח העבודה בה קעור מעט, וסימני הטחינה עליו מעטים. שאר פני הכלי מעוצבים בגסות. מתארה של אבן שחיקה זו סגלגל ודומה לטיפוס 6 ברשימת הטיפוסים של רייט (
Wright 1992).
ייתכן שאבן גיר מאורכת שחתכה רבוע והיא שבורה בקצה אחד (איור 3:9) היא טיפוס נדיר של אבן שחיקה עליונה. משטח העבודה שטוח ואחיד; שאר פני הכלי חלקים למדי ונושאים צלקות מעטות.שקע שנוצר מהקשה על פני משטח העבודה מעיד כי בשימוש משני הוסבה האבן לסדן.
במשקולת הפלך, מאבן גיר דמוית דיסק, בה נקב דו-חרוטי (איור 4:9; טיפוס 108 ברשימתה של רייט;
Wright 1992). על המשקולת ניכרים סימני שחיקה מהחוט ועקבות של צבע כתום על פניה השטוחים.
כל ארבעה החפצים הם מטיפוסים שלא השתנו במשך אלפי שנים, ולכן אין אפשרות לייחסם לתקופה מסוימת. חומרי הגלם — אבן הגיר והגרניט מהסביבה הקרובה והרחוקה של האתר — אופייניים למכלולי כלי אבן.
תרמיל
אסף פרץ
נמצא תרמיל של כדור רובה (B1038, L128) מטיפוס
VI 0.303 אינץ' (0.771 ס"מ) שיוצר בשנת 1915 ב-Winchester Manufacturers עבור הצבא הבריטי (British Service Ammunition). תרמילים אלה שימשו בדרך כלל לקליעים של רובי אנפילד (
Edwards 2011:17–18, 125). מכה בפיקה מעידה כי הקליע נורה.
באתר זוהו שני שלבים. אופי היישוב הקדום אינו ברור.השרידים האדריכליים משלב זה כוללים קטעי שורות של אבנים בגובה נדבך אחד, שביניהן שולבו אבנים גדולות ולא אחידות. שורת אבנים אחת (W11; איור 3) שימשה אולי חלק ממבנה; תאריכו ושימושו אינם ידועים.
השלב המאוחר הוא מאהל עונתי. מיקומו על גדת הנחל — סמוך ליובל הנמוך במעט מהפסגות שמסביבו, ועל כן מוגן מפני רוחות החורף הצפוניות-מערביות — מעיד כי היה זה מאהל חורף. היימן (
תשמ"ו) מציע כי מיקום המאהלים קשור גם לקרקע חקלאית נגישה. תעלות הניקוז החופפות, המוקדים הרבים ושכבות החומר האורגני בין אבני מתקן 118, מתחתיו ומתחת לאבנים שבהם השתמשו להארכת קיר 11 מעידים שהאתר היה נטוש ויושב מחדש פעמים אחדות לאורך השנים, בשינויים קלים ובהתאמות.
אוהלי החורף הוצבו בציר צפון–דרום והיו פתוחים למזרח. תעלות ניקוז מסייעות באיתור פאתם המערבית של האוהלים. מיקום המוקדים, מצפון וממערב לתעלות הניקוז — כלומר מצפון לאוהל ומאחוריו, ולא במיקום הרגיל בחזית או בתוכו — וכן מיקומם של מוקדים אחדים לאורך תעלות הניקוז, מחזקים את הרעיון שהאתר היה פעיל לאורך שנים אחדות. מיקומו של האתר ונתונים אחרים מתאימים לתיעוד האתנוגרפי על בדואים הנוטים לחזור לאותם מחנות חורף, לפעמים בפער של כמה שנים בין הביקורים (
בר-צבי ובן-דוד תשל"ח:117–119).
הממצא החומרי מצביע על שימוש בן זמננו של בדואים מקומיים באתר. הטקסטיל, תאריכי פחמן 14 והחרסים של קנקני עזה מחזקים מסקנה זו. דגם פיזור הפסולת, שככל הנראה נוצר בניקוי המחנה כשהיה פעיל (
Simms 1998:207–208), אינו מאפשר שחזור של אזורי פעילות. ייתכן שהמחנה שייך לשבטי סרחין באיגוד שבטי אל-עזאזמה, שישבו באזור עד 1982 (
אבני תשנ"ח;
Baily 1980:72–79 ). השטח שנחפר ואיתור מיקומם של שני האוהלים מתאימים לתוצאות הסקר שערך אבני (
תשנ"ח), שבו לא נתגלו מאהלים גדולים.
אבני ג' תשנ"ח. סקר מאהלים בדויים נטושים בהר הנגב ומשמעותו למחקר הארכיאולוגי. בתוך ש' אחיטוב, עורך.
מחקרים בארכיאולוגיה של נוודים בנגב ובסיני. ירושלים. עמ' 153–173.
בן-דוד י' ואוריון ע' תשנ"ח. אורח החיים ודפוסי קיום של בדווי העזאזמה בהר הנגב. בתוך ש' אחיטוב, עורך. מחקרים בארכיאולוגיה של נוודים בנגב ובסיני. ירושלים. עמ' 175–216.
בר-צבי ש' ובן-דוד י' תשל"ח. בדווי הנגב בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים כחברה נוודית למחצה. מחקרים י':107–136.
היימן מ' תשמ"ו. מפת הר חמרן – דרום-מערב (198) 00–10 (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.
ישראל י"מ תשס"ו. משפחת כלי עזה השחורים מן התקופה העות'מאנית. עבודת דוקטור, אוניברסיטת בן גוריון בנגב. באר שבע.
Avni G. 1992. Survey of Deserted Bedouin Campsites in the Negev Highlands and its Implications for Archaeological Research. In O. Bar-Yosef and A. Khazanov eds. Pastoralism in the Levant: Archaeological Materials in Anthropological Perspectives (Monographs in World Archaeology 10). Madison, Wis. Pp. 241–254.
Bailey C. 1980. The Negev in the Nineteenth Century: Reconstructing History from Bedouin Oral Traditions. Asian and African Studies 14:35–80.
Banning E.B. and Köhler-Rollefson I. 1992. Ethnographic Lessons for the Pastoral Past: Camp Locations and Material Remains near Beidha, Southern Jordan. In O. Bar-Yosef and A. Khazanov eds. Pastoralism in the Levant: Archaeological Materials and Anthropological Perspectives (Monographs in World Archaeology 10). Madison, Wis. Pp. 181–204.
Edwards A. 2011. Headstamp Guide: .303 Inch British Service Ammunition. Canterbury.
Glueck N. 1965. Further Explorations in the Negev. BASOR 179:6–29.
Saidel B.A. 2000. A Preliminary Report on the Bedouin Ethnoarchaeological Survey Project in Southern Jordan. ADAJ 46:569–580.
Simms S.R. 1988. The Archaeological Structure of a Bedouin Camp. Journal of Archaeological Science 15:197–211.
Wright K.I. 1992. A Classification System for Ground Stone Tools from the Prehistoric Levant. Paléorient 18/2:53–81.